עריכת הדף "העמק דבר/בראשית/יח" (פסקה)

== כז ==

''' ויען אברהם.''' סתם עני׳ משמעו בקול רם כדאי׳ בסוטה דל״ב ב׳ רשבי״א אומר אדם שבחו בקול נמוך וגנותו בקול רם. שבחו בקול נמוך מודוי מעשר ופרש״י מדלא כתיב ביה עניה וגנותו בקול רם ממקרא בכורים היינו משום דכתיב וענית ואמרת. והנה א״א התפלל בלחש כדין תפלה אכן כשרצה לחזור ולבקש והרגיש שאין זה מדרך המוסר להיות לבו גס כ״כ לפני ה׳. אבל מדת החמלה ורחמים גבר עליו ע״כ הרים קול בכי׳ ואמר דברי פיוס לכבודו של הקב״ה: 

'''הנה נא וגו׳ ואנכי עפר ואפר.''' השפיל א״ע בשני עצמים נבזים הללו לכונה מיוחדת לענין. כי עפר יש לו מעלת תולדות שהרי הכל מן העפר. אבל אין לו יחס אב שהרי בא מקו תהו ואבני בהו שברא הקב״ה בראשית הבריאה ואפר הוא להיפך שיחוסו רב מאבותיו שמהם נעשה אפר. אבל אין לו מעלת תולדות דזרעו שמצמיח הוא דל ורזה. וכשבא א״א לשפוך תחנה בא בענות צדק לומר שאינו בא בעיון תפלה לומר שיקובל תפלתו משום שיש לו זכות אבות או עטרת בנים. לא כן אנכי הנני עפר ואפר בלי יחס ומעלה רק חסד הנני מבקש {ויש לפרש עוד מתחלת בריאותו עד סופו אינו שוה ועפר הוא משל על תחלת הויה ואפר הוא משל על סוף הויה {{צבע גופן|אפור|מכת"י}}} ובשביל חין ערך שפתים הללו זכה לאפר פרה ועפר סוטה כדאיתא בסוטה די״ז היינו שזכו בניו שיהיו נרשמים בגדולה ע״י שני עפרות הללו שאינם מועילים אלא לקדושת נפש ישראל ובזה נודע סגלת נפש הישראלי: 

{'''לדבר אל אדני.''' כל השמות בפרשה בשם אדני המורה על שידוד הטבע היינו משום שתפלת אברהם היה שלא יעשה הקב"ה הדין הראוי להם וכמדת הדין שקבע בעולם וכיב"ז בס' שמות ל"ד ט' וע"ש {{צבע גופן|אפור|מכת"י}}}