עריכת הדף "אוצר:בית המדרש/תפילה" (פסקה)

= רעיונות כלליים =
=== שעת התפילה - שעת קרב ===
יש להאיר בכך, שכידוע פעמים רבות הדעת מוסחת בשעת התפילה, ובפרט בעת תפילת שמונה עשרה, והאדם מתקשה לכוין את דעתו ולהתרכז בתפילה. ובפשטות היה נראה שהוא דבר טבעי, מחמת אופי האדם ומצב התפילה השקטה וכדו'. 

אמנם ראיתי שבעל התניא כותב בשם הזוהר הק' שזמן התפילה הוא זמן קרב, וכלשונם "שעת צלותא שעת קרבא" [ראה בליקוטי תורה פרשת בלק דף עב. וכן בתחילת פר' כי תצא דפים לד: לה:]. היינו שזהו זמן התגוששות בין הנפש הבהמית לנפש האלוקית. וא"כ נראה שידיעת דבר זה הינה חיזוק העוזר להתחזק בריכוז בתפילה, היינו שכאשר האדם יודע שבזמן זה ישנה מלחמה וכנ"ל, וזוהי סיבת קשייו להתרכז ולכוין בתפילתו, הוא יותר יתאמץ לנצח בקרב.

ויש להוסיף בזה [על פי מה שראיתי בביאור דבריו הללו], שהלא ישנן לכל אדם שתי נפשות, הנפש הטבעית - הבהמית וכן הנפש האלוקית. הנפש הבהמית מאופיינת בהעמדת עצמה במרכז, ואילו זו האלוקית מאופיינת בנתינה, בהעדר חשיבות עצמית ובמשיכה אל הבורא. ולכן כפי שמהנפש הטבעית עולות בדרך כלל מידות רעות ככעס גאוה וכדו', כך מהנפש האלוקית עולות מידות טובות ותשוקה לבורא.

והנה בזמן התפילה, מבקש המתפלל להתמקד בתפילתו ולהסיח את הדעת מהדברים הטפלים ולהתחבר עם בוראו - ולכן תפילה פירושה גם צוותא וחיבור [וכעין דברי רש"י על השם 'נפתלי' (בראשית ל, ח)]. והנה דווקא בזמן זה קופצים לאדם עניינים שונים המטרידים את מנוחתו. וביאור הדבר הוא, שככל שהאדם מבקש להתקדש להתרומם ולהתגבר אל הצד והנפש האלוקית, כך הצד שכנגד מתרומם כנגדו ומכביד עליו את המשימה על ידי בלבולים ומחשבות זרות. ככל שלוחם אחד מתגבר, כך הלוחם שכנגדו מנסה להשיב לו לפחות באותה העוצמה.

מאבק זה שבין הנפשות הינו אינסופי, וקרב זה מחייב את הלוחם לשיפור והתקדמות. אם האחד עולה לקרב מתוך עצלות וכבדות, הוא ינוצח בקלות גם אם הוא חזק מחברו. לעומת זאת, אם יתייצב מלא בטחון פנימי ושמחה, סיכוייו לנצח יהיו גדולים אף אם יהיה חלש מיריבו.

הנפש האלוקית עצמה איננה צריכה תיקון וטהרה, מכיון שהיא חלק וניצוץ מהבורא, אולם היא יורדת לעולמנו השפל בכדי לזכך אף את הגוף והנפש הבהמית. במסגרת מאבק זה היא מרוממת גם את הצד הבהמי שבאדם. בתוך כך היא עצמה זוכה להתעלות לדרגה גבוהה יותר מאשר זו שהיתה בתחילה.

מכל זה אנו מבינים שאין נצחונות בלא מאמץ; וכן שאנו חייבים להלחם, היינו שמי שאינו נלחם הרי הוא נכנע בקרב ומוותר מראש לנטייתו הבהמית של האדם. עוד מובן מכך שהנצחון הינו לעולם זמני, זהו נצחון בקרב ולא במלחמה, ולכן העבודה לעולם אינה מסתיימת, עד יום מותו של האדם. ומאידך, מובן מכך שהמטוטלת הפנימית הינה חלק מטבע הבריאה, והאדם אינו אשם בקרבות המתחוללים בתוכו, וכל אחד יכול למעוד ולהפסיד באחד מהקרבות, ועדיין יכול וצריך להמשיך להלחם ולבחור בטוב, וזאת ע"י שיתחבר לנשמתו החצובה מתחת כסא הכבוד [וכעין זה מצינו במדרש (במדבר רבה יב ג) שהקב"ה אומר "איני מבקש לפי כוחי, אלא לפי כוחן". וכן "לפום גמלא שיחנא" (כתובות סז.)]. הבחירה הנתונה ביד האדם היא אם להתבונן ולהעצים את מקורו הטהור והנעלה, או להתעלם ממנה. [[משתמש:הארות חיים|הארות חיים]] ([[שיחת משתמש:הארות חיים|שיחה]]) 16:52, 2 במאי 2021 (IDT)

=== בקשה להנצל מיצר הרע ===
התעוררתי לכך שבכל תפילת שמונה עשרה, לא תיקנו לנו אנשי כנסת הגדולה ברכה ובקשה להנצל מהיצר הרע האורב לנו ועומד בעכרינו, ולמרות שנראה שזוהי בקשה חשובה משמעותית ומרכזית עד מאוד.

{שוב ראיתי בביאור 'תפילת מרדכי' על השמו"ע, שהביא בשם רבי אברהם בן הרמב"ם בביאור תיבות התפילה "מלך עוזר ומושיע ומגן", שכלול בזה עזרת השי"ת להצילנו מן היצר הרע, ז"ל: מלך עוזר - מלכנו המברך מעשה ידינו ומסייע לנו להינצל מהצרות ומיצר הרע. ומושיע - ומצילנו מעצמו מהצרות ומיצר הרע בלי סיבה מצדנו כלל. ומגן - שלא יבאו עלינו הצרות והנסיונות כלל. ולפירוש זה אכן מרומז בברכה הראשונה שבשמו"ע עניין חשוב ומרכזי זה.}

והנה היכן כן מצינו בקשה כזו להדיא, בסוף ברכות השחר (לאחר ברכת המעביר שינה), מבקשים: "ואל '''תשלט''' בנו יצר הרע". ומעניין מאוד לשון זו שהיא לשון חריפה ביותר, כביכול מה שהיצר הרע שולט בנו - הוא מחמת שהשי"ת 'משליטו' עלינו, ועל זאת אנו מבקשים בכל בוקר - שלא ישליטנו עלינו...

[וראה שם בהערות שב'סידור המפורש' שכתבו שהנוסח הנ"ל הוא כפי הנדפס במחזור לבני רומא, וכעין זה ברמב"ם ועוד סידורים, והוא על פי הכתוב (תהלים קיט, קלג) "ואל תשלט בי כל און" (א.ה. וביאר המצודות דוד שם: ואל תשלט. לא תתן כח ביד האון להיות שולטת עלי להמשיך אחריה). אמנם הביאו שם שבנוסחת הגמרא שלפנינו (ברכות ס: - א.ה. לגבי ברכת המפיל) ובעוד סידורים הנוסח הוא: "ואל ישלוט בנו". ולכאו' לגרסאות אלו, הערתינו מיושבת חלקית.]

ומעניין מאוד שאף שאר הלשונות שביהי רצון הנזכר, הינם כעין זה: "ואל תביאנו לא לידי חטא ולא לידי עברה ועון ולא לידי נסיון ולא לידי בזיון", היינו לשונות שמשמע מהן שכביכול הקב"ה הוא זה שמביאנו לידי כך, ולא בחירותינו הרעות.

ונצטט אף בזה מההערות שב'סידור המפורש' שם: "ואל תביאנו לא לידי חטא..." - היינו שתסייע בידינו להנצל מהם. שכן אם לא תסייענו ודאי שהיצה"ר יתגבר עלינו, כדאיתא במסכת קידושין (ל:), ונמצא שאתה כביכול סיבה להביאנו לידי חטא (עץ יוסף). ובעטרת זקנים כתב לומר: "ושמרנו מלבא לידי חטא". אך נוסחתינו מצויה בגמרא ובסידור רב עמרם גאון ועוד. ובמעדני יו"ט ובסידור השל"ה כתבו לבאר, שהקב"ה מחזק את לב הרשעים שירשיעו מעשיהם ולא ישובו בתשובה, וזאת בקשתינו כאן - שלא יהא חלקנו בין אלה, ע"כ מהסידור הנפלא הנ"ל.

ובהקשר לזה אמר לי '''מורינו הגרמ"א פינקוס שליט"א''', שמחובת ההשתדלות היא גם התפילה להנצל מהנסיונות, שהלא "אם אין הקב"ה עוזרו אינו יכול לו", ופשיטא שחייבים להתפלל בתור השתדלות להנצל מהיצר. והביא את משלו הידוע של אביו זצ"ל, באותו הרופא שהוצב למשמרת לילה בבית החולים במחלקת טיפול נמרץ, ואמרו לו שאם יסתבכו הענינים - שיזעיק תגבורת. ואכן במהלך הלילה היו כמה וכמה מקרים קשים, והוא רץ בכל כוחותיו מחולה לחולה, עד שלבסוף מת אחד החולים. העמידו את אותו הרופא למשפט, והוא טען שעשה כל מה שיכל לעשות, ודחו את טענתו בכך שהלא אמרנו לו שתזעיק עזרה אם לא תסתדר בכוחות עצמך, ומדוע לא הזעקת עזרה??

והנמשל, שבכדי שאדם יינצל מהיצר חייב את עזרת הקב"ה, והאדם חייב להזעיק עזרה - היינו להתפלל להשי"ת שיעזור לו, וכמובן שבכוחות עצמו אינו יכול לגבור על היצר הרע.

והוסיף לי בזה ידידי '''הרב אברהם גנזל שליט"א''', שבזה מבוארת היטב שיטת הרמב"ם שיש חיוב מדאורייתא להתפלל להשי"ת כשהאדם בשעת צרה. והיינו מכיון שבזמן זה חובת ההשתדלות היא התפילה לבורא עולם, להנצל מצרתו, ולכן דווקא אז ישנו חיוב מדאורייתא להתפלל. [[משתמש:הארות חיים|הארות חיים]] ([[שיחת משתמש:הארות חיים|שיחה]]) 16:52, 2 במאי 2021 (IDT)

----