עריכת הדף "אור שמח/גניבה/ג" (פסקה)

== ח ==

'''מי שהודה בקנס ואח"כ באו עדים כו' אבל אם הודה חוץ לב"ד כו' ואח"כ באו עדים ה"ז משלם קנס על פיהם:''' 

''' אם ''' הודה שלא בב"ד, או בזמן הזה דכ"מ שלא בב"ד הוי מי מתחייב לשלם בהודאתו כמו ע"פ עדים, כיון דאינו נפטר מטעם שהודה שלא בב"ד, ודא ברור כל זמן דלא תפיס מידי ודאי אינו חייב לשלם, דלא יהא עדיף מאם באו עדים כ"ז שלא הביאן בב"ד רק בחו"ל בעי דוקא שיתפיס ואז לא מפקינן מיניה, ורק אם תפס מסתפקא לן מי מתחייב עפ"י הודאתו, או דילמא כיון דאם יודה בב"ד יפטר לכן שלא בב"ד לא מצית לחייבו דממנ"פ או דמסלק הודאתו, או דתחשבנה להודאה גמורה, ומדברי רבינו אין ראיה, דדוקא אח"כ באו עדים הא בלא עדים לא מתחייב כפל רק אי תפס לא מפקינן מיניה, וזה שאמר רבינו בפרק א' מהלכות טוען ונטען הלכה ט"ז אתה ביישתני כו' אם היה במקום שגובין בו קנסות, דבמקום שאין גובין אפילו עפ"י עדים מאי שייך שבועה, ובקנס גמור אין שבועה לכו"ע כיון דאף אם יודה יפטר כ"ז דלא תפוס מידי, והספק הזה נחלקו בו רבוותא בתראי, עיין ש"כ סימן א' בחו"מ וסימן רס"ז ביו"ד. אולם הקשה מעבדא דר"ג דשם עיקר סוגיא דהודאה חוץ לב"ד הוי, ומוכח דשלא בב"ד לא הוי הודאה לחיוב כלל, דאי הוי הודאה שלא בב"ד כעדים חוץ לב"ד, הלא הוי מהני תפיסה ועבד תפוס בעצמו. וזה קושיא עצומה:

''' ובאמת ''' צריך להתבונן אם הודה חוץ לב"ד ואח"כ יבוא לב"ד ויודה הלא יפטר תו אף אם יבואו אח"כ עדים, ויהיה צריך להחזיר מה שתפס, וע"כ דתפיסתו לא משוי ליה גוביינא לגמרי רק לשעה כ"ז שלא הודה בבית דין, ולפ"ז נראה, דזה לא שייך רק במידי דממונא דאם יפטר בשביל הודאתו אח"כ בב"ד יחזיר לו הממון, אבל בעבד דלא מצאנו עבד משתחרר וחוזר ומשתעבד כדברי ירושלמי הובא בתוספות פרק השולח גט {{ממ|דף מא}}. א"כ איך תפיסתו בעצמו משוי ליה גוביינא לומר הלא הודית שלא בפני ב"ד והודאתך מועיל לחייבך, הלא מצי לבוא להודות לב"ד ולפטור, ותו איך מצי לתפוס בעצמו באופן דיהיה משוחרר ותו לא יחזור לרשות בעליו נגד מה שאמרה תורה דאם יודה אח"כ בב"ד יפטר, וע"ז לא נאמר דמצי עביד אינש דינא לנפשיה, דזה לאו דינא הוי ושחרור לזמן כל זמן שלא יודה ליכא, דאין שחרור רק כריתות גמור. ואימת אמרו הפוסקים דעבד תפוס בעצמו דוקא ביש עדים בזה"ז דהכה עינו ושינו, דאם נאמר דהוי תפוס בעצמו ויצא לחירות תו אף אם יהיו אח"כ סמוכים ויבא לפניהם ויודה בב"ד לא יפטר דכלום צריך הודאתו הלא אף אם יכפור לגמרי ג"כ הלא כבר יצא לחירות, ומאי איכפת לן תו בהודאתו או בכפירתו ולא קרינא ביה מרשיע את עצמו, אבל בהודה חוץ לב"ד ויבא אח"כ לב"ד ויודה ודאי דיפטר דאטו מי לא קרינא ביה מרשיע עצמו, וגדולה מזו ברור דלדידן דמודה בקנס ואח"כ באו עדים לא מיפטר רק דוקא כשהרשיע עצמו בקרן, פשוט, אם הודה חוץ לב"ד דחייב בתשלומי קרן ואח"כ הודה בב"ד אף ע"ג דהשתא אינו מתחייב בקרן, מ"מ קרינא ביה מרשיע עצמו לפטור, אף ע"ג דהודאתו שלא בב"ד אינה פוטרתו, ובב"ד לא נתחייב בקרן, מ"מ כיון דכולהו מחמת הודאתו מרשיע עצמו קרינא ביה, ואהני גווני אמר ריש ב"מ מה פיו שאין מחייבו קנס, דשלא בב"ד אף ע"ג דאינו פוטרו מ"מ אינו מחייבו דהוי כלא עמד בדין, ואם יתפוס ויודה אח"כ בב"ד יפטר, משא"כ בעדים דאף שלא בב"ד חייב לשלם אם תפס, ואם יודה אח"כ בב"ד לא יפטר, וכן אם יעידו עדים על הקרן חוץ לב"ד סמוכין ג"כ תו לא מהני הודאתו על הקנס בב"ד סמוכין, כיון דכבר נתחייב שלא ע"פ עצמו בקרן ופשוט מאוד:

''' ואם ''' כה נאמר דהודאה חוץ לב"ד מהני לחייבו אם תפס בקנס, א"ש דברי הגמרא בשילהי פרק הגוזל, דדריש קראי דגזל הגר אשם זה קרן המושב זה חומש ובגזל הגר הכתוב מדבר או אינו אלא אשם זה קרן המושב זה כפל ובגניבת הגר הכתוב מדבר כו', ויפלא הלא אינו מתחייב כאן רק בהודאה וכפל פטור דהוי מודה בקנס. ולפ"ז א"ש, דהנה נתבונן דאם הודה בקנס למי שאינו בעל דבר לא הוי הודאה, וכמו שאמרו {{ממ|דף קח:}} תבעו שומר והודה, תבעו בעלים וכפר והביאו עדים כו' מוכח דאילו הודה לאחר שאינו בעל דבר לא הוי הודאה כלל, ודוקא בשומר בעי יעו"ש בתוס', ולו יהא דכהנים מקבלי מתנה שוינהו רחמנא, מ"מ הנ"מ כי נתחייב לשלם מוכרח לשלם לכהנים, אבל למיפטר בהודאתו להם לא שייך דלאו בע"ד נינהו, ואם כי הודה לאחר מיתת הגר דבזה מיירי קרא דאילו הודה בחייו הלא זכה בגזלה לריה"ג ועיין שיטת רבינו בפרק ת' מהל' גזלה בזה יעו"ש, א"כ הוי הודאתו כמי דלא הודה בב"ד דבר חיובא הוי בתשלומי קנסא ורחמנא זכינהו לכהנים ודוק. אך קושיא זו ל"ק דמצי מיירי כגון טוען טענת גנב ונשבע ובאו עדים והודה אח"כ דחייב בכפל, ואף דהשתא קיי"ל דפטור בכה"ג מאשם, דממון שאינו משתלם בראש אינו מוסיף חומש ואשם, משום דדרשינן והשיב את אשמו בראשו ממון המשתלם בראש וכדאמר {{ממ|דף סה}} שם, הא כ"ז דלא ידענא מהך דרשא ממון המשתלם בראש ודאי דבכה"ג מתחייב בכפל ואשם, דאף אם הודה אחר ביאת עדים חייב אשם בטוען טענת אבד וכמו שבארו בתוספות ק"ח ד"ה ובאו עדים אקמייתא ודוק. אולם קושיית תוספות הוא דמצד העדים הלא כבר נפטר שגר אין לו יורשין, רק מצד הודאה הלא מודה בקנס מיפטר ואין סברא לחייבו ע"ז רק בחומש דהודאה לא פטרה ביה, ולפ"ז מה שכתבנו סעד אם נאמר דהודאה שלא במקום הפוטרו מחייבתו א"ש. אך בכ"ז אינו מוכרח כמבואר למבין ודוק בכ"ז: