עריכת הדף "אבן האזל/איסורי מזבח/ה" (פסקה)

== ד ==

'''העלה שאור או דבש בפני עצמן למזבח לשם עצים פטור שנאמר ואל המזבח לא יעלו לריח ניחוח, לריח ניחוח אי אתה מעלה, אבל אתה מעלה לשם עצים אפי' הקטיר דבר שאינו ראוי להקטרה בדבש או בשאור הואיל והוא מן הקרבן לוקה. כיצד המעלה מבשר חטאת או מבשר קדשים קלים או משיירי המנחות או ממותר העומר או מחטאת העוף או מלחם הפנים או משתי הלחם או מלוג שמן של מצורע, המעלה כזית מאחד מאלו בחמץ או בדבש בין למזבח בין לכבש לוקה אע"פ שאין כל אלו ראוין להקטרה הואיל והן קרויין קרבן חייב עליהן, שנאמר קרבן ראשית תקריבו אותם לד' וגו'. וכן אסור להקטיר על המזבח דבר מכל דברים אלו שאינן ראוין כגון בשר חטאות ואשמות ושירי מנחות וכיוצא בהן, מפי השמועה למדו דבר שמקצתו לאישים הרי שאריתו בבל תקטירו.''' 

''' השגת ''' הראב"ד אפי' הקטיר דבר שאינו ראוי, א"א בחיי ראשי נשתבש בלשון הברייתא מנין למעלה מבשר חטאת ומבשר אשם ומבשר קדשי קדשים ומבשר קדשים קלים ומותר העומר ושני הלחם ולחם הפנים ושיירי מנחות שהוא בל"ת ת"ל כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה לד', כל שממנו לאשים הרי הוא בבל תקטירו הוא סבר מדאייתי רישא דקרא דוקא שהקטיר שאור ודבש עמהן שאינו חייב על שאור ודבש, אלא א"כ יש עמהן צד קרבן וטעה.

''' הכ"מ ''' מפרש בדברי הראב"ד שלפי דעתו סובר הרמב"ם דאינו חייב כשהקטיר שאור ודבש בפני עצמן, ותמה עליו דהא כתב הרמב"ם בפי' ואינו חייב אלא אם הקטירן עם הקרבן או לשם קרבן, וכונתו לדברי הראב"ד שכתב שאינו חייב על שאור ודבש, אלא א"כ יש עמהן צד קרבן אבל נראה שאין כונת הראב"ד כלל לזה והשגתו הוא בתחלת דבריו שכתב "הוא סבר מדאייתי רישא דקרא דוקא שהקטיר שאור ודבש עמהן" ומה שכתב אח"כ שאינו חייב על שאור ודבש אא"כ יש עמהן צד קרבן היינו לפרש שיטת הרמב"ם במה דסובר כן, דלכאורה למה לא יתחייב בשביל השאור ודבש לחוד וע"ז כתב שאינו חייב על השאור ודבש אא"כ יש עמהן צד קרבן והיינו כמו שכתב הרמב"ם דאינו חייב אלא אם הקטירן עם הקרבן או לשם קרבן וזהו צד קרבן, ולכן אפשר דאינו חייב אם הקטיר דבר שאינו ראוי להקטרה אלא אם הקטירן בשאור ודבש והיינו שלא הקטיר השאור ודבש לשם קרבן ועל זה כתב "וטעה" משום דסובר הראב"ד דהברייתא דקתני מנין למעלה מבשר חטאת ומבשר אשם וכו' לא קאי על רישא דקרא שהקטירו עם שאור ודבש אלא דכל שממנו לאשים הרי הוא בבל תקטירו.

''' אך ''' בעיקר ההלכה תלוי בגירסת הברייתא דלפי"מ דאיתא בברייתא במנחות דף נ"ז הוא כדברי הראב"ד שלא הוזכר שאור ודבש, אך כבר כתב הלח"מ דבספרי הוזכר בהדיא בהך ברייתא מן השאור ומן הדבש, ובהר המוריה ציין דכן איתא בתוספתא דמנחות ומכות ובירושלמי דשבת פ"ז ולפי"ז צ"ל דגירסת הרמב"ם היא כן גם בברייתא דמנחות, אלא דמ"מ גם בלא שאור ודבש אסור ואינו לוקה כמו שכתב בהל' ה' וזה איתא בכמה דוכתי בגמ' דכל שממנו לאשים הרי הוא בבל תקטירו דהוא איסור גם בלא שאור ודבש, ויסוד לזה הוא מתני' דזבחים דף ע"ז דאברי חטאת שנתערבו באברי עולה אסור להקטירם דהוא משום כל שממנו לאשים כדפירש"י שם, אלא דסובר דמהך דרשא ליכא אלא איסורא ואינו לוקה משום דעיקר קרא הוא למקטיר עם שאור ודבש כמש"כ הכ"מ ולפנינו נבאר עוד בזה דשיטת הרמב"ם מוכרחת מהסוגיא דזבחים.

''' והנה ''' במה שכתב הרמב"ם בהל' ה' וכן אסור להקטיר על המזבח דבר מכל דברים אלו הקשה הכ"מ דבהל' ד' כתב המעלה כזית מאחת מאלו בחמץ או בדבש בין למזבח בין לכבש לוקה, וכאן מדכתב על המזבח משמע דוקא על המזבח ולא על הכבש, ובמנחות דף נ"ז איתא המעלה מכולן על הכבש, ר' יוחנן אמר חייב דתניא מזבח אין לי אלא מזבח כבש מנין ת"ל ואל המזבח לא יעלו לרצון לפני ד' ר' אלעזר אמר פטור מ"ט דאמר קרא שאור ודבש קרבן ראשית תקריבו אותם לד' אותם הוא דרבי לך כבש כמזבח אבל מידי אחרינא לא, וקשה דלמה פסק כר"א במקום ר' יוחנן, וכתב לתרץ זה בשם הר"י קורקוס משום דהסוגיא דזבחים דף ע"ז כוותיה דר"א דאמר שם במה דפליגי ר' אליעזר ורבנן במתני' באברי חטאת שנתערבו באברי עולה דאמר ר"א יתן למעלה ורואה אני את בשר החטאת מלמעלה כאלו הן עצים, וחכמים אומרים תעובר צורתן ויצאו לבית השרפה, ואמר ע"ז בגמ' מ"ט דר"א אמר קרא ואל המזבח לא יעלו לריח ניחוח, לריח ניחוח אי אתה מעלה אבל אתה מעלה לשם עצים, ורבנן מיעט רחמנא אותם אותם הוא דאי אתה מעלה, אבל אתה מעלה לשם עצים אבל מידי אחרינא לא, ור"א אותם הוא דרבאי לך כבש כמזבח אבל מידי אחרינא לא, ורבנן תרתי שמעת מיניה, וכתבו בתוס' הך סוגיא כר' אלעזר דאמר במנחות דף נ"ז המעלה מכולן ע"ג הכבש פטור ור' יוחנן מחייב התם, ולכן פסק הרמב"ם כר' אלעזר כיון דסוגיא דזבחים היא כוותיה.

''' והנה ''' אף שלפי דברי התוס' נכונים דברי הר"י קורקוס והכ"מ, אבל על דברי הרמב"ם א"א ליישב כדבריהם וגם אין צריך ליישב דדברי הרמב"ם פשוטים וברורים, דר' יוחנן ור"א דפליגי במעלה מכולן הא א"א לומר דמיירי במעלה מכולן בלא שאור ודבש ומדין כל שממנו לאשים הרי הוא בבל תקטירו דא"כ איך אמר ר' יוחנן חייב לשיטת הרמב"ם דפסק כאן דרק אסור להקטיר ואינו לוקה, וכמו שכתב לבאר שיטתו דכן גורס שם בברייתא, וע"ז קאי פלוגתא דר' יוחנן ור"א אם כן פסק הרמב"ם כר' יוחנן דהא במעלה מכולן עם שאור ודבש פסק כאן דחייב גם במעלה על הכבש, וא"כ מיושב שפיר דאין צריך לומר לשיטת הרמב"ם דהסוגיא דזבחים אזלא אליבא דר' אלעזר, דהא התם קאי בדין מעלה מכולם בלא שאור ודבש ומדין כל שממנו לאשים הרי הוא בבל תקטירו דבהכי מיירי מתני' דאברי חטאת שנתערבו באברי עולה, וע"ז הוא דאמר בגמ' התם אותם הוא דאתה מעלה לשם עצים, וכן אותם הוא דרבי לך כבש כמזבח ובזה מודה נמי ר' יוחנן, וטעמא דפלוגתייהו דר' יוחנן ור"א הוא דר"א סבר דאפי' במעלה מכולן עם שאור ודבש ג"כ אמרינן אותם הוא דרבאי לך כבש כמזבח, דדוקא במעלה השאור ודבש בפני עצמם ויש בהם שיעור הקטרה בזה מרבינן כבש כמזבח, אבל במעלה מכולן על המזבח עם שאור ודבש דעיקר הקרבן אינו השאור ודבש וחייב אפי' אין בשאור ודבש כשיעור הקטרה בזה לא מרבינן כבש כמזבח, ור' יוחנן סבר דבזה לא ממעטינן מאותם כיון דעיקר האיסור הוא עכ"פ בשביל השאור ודבש, אבל בזבחים דמיירי במעלה מכולן בלא שאור ודבש, והאיסור הוא משום כל שממנו לאשים הרי הוא בבל תקטירו, בזה שפיר ממעטינן מאותם דדוקא בשאור ובדבש מרבינן כבש כמזבח ולא במידי אחרינא.

''' ולפי"ז ''' מבואר דמהסוגיא דזבחים מוכרחת שיטת הרמב"ם דר' יוחנן ור"א פליגי במעלה מכולן עם שאור ודבש ובזה הוא דחייב לר' יוחנן דבזה מבואר דלא צריך לומר דהסוגיא דזבחים הוא דלא כר' יוחנן ובהכי מיירי גם הברייתא וכמו שכתבנו.