עריכת הדף "אלשיך/דברים/כ" (פסקה)

== ט ==

'''כי תצור אל עיר כו'.''' הנה באומר כי אדם עץ השדה אין דבר מכל מה שכתבו בפירושו דבר מתיישב לפ' לשון המקרא. וגם מפרשים מפניך כמו לפניך ואין זה משמעו כי אם כמו מלפניך אי כלומר מחמת פניך ע"ד מז"ל שאמר הים למשה מפניך איני נקרע. ויתכן יאמר במה שנזכר מז"ל וכתבו רש"י ז"ל פ' בחקותי. והוא כי בברכה נאמר ועץ השדה יתן פריו פי' אפילו אילני סרק ובקללה הוא או' ועץ הארץ לא יתן פריו שהוא על ענייני מאכל ואילני מאכל. הנה אילני סרק יקראו עצי השדה בתורה. ועץ הארץ על אילני מאכל בלשון תורה: 

'''ונבא''' אל הענין אמר פי תצור אל עיר כו' לא תשחית את עצה לנדוח עליו גרזן כי אחר שיש לך הנאה ממנו כי ממנו תאכל ע"כ ואותו לא תכרות כי בירא דשתית מיניה מיא לא תשדי ביה קלא. וש"ת דון לאידך גיסא כי כל הקרב הקרב אל סוג האדם רחם ירחמנו אז יותר. וא"כ איפה למה ארחם על הצומח יותר מעל האדם שהיא חי מדבר כמוני. כי הלא אתה מתיר עליהם לי שאצור עליהם ואכבשם עד רדתם. לז"א הנני מצוה לך כי ואותו לא תכרות. ואם תקשה מהאדם אינה קושיא כי האדם עץ השדה האדם אשר אתם צר מצור עליו הוא עץ השדה כלומר בערכך כי איני כחי מדבר כ"א עץ נחשב לצומח ולא לעץ מאכל שש לך תועלת ממנו כי אם עץ השדה שהוא אילן סרק כמו שכתבנו מתואר זה. והלואי מי יתן ולא יהיה רק העדר תועלת כ"א גם היזק כי הלא האדם הנזכר אם תרפה ידך ממנו לא יבצר ממנו לבא מפניך מחמת פניך בשבילך במצור עליך בשעריך. ע"כ מעתה טרם יבא עליך להורגך השכם והורגו. ודרך רמז יבא ללמד לאדם דעת איכה יעשה לשוב מעונו לתקן את אשר עות בל יתייאש מלהרפא באומר האם עד אשר לא חטאתי הספיק כח יצרי עלי להחטיאני ויבא הלך וילך הלוך וגדול עד השתרר עלי גם השתרר ויתנני נכנע לפניו כעבד לו. ואיככה אוכל להתאפק נגדו לשוב מכל אשר בנה עלי ויקף מצודי' גדולים עונות גברו מני ואפפו עלי כחות טומאת כל אשמותי עד אשר לא אוכל לקום מפניו. ואיך אעצר כח להלחם בו וגרשתיו. והוא אדוני שוטר ומושל כי לא יתנני השב רוחי כי תמיד כל היום כדוב אורב הוא לי ארי במסתרים. יורה חצים להעבירני על דת משה וישראל ואין לאל ידי כי גבר אויב ואני כחשך טמון לפניו וכערפל תחת רגליו. ואוי לי מי יצילני מצר ואויב הרע ומה גם עתה כי הרביתי לפשוע וכל אחד מאשמותי עומדות עלי להחטיאני גם הם כי עבירה גוררת עבירה ונוספו גם הם עם יצר סמוך ונלחמו בי ויורידני אבל שאולה. והנה היו הדברים האלה כלי משחית לבלע ולהשחית את החוטא הנזכר כי בם ירפו ידיו וירך לבבו להלחם ביצרו. וישוב לכסלת אשמותיו ועוד יוסיף עאכ"ו רעה כפולה ויהיה עדי אובד חלילה. ע"כ באה תורתנו תורת אמנו ותחזיק את לבבנו ותאמר חזק ואמץ אל תערוץ ואל תחת מהזקן וכסיל הלזה ולבבך אל ירך מפני האודים העשני' עונות עברו וגברו מני כי אין גבורתם אם לא מחולשתך. אך עורה והקיצה והתאזר נגדם כי מה ה' אלהיך שואל מעמך כ"א שאתה תאזור מתניך ותבא ליטהר ולהלחם ביצרך וה' אלהיך ירצך ויהי עמך עד ישית אויביך הדום לרגלך. וז"א כי תצא למלחמה על אויביך הם יצרך וסיעתו כחות טומאת עונותיך שהוא כמדובר אל הנפש אל היצר הטוב ואומר לו כי תצא למלחמה על אויביך היצר הרע וסיעתו. וראית סוס ורכב מרכבות כחות הטומאה אשר פעלת באשמותיך גם עם רב ממך הם האיברים אברי היצר הרע והם ממך מתוכך כי אין אויב כביתיי. לא תירא מהם כי בבואך לטהר ה' אלהיך עמך המעלך מארץ מצרים שהיית עובד ע"ג שקוע בגלולי'. או עם רב ממך. ונפש ורוח ויצר הטוב וכחו' קדושה שבזכיותך כי תראה כי רבים החטאת על הזכיות לא תירא כו'. כי דע והיה כקרבכם תחלה שתבאו ליטהר מיד ונגש הכהן הוא ית' לסייעך ודבר אל העם כחות קדושה שבזכיותך ואמר אליהם שמע ישראל כו' אתם בעלי אחדות וגם ישראל תופסים היושר משא"כ כחות העבירות. ועוד שאינכם צריכים להלחם בכל יום רק למה שאתם קרבים באים ליטהר לא תהיה המלחמה רק היום כי אחרי כן יכנעו תחתיכם. לכן אל ירך לבבכם לומר אולי מאס ה' בכם ולא יקבל וגם לא תיראו כו'. ודברו השוטרים אחר התעוררו הכהן יתברך אז תעוררו אחרי כן כחות היצר הטוב שהם כשוטרים עליו ואמר אל העם האברים שלכל איש ואיש. כי הנה יש שאין אשמותיו רק עצלות מעשה טוב שחושב מחשבות עשות מצוה ואינו עושן. על זה אמר מי האיש אשר בנה בית חדש על יד מחשבתו בגן עדן ולא חנכו לפעול אותם ילך וישוב אל ה' מזה ויעשה אותם פן ימות במלחמה מיצרו המעכבו כי אין מיתה בלא חטא ואיש אחר יחנכנה והיה ביתו לאיש האחר כענין זכה נוטל חלקו וחלק חבירו בג"ע. ויש למעלה מזה אשר פעל ועשה גדולה מזו והוא כי נוסף על מעשיו הטובים נטע כרם ותלמידים וחנכם ולמדם לאכול פירות נטיעותיו הטובים כנוטע כרם אך לא חללם להגיע לידי הוראה ללמד ולהורות לעם בדבר הכפרה שיהנו ממנו הכל. איש כזה צריך סייעתא דשמיא ותשובה מכל עון אשמה בל ינגדנו עון להסתלק מן העולם פן ימות במלחמת יצרו כי אין מיתה בלא חטא ואיש אחר יחללנו ויקראו אחריו על שמו כל תלמידיו. ע"כ ישוב לביתו של הע"ה שנתרחק על יד איזה עון אשר חטא מביתו ושרש כי על כן נקראת תשובה כי שב על ידה אל שורש נפש שנתרחק משם כי שם ביתו האמיתי. וכן מי האיש הגדול הזה אשר היחל במעשים הטובים לשם שמים לקנות רוח על הנפש או נשמה על הרוח ולא גמר החסידות הראוי להשיגה דומה למי שארש אשה ולא לקחה ילך וישוב מכל דבר המעכבו פן ימות במלחמת יצרו טרם ישיג אותה ואותה הנשמה תתגלגל אח"כ לאיש אחר ולא לו תהיה. ועד כה לא דבר רק בכשרים שקראם ישראל. ויספו השוטרים לדבר גם אל העם הבלתי כשרים ואמרו מי האיש שאין רשעתו העדר טובה רק הירא מעבירות שבידו ילך וישוב כי לא לו לבדו מזיק כ"א ג"כ ימס את לבב אחיו כי יראו ממנו וילמדו ועון הלומדים עליו וגם שערבים זה לזה וימסו בעונו. אחרי שמוע האיש הזה עצתו ית' ועצת השוטרים שהוא המלכה לשוב עד ה' במחשבה ועצה מכחות היצר הטוב. מיד ופקדו בשמים שרי צבאות שרפי קדש אשר פעל בהמלכה וקבלת עצה לעשות וזה בראש העם היא נשמתו העליונה ראש לנפשו ולרוחו האברים שמתעטרת למעלה בהם. ושמא תאמר היצר הטוב איככה תוכל על עיר קטנה ואברים בה מושרשים לחטא אודיעך והוא כי תקרב אל עיר להלחם עליה לא תתחיל לומר הנני מסגפך בייסורין רעים וצום ושק ואפר כי בשמוע הרשע זה יבעוט. רק תתחיל לאט וקראת עליה לשלום איני חפץ רק יהיה שלום בינינו. אם תרצה אכול ושתה יהיה לענג שבתות וי"ט וגם בחול לקיים הנפש לעבודתו ית'. ואם תחפוץ לשמש יהיה לקיום מצות פריה ורביה. וההיקש בזה יהיה אם שלום תענך העיר שהוא משל אל הרוח המושל בך הוא היצר הרע ופתחה לך כי לא היה חזק בך עדיין כבעל הבית. אז והיה כל העם הם האברים לך למס ועבדוך לעבודתו יתב': 

'''אמנם''' אם לא תשלים עמך אל תרפנו. כי דע לך כי עוד מעט ועשתה עמך מלחמה. לכן לא בלבד תקרא לשלום רק וצרת עליה בסיגופים וצומות ושק ואפר עד תכניענה תחתך. וע"י כן ונתנה ה' אלהיך בידך. והנה כחות הטומאה הם העבירות עצמם המושלים באברים להחטיאם נקראים זכרים. והאיברים המקבלים הטומאה שיריקו בם יקראו נשים והאיברים הבלתי ראשיים לפעולות אדם יקראו טף. ועל האחד אמר והכית כל זכורה כי על החרט' גם תקבל שלא תשוב אליהם לעשות עוד כחרב חותכת וזהו לפי חרב. רק נשים והטף והבהמה הם איברים שלא חטאת בהם מעולם תבוז לך שתסירם מתחת שעבוד היצ"הר ותשנה לעשות בה מצות ה' ועוד אזהירך תעשה באופן שואכלת את שלל אויביך כו' שתהפך זדונות לזכיות שתשוב מאהבה ולא בלבד תשית לבך לשוב אתם כ"א גם להשיב את זולתך וזהו כן תעשה לכל הערים כו' זולתי מערי העמים לא תלמד להם לשוב כי אדרבה תשיב אתה אליהם וזהו למען כו'. ושמא תאמר הרי צרתי על עיר ימים רבים ולא יכולתי להלחם עליה לתפשה האם תייעץ אותי לעשות כמתיא בן חרש שסימא עיניו על היותם מביטים באשה האם האבר המורגל בחטא האם אשחיתנו. לזה אמר כי תצור אל עיר ימים רבים כו' לא תשחית את אילנותיה הם אחד מאבריה לנדוח עליו גרזן להשחיתם כי הלא ממנו תאכל במצות שתעשה באבר ההוא: 

'''או''' יהיה הרמז על דרך אחרת באומרו כי תצור ותקרב אל עיר להלחם עליה על איש צדיק הבא להחזיר בתשובה את זולתו. איש הבליעל שהוא עיר קטנה ואנשים בה מעט הם רמ"ח איברים ושס"ה גידים. ואמר שלא יתחיל להשמיע ברעש ורוגז קולו פן יגעל בו ויתפקר בו ביותר. כ"א וקראת אליה לשלום באמור אליו דברי שלום ואמת לומר הלא איש אתה בן טובים וגם אתה כאחד מהם. אך אתה ידעת את רוע לשון עם הארץ הדוברים רע. אך עשה זאת איפה ותפוס קצה החסידות לעיני הכל למען יראו ויבושו כל אשר התפקרו לדבר סרה עליך. והוא ענין כתוב אצלנו בביאור משלי על פסוק אומר לרשע כו' שפתים ישק כו' באופן שע"י דברים טובים ימשכו את הרשע להביאו למוטב. וכן על דרך האמור למעלה שאם פתח דבריך תדבר ותאמר אין לך תקומה אם לא בסיגופים קשים ותחת בושם מה יהיה ותחת חגורה נקפה. ותחת פתיגיל מחגורת שק. ותחת חלוקי פשתן דקה מן הדקה פשוטה ועורה וחגורה על חלצים ושק ואפר תציע. ותחת אכול משמנים ושתה ממתקים ומחמדים לחמך ברעה תאכל ומים במשורה תשתה אך לא כל הימים כ"א בחגים ובחדשים ושבתות ה' אך בימי החול אל תאכל ואל תשתה שלשת ימים לילה ויום. כ"א לא תעשה כן במה יכופר עון אשמתך כי רע ומר עזבך את ה'. והנה אם בדברים האלה תדבר אליו הלא יקוץ בך ותעלה חמתו באפו ויאמר לך מה לי ולך הלהרגני אתה אומר אם כח אבנים כחי אם בשרי נחוש האם יש בי כח. הרף ממני וקום ברח לך אל תוסף ראות פני. לכן לא זו הדרך רק וקראת אליה לשלום דברים טובים דברי נחומים לדבר ולומר מה ה' שואל מעמך כי אם שעזוב תעזוב דרכיך הראשונים ותתחרט ושוב מאשר לא עשית טוב. והשמר פן ואל תשיב אל הדברים ההם או דומיהם. ואכול ושתה ולבוש ככל המון ישראל. ואז בראותו כי לא הכביד עליו לא יקשה עליו ויעשנו. ואחר החילו לתת עליו עול התחלת תשובה עוד ישוב שנית האיש המוכיח להוסיף ולומר גם כי אכול ושתה אומר לך אך לא כל הימים כחגים. כ"א שקראת לשבת עונג ושמחת בחגך בבקר ובצאן ביין ובשכר וימי הפורים וראש חדש ובכל סעודה של מצוה. ולא שיהא למלא בטנך רק לעשות רצון קונך אשר צוך. אכן ביתר ימים טוב מעט לצדיק כי הרבה יין עושה רושם ואך כי היין בוגד ומסיר לב ראשי עם הארץ ויתעם בתוהו ויאבדו. ועוד מעט ישוב ינופף ידו ויאמר לו גם אכול בשר הרבות לא טוב כי מרבה בשר מרבה שמחה ושמחה מה זו עושה רק רע ומה גם אתה עתה כי בכל עצב יהיה מותר וזכות לנפשך לכפר בעד שובע שמחות ששמחת בעשותך את הרע כי רעה כי אז תעלוז. ושמח לאיד לא ינקה לאשר לא יתן עצב על שמחו אל גיל כעמים אשר יגילו בעשות רע. לכן התעצב על רוב פשעיך כי תהיה חטאתך נגדך תמיד ותדע מה למעלה ממך עין רואה ותבוש ממנו ית'. ועוד מעט יאמר אליו הלא נעצבת אל לבך ועוד מעט לעומת אשר שמחת בעונותיך. ומתי תעשה גם לעומת אשר התענגת בדשן מעשה הרעה ואשר נתגאית וירום לבך לכן כי יעצתי כי יפה תענית לענות עצמך ובשרך מענוג ומרוך שהתענגת בעונותיך ולדכא תחת רגלך יצר סמוך כי גאה גאה עליך לאבדו. ע"כ קרא צום ואם יקשה בעיניך לא כל הימים כ"א שנים שלשה כל חדש. וכאשר תראה עשה באופן שמעט מעט תגרשנו מכל תענוג בני האדם שדה ושדות ומיין מלכות רב ורוב בשר עמו ומכל מעשיו רעים. וקו לקו תביאהו ותטעהו בעדן גן אלהים לאט לו כי מענות נפשו יהיה הוליך ומוסיף עד שק ואפר יציע ושב ורפא לו. וזהו אומר וקראת אליה לשלום והיה אם שלום תענך העיר הנזכר הוא האדם ונפתחה לך את הלב ואזן לשמוע. אז כל העם הנמצא בה הם כל האיברים יהיו לך למס ועבדוך. כי תחת עד כה היו משועבדים לחטא בהם. עתה יהיו לך המוכיח שלוחו של מקום למס שכל אבר יתחייב לעשות המוטל עליו ועבדוך שהוא את ה' המשלחך להשיבו עדיו. ואם לא תשלם עמך כשתקרא אליה לשלום אם גם ברך לא יברכך וגם קוב לא יקבך הניחהו אולי אחר יום או יומים או יותר יכנע יותר וישמע לקולך. אך אם יעשה עמך מלחמה אז וצרת עליה במכות ורבה משטמ' ואז ה' יהיה בעזרך ונתנו ה' אלהיך בידך שישוב אליך ע"י יסורין. ואז כל זכורה שהם כל כונות אשר פעל ועשה כי כל א' נעשה כח טומאה משפיע באיברים שפע טומאה כזכר בנקבה לעשות רע שהוא ענין עבירה גוררת עבירה תהרוג ותכרות בחרב בל ישוב אליהם עוד ע"י ייסורך שתייסרהו ותמרק אותם ע"י עד שיהיו כהרוגי חרב. אך הנשים הם איבריו המקבלים שפע להרע או להטיב מעבירה גוררת עבירה או מצוה גוררת מצוה לא תכריתם שלא תבטל א' מאיבריו בייסרך אותו וכן הטף הם איברים דקים והבהמה הם סוג איברים שבו מחוסרי השכלה כבהמה את כל אלה תניחם שלמים לעבוד בם את ה'. וזהו תבוז לך כי תחת היותם עבדי היצ"הר עובדי עבודתו עתה תבוזו אותם לך שיהיו עבדיך שכל האיברים יעבדו את ה'. וכן כל שללה כי גם כל אשר עשה שלל שהוא חיל עונותם וכחות טומאותם תעשה באופן שיהיו לך כי תגיע עד תעשה לו שישוב מאהבה כי אז הזדונות נעשים כזכיות נמצא שלל העונות תתהפך לשלל הזכיות. והוא אשר כתבנו בס' חבצלת השרון כי מצות התשובה הוא זכות. ואם על מאה זדונות יקיים איש בכל א' מצות ושבת עד ה' נמצא עושה מספר זכיות כמספר העונות ובורא בכל א' מלאך קדוש וזהו כל שללה תבוז לך. ומה תרויח אתה המוכיח הלא הוא כי ואכלת את שלל אויביך כי כל זכות ושלל מעשים טובים אשר יעשו כל אלה שהיו אויביך אתה תאכל אותם שוה בשוה כהם. ולא בלבד תחזיר בתשובה את האיש הקרוב אליך כ"א ג"כ תעשה לכל הערים הרחוקות שהם האנשי' הנקראים עיירות כמדובר למעלה כי כל איש עיר קטנה ואנשיה בה מעט יקרא כנודע. רק מערי העמים אינך מחוייב להשיבם וז"א רק מערי העמים כו' והטעם כי הלא לא תחיה כל נשמה בהשיבך אותם כי איננה להם כאשר בהשיבך את איש הישראל כי נשמה אתה מחיה בהשיבך אותם באופן כי לא יקרא לזכות רק בישראל. ולא עוד אלא שהחרם תחרימם שהוא שתפרוש מהם למען אשר לא ילמדו כו'. וש"ת הלא צויתני שאם לא תשלים עמי שאצור עליה שע"י כן ישוב ומה אם אצור אל עיר ימים רבים ולא יועיל בו כלל האם אצילהו בא' מאיבריו שאשבור ידו וכיוצא למען יראה ברעה וישוב על כרחו. אמר אל תעשה כן כי אדרבה ממנו תאכל שאם לא ישוב עתה ישוב לאחר זמן וממנו תאכל מזכות מעשה שיעשה אחרי כן וזהו ממנו תאכל. כי הלא האדם שהוא הנמשל הוא עץ השדה שמצמיח פירות כעץ באופן כי לך יהיה שוה להניחו כי מפירות מעשיו תאכל אתה שתשיב אותו בתשובה. אך עץ אשר תדע כי לא עץ מאכל הוא שהוא כאפיקורסים וכיוצא שהם מאותם שמורידים אותם ולא מעלים כי זה לא עץ מאכל הוא שאין תקוה שישוב ותאכל פרי מעשיו אותו תכרות שתורידוהו ולא תעלהו. ואז ע"י מה שתכרות את זה נמצאת בונה מצור על כמה רשעים שלא שבו עדיין שמזה יראו ותפול חתתך עליהם וישובו עד ה' וזהו אותו תשחית וכרת ובזה ובנית מצור על העיר אשר היא עושה עמך מלחמה הוא הרשע שלא שב עדיין עד רדתה. כי ע"י שלץ תכרית פתי יערים וזהו עד רדתם שתכבשנו לשוב לעבוד את ה':


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}