עריכת הדף "אלשיך/משלי/יח" (פסקה)

== כב ==

'''מצא''' וכו'. הנה אמרו רבותינו ז"ל שרוי בלא אשה שרוי בלא טובה ולפי זה לא היה לו יתברך להחזיק טובה למי שמצא אשה על קיום המצוה כי הלא יהיה שרוי בטובה ולעצמו מטיב וזהו מצא אשה מצא טוב כאמור ואעפ"כ ויפק רצון מה' שהוא רצוי אליו על קיום המצוה וגם שמוחלין לו על כל עונותיו כנודע מרבותינו ז"ל:

'''או''' יאמר כי הנה האשה טובה לאיש להנאתו עזר כנגדו כמ"ש ז"ל מביא חטים חטים כוסס וכו' והרצון מה' הוא לבנים אלא שעל פי דרכו משרתת אותו כאמור אמר ראה חסדו יתברך שטרם בא רצון ה' אל הפועל אלו הבנים יהנה האדם מיד בשרות ומנוחה וזהו מצא אשה מיד במוצאה מצא טוב ואחר כך ויפק רצון מה': 

'''או''' יאמר כי הנה אחרי היות הנשמות זוגות זוגות בת פלוני לפלוני למעלה בבא הזוג למטה לארץ לפועל הוא יתברך דן אותם לפי מעשיהם שהוא הזווג הב' לפי האמת כמסורת יודעיה אם זכה נוטל בת זוגו ואם לא זכה איש אל עבר פניו ילכו עד יתוקן העוות והנה אשר הוא רצון אלהי לצאת מהתחברות כל זווג וזווג במחיחס אלו בהולדה הנאותה להשתלשלות המכוון מאתו יתברך לא יצא לפועל כאשר יתפרדו עד יגלגל הוא יתברך סבותיו עד יצא לפועל אמר כי מצא אשה שמצאה אשר היא אבדתו ולא פגע בה איש אחר כי הטיב מעשיו מצא טוב לעצמו וגם ויפק לפועל רצון מה' הוא מה שהיה רצונו ית' להוציא מהבת זוג ההוא מאז נמצא עושה טוב לעצמו ונחת רוח ליוצרו:

'''או''' על דרך זה במאמרם ז"ל כי כשאין אדם פוגע בבת זוגו שהוא יתברך מזווגם בעל כרחם והוא שגם שבהזדווגם יתרצו זה לזה הוא רצון מוכרח ולא אמתי לשווי שרשם ונבא אל הענין מצא אשה שמצא אבדתו אשר לו מזווגו הראשון על ידי שהטיב מעשיו מצא טוב כנודע מכמה פנים ובזה ויפק רצון מה' שאינו כאשר בשלא זכו שהש"י מזווגם בעל כרחם כמאמרם ז"ל על מוציא אסירים וכו' שהקב"ה ממציא להם רצון זה עם זה מושאל כמו אכזב ולא יתיחס בעצם מאתו יתברך כי הפך רצונו הוא לפי האמת אך ויפק רצון מאת ה' ממש משורש נפשותם שנמשכו ממנו יתברך כדרך כל זוג היוצא משם דבקים ברצון ואהבה רבה: 

'''והנה''' אמרו רז"ל על פסוק זה טובה היתה אביגיל לדוד מכל קרבנות וכו' ויראה דעתם שעליה ירמוז ויתכן לפי דעתם יותכו כל הכתובים:

(כ) '''מפרי''' פי איש וכו' לומר הנני שם לפניך גדרי הדבור הטוב א' כי מפרי פי איש בינו לבינו שיעסוק בתורה בפיו תשבע בטנו לבדו שיהנה מטובות העוה"ז זולת הקרן קיים אך אם היא בתבואות שידריך בשפתיו וילמד לזולת שהוא כזורע בזולת לא בטנו החומרי לבדו תשבע כי אם כל עצמו גוף ונפש וזהו ישבע סתם על כלו:

(כא) '''והנה''' לך ראיה וממנה תדון ק"ו והוא כי הלא ידעת מקום היה מות וחיים ביד לשון והוא מה שהיה מפורסם ביניהם מות על ידי לשון נבל באמרו רבו עבדים וכו' שגרם מות לעצמו וביתו וגם על זה מת כמאמרם ז"ל שהאריך לו הקב"ה עשרת ימי תשובה ויהי בעשרת הימים ולא שב ויגוף ה' וכו' וחיים ביד לשון אביגיל שמנעתו מבא בדמים ואין צריך לומר שבלשונה קנתה חיים לעצמה כי אם גם למקבל אמריה שזרע בו טוב מאמריה היה טוב בעבורה וזהו ואוהביה הוא דוד שאהב לשונה ויאמר ברוכה את וברוך טעמך יאכל פריה שזולת זכותו לעוה"ב שמנעו חרבו מדם יאכל פריה בעולם הזה:

(כב) '''וזה''' פריה כי מצא אשה היא אביגיל עצמה נביאה וחשובה ומצאה דוד על ידי זה וגם מצא טוב הוא כלאב שהוליד ממנה גדול בחסידות שמת בעטיו של נחש וחכם גדול מכלים פני מפיבושת בהלכה או שהתכונן מלכותו ולא היתה זאת לו לפוקה לקלקל מלכותו אם היה שופך דמים ותכון מלכותו מאד באופן שויפק רצון מה' שהיה רצונו יתברך להכין כסאו ואם כן מזה תדון ק"ו ומה אם אהביה יאכל פריה בכל הטוב הנזכר ומה גם עתה היא עצמה שיאכילוה פרי מאמרי לשונה הטובים ואם כן הטבתי אשר דברתי כי ותבואת שפתיו ישבע כמדובר: