עריכת הדף "אבן האזל/נזקי ממון/ז" (פסקה)

== ז ==

'''הזיק בעל הבית את השור אם הזיקו שלא לדעת פטור שהרי אומרין לו למה נכנסת שלא ברשות שלא ידעתי עד ששגגתי בך, ואם הזיקו לדעת חייב נזק שלם מפני שיש לו רשות להוציאו מרשותו אבל להזיקו אין לו רשות.''' 

''' אם ''' הזיקו שלא לדעת. עיין בלח"מ שהקשה דלפי"מ שכ' המ"מ פ"א ופ"ו מה' חובל ומזיק בדעת הרמב"ם האי שלא לדעת הוי פירושו שלא בכונה ולא שלא ידע שהיה שם דאפי' ידע שהיה שם אם היה שלא בכונה פטור משום דשניהם ברשות פטורים אם לא הזיק בכונה, רק מסוף לשונו של הרמב"ם שכ' למה נכנסת שלא ברשות עד שלא ידעתי ששגגתי בך, משמע שאין הדבר תלוי אלא בידיעתו ואם ידע שנכנס והזיק שלא בכונה חייב כדעת רש"י ואין זה שיטת הרמב"ם וסיים בוצ"ע. ונראה דהנה בדין היה בעל חבית ראשון ובעל קורה אחרון דחייב כתב הרמב"ם דזה כמו ששברו בידו בכונה, ומוכח דאף שהיו שניהם ברשות דאינו חייב אלא בהזיקו בכונה, מ"מ פושע גמור והזיק בידים חשיב כאילו הזיקו בכונה, ולא פטר הרמב"ם בשניהם ברשות אלא בשוגג או באונס באופן דחייב אדם המזיק דהינו כעין אבדה כמש"כ התוס' בריש המניח, אבל פושע גמור והזיק בידים חייב. וא"כ שפיר דהכא קמ"ל דאפי' היה באופן שאם היה יודע שהוא שם היה פשיעה גמורה כמו בבעל חבית ראשון ובעל קורה אחרון, ואפי' אם יהיה באופן שיהיה עליו לחשוב שאפשר נכנס שלא ברשות מ"מ לא יתחייב. כיון שלא היה רשאי ליכנס אומר לו למה נכנסת שלא ברשות ולא נחשב פשיעה כלל:

<small> -השמטות ומלואים-</small>

''' לעיל ''' כתבתי דמש"כ הרמב"ם בדין היה בעל חביות ראשון ובעל קורה אחרון דחייב וכ' דזהו כמו ששברו בידו בכונה, ומוכח דאף שהיו שניהם ברשות דאינו חייב אלא בהזיקו בכונה מ"מ פושע גמור והזיק בידים חשיב כאילו הזיקו בכונה, ולא פטר הרמב"ם בשניהם ברשות אלא בשוגג או באונס דחייב אדם המזיק, אבל פושע והזיק בידים חייב ע"כ. ובזה נראה דאפשר ליישב דברי התוס' בב"ק דף ו' שהקשה הרב הגרמ"ב נר"י דאיך כתבו דאם המגלגל בר דעה הוי כמו בכונה דהא עכ"פ אין כאן כונה גמורה ובודאי לענין בושת פטור, והתוס' כתבו שם לפי דבריהם דמה דאמר לענין ד' דברים היינו לבד בושת ומוכח דשלא בכונה היינו אפי' בפשיעה, אבל באמת צ"ל דמה שכתבו גבי שור ואדם שדחפו לבור דהיינו שלא בכונה היינו בשלא היה בפשיעה גמורה אלא כעין אבדה אבל פשיעה גמורה לא יתחייב בעל הבור לפי שיטתם.