עריכת הדף "העמק שאלה/צו" (פסקה)

== כד ==

{{העמקש|כד}} '''אמרי דרב כו'.''' איכא דאמרי כו' וא"ד כו'. כ"ה גם בכת"י אבל הראב"ד בס' בה"נ שער הפרישה העתיק כ"ז. ולא הביא לשון איכא דאמרי ואיכא דאמרי. ולפי דבריו הגי' שלפנינו טה"ד הוא. וצ"ל ולא קיבלה דכי הוי יתבא נדה מהודעא ליה בכסא דברכתא דנדה לא שתיא כסא דברכתא והיינו הך. ואחר כל המאמר סיים הראב"ד בזה"ל הדין הוא לישנא דר"א ולא ידעינן היכא אשכחינן ושמעינן מינה דנדה אסורה למשתי מכסא דגברא. ולא ידענא מ"ט דהתם לאו מפתורא דגברא הוית אכלא ולא בפניו הוית והרי הצעת המטה שהוא דבר המביא לידי הרגל ואפ"ה שלא בפניו מותר ונ"ל דאם איתא להא מילתא בכה"ג בלחוד הוא דאיתא דקא מייחד לה כסא וקא משדר לה ניהלה כי התם משום דקאי דעתיה עלה. והכי תניא במס' כלה המשגר כוס של ברכה לאשה שלא מדעת בעלה חייב מפני שדעתו סומך עליה ד"א מפני שיצרו רבה עליו. ונדה לבעלה נמי להא דמיא ומסתבר ל"ש כוס של ברכה ול"ש כוס אחר היכא דמייחד לה ומשדר נהלה אסור דהא קא מעייל דעתיה עלוי'. והאי דנקט כוס ש"ב רבותא קאמר. מיהו היכא דקא שתו כולהו מהאי כסא ושתיא איהי נמי בתרייהו לית לן בה עכ"ל הראב"ד ז"ל. הדבר יצא מפי רבינו הראב"ד ז"ל וקבעוה להלכה בטור וש"ע סי' קצ"ה ואין לזוז ממנו. אבל אי לדין יש להשיב דדוקא כוס של ברכה אסור דיש בזה סימן ברכה לה וכדאי' בברכות ד' נ"א א' אין פרי בטנה של אשה מתברך אלא מפרי בטנו של איש כו'. הרי דשתית כוס ברכה מעלי לבנים ומשום הכי מהודעא ליה בהא דלא חזי' להתברך עתה. אבל כוס בעלמא שריא. ומכ"מ בטלים דברינו נגד דברי הראב"ד ז"ל: 

ודע דז"ל בה"ג הל' ברכות פ' שלשה שאכלו. וכלה בז' יומי דהלולא ואתתא בשבעה נקיים וביומא דמילה כד מברכין ברכת מילה אף על גב דלא טביל להו שרי למשתי כוס של ברכה עכ"ל. מבואר דנדה בעלמא אסורה לשתות כוס של ברכה. וכפשטן של לשון רבינו דנדה לא שתיא כסא דברכתא. מיהו הא איתא בירו' ברכות פרק ב' תני כלה אסורה לביתה כל ז' ואסור לטול ממנה כוס של ברכה [ובשם הגר"א הגיהו אסורה ליטול ממנו כוס של ברכה] דברי ר"א. מ"ט אי אפשר שלא יצא דם נדה עם דם בתולים. ואנן קיימא לן דלא כר"א דאפשר דם בתולים בלא דם נדה. אלא שטמאה מדרבנן. מיהא שמענו מהירו' דלר"א אסור אפי' בכלה לטול ממנו כוס ש"ב. וה"ה לדידן בכלה שפרסה נדה ודאי אסורה ליטול ממנו כוס ש"ב. ויש לפשוט מזה לפי דברי בה"ג דנדה אסורה לשתות כוס של ברכה דה"ה דכלה שפרסה נדה אסורה לשתות כוס של ברכה ולא התיר בה"ג בכלה אלא כלה שטמאה בתולים. ואפשר לדחות דדוקא לטול אסור אבל לשתות שרי משום דדמיא ליולדת בכוס של מילה שטמאה מן התורה ומכ"מ שריא לשתות. והיינו משום שהכוס יש לה שייכות וכש"כ כוס של ברכות נשואין לכלה. ועדיין צ"ע מש"כ בה"ג ואיתתא בשבעה נקיים מאי נ"מ בזה. ולכאורה יש להביא סמך מכאן למש"כ הרמ"א בשם המרדכי בסי' צ"ה סעיף י"ד. אבל כבר דחו האחרונים ז"ל. וצ"ל שהיו נוהגות לטבול בין נדתה לליבונה וכמש"כ התוס' כתובות ד' ס"א א' ובכ"מ: 

'''ולבסוף אמרה ליה טהורה אני''' כצ"ל וכ"ה בכת"י: 

'''חמשה דמים כו'.''' בכת"י ובפי' כת"י מתחיל כאן דרשה חמשה דמים כו' עד סוף. ואינו אלא רמז כנהוג בזה הספר: