עריכת הדף "ערך/ל"ט מלאכות" (פסקה)

== הצד ==
יל"ע אם גדר צידה שלילת חירותו של הניצוד, או הכנסתו לרשות הצד. (נפק"מ כגון שתפס הבע"ח במצודה במקום שלא יוכל להגיע לשם לעולם). ולכאו' יש לפשוט ממש"כ בגמ' (קו:) דאין איסור צידה מדאו' בצידת צבי זקן חולה וחיגר, ובפשטות משמע שלא מיירי דווקא באינו יכול לזוז כלל, ומסתבר דלא נחשב משולל חירות, ומה שנקרא ניצוד היינו משום דגם לפני שתפסו הוי תחת ידו, ואין בפעולה הכנסה לרשות, ומוכח שגדר צידה היינו הכנסה לרשותו. וכן מוכח ממש"כ בגמ' גבי חגבים דאם מקלחות ובאות פטור, לאלעזר בן מהבאי (אא"כ נימא דבזה גופא נחלקו רבנן). ורש"י פי' גבי צבי סומא וישן דאינו צידה משום דעבידי לישמט כשמרגישין יד אדם, משמע דאם לא היה יכול לישמט מהאדם הבא לתופסו היה נחשב ניצוד, ואם גדר צידה שלילת החירות – לא מסתבר דצבי ישן נחשב משולל חירות. וע"ע תוס' רי"ד חגיגה יא. דאין איסור צידה בבע"ח שמהלכים לאיטם ואינם יכולים לברוח (הביאו הגרשז"א בהערות לשש"כ פכ"ז הע' קמה{{הערה|ומש"כ בארח"ש פי"ד הע' כא עמ' תכ שרבינו ירוחם חולק – צ"ע, דמש"כ רי"ו תולעים – ייתכן שיש תולעים שקשה לתופסם (וזה שיש צידה בתולעים כבר כ' ברש"י קז.), וחלזונות – בגמ' עה. מבואר צידה בחילזון של תכלת, והוא כמין דג כמבואר בראשונים, ואינו שבלול, ועקרבים – ג"כ מבואר ברש"י קז. ואף אם הולכים לאט – מ"מ כיון שנושכין א"א לצודן בלי מאמץ או מצודה (או מומחיות).}}).

אמנם מד' הב"ח ריש סי' שטז נראה דנחלקו בזה רבנן ור' יהודה במשנה, דהנה במשנה קו. מבואר דבצד צפור לבית פטור, ופי' רש"י שיוצא לו דרך חלונות. ותמוה דהגמ' מעמידה את המשנה בצפור דרור שדרה בבית כבשדה, ופירש"י שנשמטת מזרית לזוית, משמע שמשום שבתוך הבית אינה ניצודית, ולא משום שיוצאה מחוץ לבית. וכ' הב"ח דהדבר תלוי במח' רבנן ור' יהודה שנחלקו גבי צידת צבי לגינה וחצר, דרבנן מחייבים ור' יהודה פוטר, וטעמו דר"י דבחצר וגינה יכול לברוח [ופי' באבנ"ז סי' קצ (באג"ט לד) דייסרך בכחלים ויצא], וד' רבנן דאינו תלוי ביכול לברוח אלא בקשה לתופסו, ולכן בחצר וגינה הוי צידה דקל לתופסו (ר"ל דצבי בגינה אם יבוא לתופסו מיד – יוכל לתופסו בקל, אבל אם יישאר הצבי בגינה זמן מה, בסוף ימצא הצבי דרך לצאת אל מחוץ לגדר, ולכן הוי קל לתופסו, אבל יכול לברוח), והשתא דנתברר לן דנחלקו רבנן ור"י אם צידה תלויה ב"אין יכול לברוח" או ב"קל לתופסו", יש ללמוד מזה דחולקים רבנן ור"י גם במכניס ציפור לבית שחלונותיו סתומין, דלרבנן דתלוי אם קל לתופסו ל"ה צידה, אבל לר"י דתלוי אם יכול לברוח הרי כשמכניסו לבית סגור אינו יכול לברוח, והוי צידה. ולכן הגמ' דקאי כרבנן נקטה דהפטור דצפור לבית משום דמיירי בציפור דרור שנשמטת מזוית לזוית, ורש"י שאמר הטעם שיוצאת דוך חלונות היינו לר' יהודה. עכ"ד הב"ח. וכ"נ מד' הט"ז (שטז, א). (וע' פנ"י ביצה כד. ביאור אחר בד' רש"י).

ויל"ע מנא לי' לרש"י (אליבא דהב"ח) לומר שר"י שחולק על רבנן לקולא וס"ל דלא סגי בקל לתופסו להיחשב צידה – יחלוק על רבנן גם לחומרא לומר שסגי באינו יכול לברוח, דילמא לר' יהודה בשביל להיחשב צידה צריך גם אין יכול לברוח וגם קל לתופסו, דאז הוא ניצוד לגמרי.

ויתכן דנידון זה אם צידה תלויה ביכול לברוח או בקשה לתופסו תלויה בחקירה הנ"ל דאם גדר צידה שלילת החירות מסתבר דתלוי אם יכול לברוח שבזה נשללה חירותו, אבל אם גדר צידה הכנסתו לרשותו מסתבר דתלוי אם קל לתופסו. ונמצא שנחלקו רבנן ור"י בגדר צידה בחקירה הנ"ל, ולכן אין מקום לומר שר"י יצריך שני הדברים, שטעם ר"י גבי צבי אינו משום שמיקל שצריך צידה גמורה, אלא דס"ל דגדר צידה היינו שלילת חירות, ולכן גם לקולא ס"ל הכי.