עריכת הדף "אוצר:מיזמים/אוצר השו"ת/תשפ"א/דברים" (פסקה)

== דף היומי ==
=== סוכה דף ב עמוד ב ===
לשיטת רבא שהחסרון בסוכה למעלה מעשרים הוא משום דירת קבע, וכך גם לכאו' נפסק, מה יענה על הילני המלכה מה שהייתה בסוכה של ד' על ד', שלשיטתו זה עדיין פסול. (קריתי)
 
=== סוכה דף ד עמוד א ===
;דעת התוספות רי"ד בסוגיא דפסל
היות וראיתי שעסוקים כעת בסוכה ד' א, אני מצו"ב גילוי בתורי"ד בסוגי' פסל, הראשונים כולם הבינו אותו בצורה מסוימת, ומדבריו להלן יט מבואר שדרך אחרת היתה עמו, שהיא מסלקת את כל הקושיות. אולי יהי' לתועלת הרבים.
יעזור ד' וימשיך להגדיל תורה ולהאדירה. 

בגמ' 'היתה גבוהה מעשרים אמה ובנה בה איצטבא כנגד דופן האמצעי על פני כולה ויש בה הכשר סוכה כשרה', וכתב רש"י דכל הסוכה כשרה ואפ' מן האיצטבא והלאה מדין פסל, והביא לכך הא דאמרינן לקמן וז"ל, 'ואמרינן לקמן סוכה (יט א) פסל היוצא מן הסוכה נידון כסוכה, ומפרשינן ליה אם יש הכשר סוכה ביחד ועוד יש בסוכה משם והלאה פסל היינו סכך העשוי בפסולת גורן ויקב שזהו דרכן ליעשות ויוצא מהכשר סוכה שאין לו הכשר דפנות נידון כסוכה הלכך כל הסוכה כמות שהיא גדולה כשרה'. והנה בגמ' התם איכא ד' דרכים, ומדברי רש"י נראה שכוונתו לדרך השני' דאמרינן התם 'בקנים היוצאים לפנים מן הסוכה ומשכא ואזלא חדא דופן בהדייהו, מהו דתימא הא לית בה הכשר סוכה קא משמע לן'. [והא דלא מייתי שאר דרכים משום דס"ל דהתם אי"צ לבוא לדין פסל ועי' להלן.] ומכח זה למד רש"י דכמו דהתם אף שאין לחלק הנוסף דפנות אפ"ה כשר מדין פסל, אף הכא אף שהחלק הנוסף גבוה למעלה מכ' אפ"ה כשר מדין פסל.

ובפסקי רי"ד הקשה על רש"י וז"ל, 'וקשיא לי והא מוקמי' לה לקמן פסל היוצא מן הסוכה דאית ליה הכשר דפנות אלא דלא מוכחא מילתיה כולי האי ומשום הכי תדון כסוכה, אבל הכא דמן האצטבא והלאה גבוהה יותר מעשרים מהיכא תיתי לן לאכשורה, אילו סוכה המסוככת חציה בסכך כשר וחציה בסכך פסול מי נפיק ידי חובתיה, הכא נמי דכל למעלה מכ' אמה סכך פסול הוא וכשפודין של ברזל דמי', ובפשוטו כוונתו להקשות דהתם איכא הכשר דפנות ואי"צ כלל לבוא לדין מחודש של פסל, אלא דהי' הו"א דמוכחא מילתא דאינו בכלל הסוכה, וזהו דקמ"ל דהוי בכלל הסוכה ושוב כשר מדין ב' כהלכתן ושלישית אפ' טפח,  וכן מוכח מד' הרא"ש דהביא קושי' רבנו ישעי' וכתב ע"ז 'ונ"ל לקיים פירוש רש"י דהא דאמרינן לקמן גבי פסל היוצא מן הסוכה נידון כסוכה ומשכה חד דופן בהדיה מדקרי ליה פסל היוצא מן הסוכה על כרחין שאר שתי הדפנות לא שייכי להאי יוצא דאי שייכי ליה הרי יש ב' מחיצות שלימות ואחת קצרה כדין הכשר סוכה ובכלל הסוכה הוא אלא כדפרשינן לקמן דאחר שעשה מחיצה השלישית ארוכה באורך סוכתו אף על פי שהיה לו די בז' טפחים גלי בדעתיה מה שאינו בין ב' המחיצות אינו בכלל סוכתו ואין לפסל היוצא אלא מחיצה אחת אפילו הכי נידון כסוכה', והיינו דהבין דלפי הרי"ד ליכא כלל חידוש של פסל, וזהו שהוכיח דצריך לבוא לדין פסל משום דמוכחא מילתא דאי"ז בכלל הסוכה.

וכן נקט החזו"א (סי' קמד סק"א), וכתב דנפק"מ בין שיטת הרא"ש לשיטת הרי"ד הוא למש"כ התוס' להלן (יז ע"א) דהיכא דאיכא סוכה עם ג' דפנות, ובאמצע איכא סכך פסול דע"ד או אוויר גע"ג, אם יש בחלק הפנימי שיעור סוכה, אף דבחלק החיצון אין שיעור סוכה כשר מדין פסל,  ולכאו' הלא התם לחלק החיצון אין ג' דפנות, דהא איכא סכך פסול שמפסיק בינהם ואפ"ה כשר מדין פסל,  וכתב שם דכ"ז ניחא רק לשיטת הרא"ש ודעמי' דבדין פסל אי"צ הכשר דפנות, אבל לפי"ד הרי"ד דבעי' הכשר דפנות לכאו' בכה"ג ליכא דין פסל.

והנה לפי דרכם יש לתמוה טובא ע"ד הרי"ד מגמ' ערוכה להלן (יד ע"ב) דמייתי' התם ברייתא דקתני 'או שנתן עליה נסר שהוא רחב ארבעה טפחים אף על פי שלא הכניס לתוכה אלא שלשה טפחים פסולה', ומוקמי' התם 'כגון דאנחה אפומא דמטללתא, דעייל תלתא לגיו ואפיק חד לבר, דהוה ליה פסל היוצא מן הסוכה וכל פסל היוצא מן הסוכה נידון כסוכה.  ומבואר דכיון דאיכא דין פסל לכך פסול,  ולכאו' אם נימא דאין כלל דין פסל, אלא טעמא דהתם כשר הוא משום דאיכא הכשר דפנות, והוי סברא מסוימת התם דלא מוכחא מילתא ולכך הוי חלק מהסוכה האיך מדמי' דיש דין פסל לחלק שנמצא חוץ לסוכה.

והנה עוד יש לתמוה סתירה גלוי' בד' הרי"ד, דהנה כתב בפסקי רי"ד להלן (יט ע"א) וז"ל, 'הכא בקנים היוצאין מן הסוכה עסיק' ומשכה ואזלא חדא דופן בהדיהו, מהו דתימא הואיל ושלים ליה סככה אפלגיה דדופן האי לחודיה קאי קמ"ל, ומשמ' מהכא שאם היתה סוכה גדולה ואין לה כל הדפנות מושכות כנגד תחת כל הסכך לבד שיש בכל דופן שיעור ז' טפחי' היושב תחת כל הסכך יצא ידי חובתו, ואע"פ שיושב כנגד הפרוץ שכל הסכך הוא אחד וכבר אמרי' בריש פרקין דפרוץ כעומד כשר בסוכה',  והיינו דאף דבמקום הזה אין כלל דפנות מ"מ כיון דהוי חלק מהסוכה חשיב דאיא דפנות משום דפרוץ כעומד,   ולכאו' אם נימא דאין כלל דין 'פסל', אלא טעמא דמהני משום דמסקי' דבאמת הוי מקו' אחד ולהכי איכא ג' דפנות, א"כ מנ"ל דאף היכא דאין כלל דפנות, הלא בכה"ג ל"ש לומר דלא הוי מוכחא מילתא, דהא אין שם כלל דפנות, ובודאי הוי מקו' בפ"ע.

ונראה מוכרח מכ"ז דאף הרי"ד למד דאיכא דין פסל, אלא דהוא למד דכל מה שהתחדש 'בפסל', הוא דחשיב 'מקום אחד', דכיון דהוא נטפל לסוכה הרי זה נחשב שהוא מקום אחד, ולא הוי מקום בפ"ע,  אלא דבכך דהוי מקום אחד לא סגי, דהא בכל סוכה אם יש חלק שאין לו דפנות הרי זה פסול, ולהכי הוצרך לכך דיש דאיכא הכשר דפנות,   ולפי"ז א"ש היטב הא דכתב דמשמע מהתם דאף במקום דליכא מחיצות כלל כשר מדין פרוץ כעומד, והיינו משום דכיון דהוי מקום אחד, א"כ כל שיש במחצה מחיצות כשר מדין פרוץ כעומד, אלא דאם זה לא הי' מקום אחד פשיטא דלא אמרינן בי' פרוץ כעומד, [דאטו כל חצר של בית תחשב חלק מהבית מדין פרוץ כעומד, הלא פשיטא דלא],    וזהו שהקשה שפיר על דברי רש"י דכיון דכל ענין פסל היינו דחשיב מקום אחד, א"כ בענין שיהי' אף בחלק זה הכשר סוכה, וא"כ הכא לא מהני כלל דחשיב מקום אחד, דהא למעשה בחלק זה ליכא הכשר סוכה דהא הוי סוכה שהיא גבוהה למעלה מכ' אמה. 

ונראה דכ"ז מדוקדק ממש בלשון קושייתו בסוגיין דכתב 'והא מוקמי' לה לקמן פסל היוצא מן הסוכה דאית ליה הכשר דפנות אלא דלא מוכחא מילתיה כולי האי ומשום הכי תדון כסוכה, אבל הכא דמן האצטבא והלאה גבוהה יותר מעשרים מהיכא תיתי לן לאכשורה, אילו סוכה המסוככת חציה בסכך כשר וחציה בסכך פסול מי נפיק ידי חובתיה, הכא נמי דכל למעלה מכ' אמה סכך פסול הוא וכשפודין של ברזל דמי',  והנה מתחילה שכתב 'אלא דלא מוכחא מילתיה' משמע דנקט דאף למסקנא לא מוכחא מילתא ואפ"ה כשר, ובהכרח דכוונתו דדוקא לענין זה  מהני 'פסל' דנחדש דאפ"ה הוי כמקום אחד,  וגם מש"כ אח"כ 'אילו סוכה המסוככת חצי' בסכך כשר וחצי' בסכך פסול', וצ"ע לשם מה דימה זאת לסוכה שיש בה חצי' סכך פסול הו"ל לומר בפשיטות טפי דלמעשה אין הכשר סוכה, אך להנ"ל א"ש דכוונתו דנהי דהוי 'מקום אחד' לא מהני מידי, דהא אף במקום אחד היכא דיש סכך פסול לא נפיק ידי חובתי', דהא גם במקו' אחד צריך הכשר בכל המקום ופשוט.

ולפי"ז מש"כ הרא"ש להוכיח כד' מהא דאם ליכא דין פסל פשיטא ומה החידוש,  לכאו' לפי הנ"ל אי"ז כלל הוכחה דהא אף הרי"ד מודה דאיכא דין מיוחד של פסל דהוי 'מקום אחד' ובלא זה הי' פסול משום דמוכחא מילתי' דלא שייכי להאי מחיצות, וכמוש"כ הרא"ש גופי', וזה גופא נתחדש בדין פסל דאפ"ה הוי מקום אחד,    והנה הרי"ד הוסיף אח"כ דהוי סכך פסול והוי כשפודין של ברזל, ותי' הרא"ש דס"ל לרש"י כשי' ר"ת דסכך למעלה מכ' הוי סכך פסול,  ולכאו' לפי הנ"ל לא מתיישב בזה משה"ק הרי"ד, דהא כל טענת הרי"ד דאפ' דהוי מקום אחד מ"מ צריך שבמקום זה יהי' הכשר סוכה, וא"כ מה בכך שאי"ז סכך פסול, הא למעשה במקום שהוא נמצא אינו כשר לסיכוך ולא מהני כלל להכשיר מקום זה בסוכה, ולא מהני כלל הא דהוי מקום אחד.

ולפי"ז נראה פשוט דמיושב היטב סוגי' הש"ס הנ"ל (יד ע"ב) דמבו' דאיכא דין פסל אף דהתם בחלק של הפסל אין כלל דופן, והטעם דכיון דהוי מקום אחד שוב איכא נמי דפנות משום דינא דעומד מרובה על הפרוץ.

ויתכן דלפי"ז נמי יש לדון במש"כ החזו"א הנ"ל דהרי"ד פליג ע"ד התוס' להלן (יז ע"א) דנקט דהיכא דאיכא סוכה עם ג' דפנות, ובאמצע איכא סכך פסול דע"ד או אוויר גע"ג, אם יש בחלק הפנימי שיעור סוכה, אף דבחלק החיצון אין שיעור סוכה כשר מדין פסל, וטעמא משום דאין מחיצות,   אכן לכאו' להנ"ל דאף הרי"ד מודה דאיכא דין פסל אלא ס"ל דנאמר בזה דחשיב 'מקום אחד', אפשר דשפיר חשיב דאיכא דפנות, דהא כל הסיבה דאין דפנות משום דהסכך הפסול חוצץ ושוב הוי כב' רשיוית, אבל אם נימא דאיכא פסל והוי רשות אחת ממילא איכא נמי מחיצות,   וזה א"ל דהיכא דאיכא הפסק ל"א פסל, דהא מד' התוס' הנ"ל מבו' דאמרי' פסל גם היכא דאיכא הפסק, [עכ"פ היכא דליכא חציצה מדופן לדופן]. (ש.ב.)