עריכת הדף "תורה תמימה/ויקרא/כז" (פסקה)

== כח ==

'''אשר יחרים איש. ''' תניא, מניין שכנויי חרמים כחרמים, שנאמר אך כל חרם, מה ת"ל אשר יחרים איש, ללמד על כנויי חרמים כחרמים {{תוספת|קסד|ענין הכנויים, כי יש מקומות שאנשיהם עלגים ומפסידים את הלשון הנקי ומכנין דבר ידוע בשם משובש ומוטעה, הולכין אחר כונת אותו השם, והוא נקרא כנוי, כמו המכנה שם לחבירו, כלומר כנוי לשם העקרי והברור, כגון במקומות ידועים שנשתבשו לקרוא לחרם חרק חרף חרך, ואמר ככר זה עלי חרק, הרי זה כנוי לשם חרם שבתורה, וכן כל כיוצא בזה הולכין אחר לשון כלל העם באותו מקום ובאותו זמן, וכן לענין נדרים וערכין והקדשות וקרבנות, ומסמיך זה על יתור לשון אשר יחרים איש, דהוי מצי למכתב אך כל חרם לה' הוא, ולשון אשר יחרים איש משמע כל איש שהוא אף מי שאינו בקי בטיב הלשון, וזו היא דרשת ר' עקיבא, ולר' ישמעאל דרשה אחרת בזה, והעתקנו דרשת ר"ע עפ"י הכלל הלכה כר"ע מחבירו.}}. (ירושלמי נדרים פ"א ה"א).

'''מכל אשר לו וגו'. ''' ת"ר, מכל אשר לו ולא כל אשר לו, מאדם – ולא כל אדם, מבהמה – ולא כל בהמה {{תוספת|קסה|לכאורה צ"ע, דהא לא כתיב כאן מבהמה אלא בהמה. ואולי הכונה דמדכתיב בריש הפסוק בכלל הענין מכל אשר לו מוסב לפי"ז באור כל הפרטים החשובים בפ' זה ג"כ במובן זה.}}, משדה אחוזה – ולא כל שדה אחוזה {{תוספת|קסו|ומסיים עוד בגמ', יכול לא יחרים ואם החרים יהיו מוחרמין ת"ל אך, דברי ור' אלעזר, ואנחנו השמטנו זה מפני דקי"ל כחכמים בתוספתא דערכין דבדיעבד אם החרים מוחרמין, וכ"פ הרמב"ם. והנה מכאן ילפינן דאסור לאדם לבזבז כל ממונו לצדקה, ומבואר זה אצלנו בפ' ויצא בפסוק וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך. וע"ע מש"כ השייך ללשון פסוק זה לעיל בפרשה בהר בפ' אחוזת עולם היא להם (כ"ה ל"ד).}}. (ערכין כ"ח א').

'''מאדם. ''' מאדם – אלו עבדיו ושפחותיו הכנענים {{תוספת|קסז|דאלו עבדיו ושפחותיו העברים אין בידו להקדישן, כפי שיתבאר בדרשה הבאה.}}. (גיטין ל"ח ב').

'''מאדם ובהמה. ''' תניא, יכול יחרים אדם את בנו ובתו, עבדו ושפחתו העברים ושדה מקנתו, ת"ל בהמה, מה בהמה שיש לו רשות למכרה לעולם אף כל שיש לו רשות למכרה לעולם {{תוספת|קסח|הוכרח לומר לעולם משום דאל"ה באמת מצינו שאדם מוכר את בתו קטנה לזמן, יען כי לכשתגדל תצא, ועיין בתוס' שהקשו נילף משדה אחוזה דכשנמכרת חוזרת ביובל, ובכ"ז מחרימין אותה, וא"כ היה דרוש שיהיה אפשר להחרים גם כל דבר שנמכר לזמן, יעוי"ש. ואפשר לומר דהלא גם שדה אחוזה אפשר למכרה באופן שלא תחזור ביובל, וכגון המוכר את שדהו לזמן יותר מחמשים שנה, וכמבואר לפנינו בפ' בהר בפסוק והארץ לא תמכר לצמיתות (כ"ה כ"ג), יעוי"ש.}}. (ערכין כ"ח ב').

'''כל חרם וגו'. ''' ת"ר, החרמין כל זמן שהן בבית בעלים הרי הם כהקדש לכל דבריהם, שנאמר כל חרם קודש קדשים הוא לה', נתנן לכהן הרי הם כחולין לכל דבריהם, שנאמר (פ' קרח) כל חרם בישראל לך יהיה {{תוספת|קסט|ברשות כהן הן כשאר ממונו ויכול למוכרן לכל מי שירצה.}}. (שם כ"ט א').

'''קדש קדשים הוא. ''' הוא – למעוטי בכור, ומה ת"ל, דתניא, בבכור נאמר (פ' קרח) לא תפדה ונמכר {{תוספת|קע|שאין הבעלים יכולין לפדותו ולנהוג בו מנהג חולין כגון גיזה ועבודה, אבל נמכר הוא, והיינו שאם נפל בו מום יכול למוכרו בתורת בכור, דלהכי כתיב לא תפדה לאשמעינן דבמכירה שרי.}} ובמעשר כתיב (פ' ל"ג) לא יגאל ואינו נמכר, לכך נאמר הוא {{תוספת|קעא|לקמן פ' ל"ג יתבאר דהלשון לא יגאל דכתיב שם במעש"ש ענינו דגם לא ימכר, והבאור הוא דהו"א דהואיל דבעלמא איתקשו מעשר ובכור להדדי לענין כמה דברים, כמו הא דקי"ל כל הקדשים יש להם פדיון ולתמורותיהן פדיון חוץ מן הבכור ומן המעשר, וכן דם בכור ומעשר שנתערב דמן בכל העולין קריבין לגבי מזבח, ולכן הו"א דגם לענין זה שוין שגם בכור לא ימכר, לכן כתיב מיד אחר דין בכור בדין דלא ימכר – קודש קדשים הוא להורות שרק קדשי חרמין לא ימכרו, אבל בכור דאיירי לעיל בסמיכות לדין חרמין ימכר.}}. (תמורה ה' ב').

'''הוא לה'. ''' מה ת"ל לה', ללמד שחל על קדשי קדשים ועל קדשים קלים {{תוספת|קעב|נסמך על הדרשה המובאה לעיל בפסוק כ"א כשדה החרם לכהן וגו' דסתם חרמין לכהנים, יעוי"ש, וא"כ איך כתיב כאן כל חרם קודש קדשים הוא לה', וזה משמע דשייך לבדה"ב ולא לכהנים, ומשני דאשמעינן דחל על כל מיני קדשים, ור"ל דאין הכתוב משמיענו דסתם חרמין לבדק הבית, אלא דאפשר לאדם להחרים גם הקדשים שיש לו בין קדשי קדשים בין קדשים קלים, אם נדר שאמר הרי עלי עולה והפרישה ואח"כ החרימה נותן לכהן דמיה, יען כי מכיון שאמר הרי עלי נתחייב באחריות ולכן נותן כל דמיה, ואם נדבה שאמר הרי זו עולה דאינו באחריות נותן לכהנים רק ערך טובת הנאה שיש לו בה והיינו שיכול להקריבה דורן להקב"ה, וכשתמות או תאבד לא הפסיד רק הנאה זו ולכן אינו נותן רק ערך זה.}}. (ערכין כ"ח ב').