עריכת הדף "שדי חמד/כללי הפוסקים/ה" (פסקה)

==כב==

כב) אם ראה הרמב"ם את ספר הזהר ומביא דינים ממנו הנה ראיתי בס' יד אלעזר להגאון אבד"ק ווין בריש [[יד אלעזר/לב|סי' ל"ב]] שכתב שהגאון מוהר"ץ הירש חיות בספרו אגרת בקורת כתב לתמוה על הרמב"ם שכתב בראשון מהלכות תלמוד תורה ובפרק שני מהלכות דעות אמרו רז"ל כל הכועס כאילו עובד עכו"ם {{ממ|וכן הוא במוסר שבחק לישראל יום א' פרשת ויצא}} ובגמרא דשבת ריש פרק האורג דף ק"ה ע"ב לא נזכר רק כועס ושובר כלי בחמתו אז הוי כעובד עבודה זרה ומנין לרבינו זאת בכועס סתם {{ממ|וכן הקשה בגהותיו למסכת שבת שם}} והשיב על זה הרב יד אלעזר הגם שלא נמצא זאת בתלמוד מ"מ מפורש כן בזהר פרשת תצוה דף קכ"ב על פסוק חדלו לכם מן האדם וז"ל וכד ברא קודשא בריך הוא לבר נש וכו' עד ודא איהו טורף נפשו באפו באפו איהו טריף ועקר נפשיה בגין רוגזיה ואשרי בגויה אל זר ועל דא כתיב חדלו לכם מן האדם כי במה נחשב הוא עבודה זרה איתחשב האי בר נש עכ"ל הרי דאפילו בכעס סתם הוי כעובד עכו"ם עכ"ד הרב יד אלעזר הנך רואה דפשיטא ליה דהרמב"ם ראה את ספר הזהר ומביא בספרו מה שכתוב בו ובמחילת כבודו הרם אין דעתי העניה נוחה בזה דמלבד דקשה דכיון דבש"ס הרי הוא כמבואר דאינו כעובד עבודה זרה אלא אם משבר כלים בחמתו כדכתב הרב מוהרצה"ח וגם הרב מודה לו בזה אם כן היה לו לתפוס כדבר האמור בש"ס דילן דהכי נקטינן במידי דפליגי תלמוד דידן והזהר כמו שכתבו הפוסקים ואף דבמידי דהזהר מחמיר נכון לכל אדם לחוש ולהחמיר לעצמו מ"מ להורות לרבים אין לנו אלא מה שאמרו בש"ס דילן {{ממ|עיין מה שהבאתי בסי' ב' אות י"ב}} ואם כן הרמב"ם אשר מורה הוראות וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל ראוי היה לו לכתוב כמו שאמרו בגמרא ומה גם דסיגנון לשון הזהר הקדוש אינו כמו שכתב הרמב"ם לכן רחוק בעיני לומר שכונת הרמב"ם היתה על לשון הזהר הנ"ל ואם נודה לדברי הרב שהרמב"ם כתב כן על פי מה שאמר בזהר הקדוש יותר נכון לומר שכונתו על מה שאמרו ברעיא מהימנא בזהר פרשת קרח דף קע"ט ע"א מאן דכעיס דאית ליה בכעס סם המות דעליה אוקמוה מארי מתניתין כל הכועס כאילו עובד עבודה זרה עכ"ל והוא כלשון הרמב"ם ממש אבל לומר שכוונתו על דברי הזהר שבפרשת תצוה {{ממ|שאינו בסיגנון לשונו}} רחוק בעיני:

'''ועוד''' דמאי דפשיטא ליה להגאון יד אלעזר שהרמב"ם ראה את ספר הזהר אנכי הרואה להרב משק ביתי בסי' קפ"ג {{ממ|בסוף ד"ה ויגעתי}} שכתב בשם מרן חיד"א בהיפך וז"ל ודע דחבור הזהר לא נתגלה להראשונים אפילו להרשב"א והרא"ש ודעמייהו וכל שכן שלא נתגלה להקודמים הרמב"ם ודעמיה כמו שכתב הגאון חיד"א בספר יוסף אומץ סי' נ"א דף מ"א ע"ג והרב אדרת אליהו דף ט"ו סוף ע"א והרב המגיה {{ממ|מר ניהו מחבר ס' בית אהרן}} כתב בשם הרב ספר יוחסין בחבורה השלישית דף ט"ל סוף ע"ב שנתגלה ספר הזהר אחר הרמב"ן והרא"ש שלא ראוהו ושיש אומרים שהרמב"ן מצאו בארץ ישראל וכו' עי"ש מדברי כולם נלמוד שהרמב"ם לא ראה את ספר הזהר ואם כן לא יתכן לומר שדבריו בענין זה מיוסדים על פי דברי הזהר כדמשמע ליה להגאון יד אלעזר:

'''אחר''' זמן ראיתי שהרב אבות הראש יצ"ו בח"א על מה שאמרו באבות דרבי נתן פרק ג' הוא היה אומר הקורע בגדיו בחמתו והמשבר כלי בחמתו סוף שיעבוד עבודה זרה שכך אומנתו של יצר הרע וכו' כתב על זה בדף קי"א ע"ג שמרן חיד"א בספר כסא רחמים כתב שאמרו בפרק קמא דסוטה כל הכועס כאילו עובד עבודה זרה וכו' וכתב על דבריו שבקש ולא מצא בסוטה שאמרו כן על הכועס רק על אדם שיש בו גסות הרוח ומה שכתב הרמב"ם בהלכות דעות כל הכועס כאילו עובד עכו"ם לשון זה לא נמצא בש"ס בבלי וירושלמי אבל מקורו מקבלה בזהר פרשת קרח וציין לעיין בספר בן יוחאי במענה ק"ל דף קכ"ב ע"ב ובס' סדר משנה על הרמב"ם בפרק שני מהלכות דעות ושיש להעיר עליו ואין מצויים אצלי ספרים הנ"ל לעיין בדב"ק על כל פנים מובן שדעת הרב יצ"ו לומר שהרמב"ם כתב כן על פי דברי הזהר וכבר כתבתי שאין דעתי העניה נוחה בזה לפי מה שנראה מדברי הרבנים הנ"ל שלא ראה הרמב"ם את ספר הזהר:

'''שוב''' ראיתי שבספר יפה ללב ח"ב בקונטרס יפה תלמוד בסוגיא דשבת דף ק"ה ע"ב והמשבר כלים בחמתו וכו' הביא דברי הרב בסדר משנה {{ממ|וכתב שהמחברו מר ניהו הגאון בעל ס' מחצית השקל}} שכתב שמה שכתב הרמב"ם שאמרו חכמים הראשונים כל הכועס כאילו עובד עבודה זרה יצא לו מסוגיא דשבת הנ"ל ואף דתלמודא פרט שעשה מעשה בחמתו באחד משלשה דברים הנזכרים ומשמע דאם לא עשה מעשה אף כי חמתו בערה בו לא הוי כעובד עכו"ם סובר רבינו דאורחא דמילתא נקט תלמודא דדרך איש חמה לעשות מעשים כאלה אבל עיקר האיסור הוא משום הכעס המביאו לידי מעשים האלה וכן מוכח מקרא דמייתי ר' אבין שמזהיר לא יהיה בך אל זר ולא הזהיר על המעשים הנזכרים רק על הכעס שהוא אל זר שבקרבו וכתב שהאריך שם בזה והזכיר שם {{ממ|ביפה תלמוד}} דברי הזהר שבפרשת קרח ותמה על הרב מוהר"ץ הירש חיות בהגהותיו למסכת שבת שהתפלא על הרמב"ם מאין הוציא זה וכו' דאיך נעלם ממנו מה שכתב בסדר משנה הנ"ל ושם בקונטרס אחרון דף ע"א עמוד ג' הביא שכן כתוב בתיקוני הזהר תיקון נ"ו דף פ"ט ע"ב וציין לשערי קדושה המובא ביוסף לחק סדר נח יום ה':