עריכת הדף "מזרחי/בראשית/א" (פסקה)

== כז ==

'''בצלמו בדפוס העשוי לו שהכל נברא וכו'. ''' ואף על פי שכבר פירש גבי בצלמנו בדפוסינו מהכא הוא דמפיק לה דהוי קרא יתירא שלא היה צריך לומר אלא ויברא אלהים את האדם ומסתמא בצלמו נברא כדכתיב לעיל מיניה נעשה אדם בצלמנו אלא שחזר וכתב כאן בצלמו ללמד שלא נברא זה במאמ' כשאר כל הנבראים אלא בדפוס שעשה אותו בידיו דאל"כ למה לי אבל מנעשה אדם בצלמנו אין ללמוד זה דאיכא למימר בצלם העשוי לנו במאמר כשאר כל הנבראים ומה שחזר וכתב בצלם אלהים ברא אותו אינו אלא כדי לפרש שאותו צלם העשוי לו שבו הדפיס כל צלמי מין האדם הוא צלם דיוקן יוצרו כדלקמיה: וכן הוא אומר תתהפך כחומר חותם. בפ"א דיני ממונות ת"ר להגיד גדולתו של מלך מלכי המלכים הקב"ה שאדם טובע כמה מטבעות בחותם א' וכלן דומין זה לזה והקב"ה טובע כל אדם בחותמו של אדם הראשון ואין אחד דומה לחברו שנא' תתהפך כחומר חותם פי' שנהפכה החותם האחד לכמה מיני חלופי' כמו החומר שמקבל כמה מיני צורות מתחלפות זו מזו אלמא בידיו ממש נעשה ולא במאמרו שאלו היה החותם העשוי לו עשוי במאמרו כשאר כל הנבראים מה צורך לברא שאר בני אדם ע"י חותמו של אדם הראשון יברא הכל ע"י מאמרו ומשום דמקרא דויברא אלהים את האדם בצלמו לא משתמע העשוי בידו ממש אלא מייתורא דקרא הוצרך לקיים דבריו מקרא דותשת עלי כפכה ומקרא דתתהפך כחומר חותם: 

'''פירש לך שאותו צלם המתוקן לו צלם דיוקן יוצרו הוא. ''' בבבא בתרא פרק חזקת הבתים גרסינן כי מטא רבי בנאה למערתא דאדם הראשון יצאת בת קול ואמרה נסתכלת בדמות דיוקני בדיוקני עצמה אל תסתכל ופרשב"ם בדמות דיוקני יעקב כדאמרינן שופריה דיעקב מעין שופריה דאדם הראשון בדיוקני עצמה אדם הראשון דכתיב ביה בצלם אלהים ברא אותו משמע שאותו צלם העשוי לו שהוא צלמו של אדם הראשון והוא החותם שבו הדפיס כל צלמי מין האדם צלם דיוקן יוצרו הוא לא דמות דיוקנו כי פי' דיוקן דמות קונו ודמות דיוקנו הוא דמות של דמות קונו ומפני ששאר כל בני אדם נבראו בצלמו של אדם הראשון ואדם הראשון נברא בכפו של הקב"ה נקרא צלמו של אדם הראשון דיוקנו של הקב"ה שפירושו דמות קונו ונקרא יעקב דמות דיוקנו של הקב"ה שפירושו דמות של דמות קונו ויהי' א"כ פי' נעשה אדם בצלמנו נעשה צלמי כל מין האדם בדפוס העשוי לנו בידים שהוא צלמו של אדם הראשון שנעשה בכפו של הקב"ה אבל צלמי שאר בני אדם שלא נדפסו בכפו של הקב"ה אלא בחותמו של אדם הראשון אינן נקראין צלמו של הקב"ה אלא דמות צלמו של הקב"ה ולכן נקרא צלמו של יעקב דמות דיוקנו ולא מפני ששופריה דיעקב מעין שופריה דאדם הראשון כדפירש רשב"ם לא דיוקנו ממש כי דיוקנו היא התמונה שנתחדש לאדם הראשון בכפו ממש ודמות דיוקנו היא התמונה שנתחדשה לכל מין האדם כדמות תמונת אדם הראשון שהיא הדפוס העשוי לו ויהי' פירוש ויברא אלהים את האדם בצלמו שברא כל צלמי מין האדם בכללו בדפוס העשוי לו שהוא צלמו של אדם הראשון שנעשה בכפו של הקב"ה וכן משמע נמי מברייתא דפרק אחד דיני ממונות דלעיל דקתני והקב"ה טובע כל אדם בחותמו של אדם הראשון משמע שחותמו של אדם הראשון הוא הדפוס העשוי לו שבו הדפים צלמי כל מין האדם אבל חותמו של הקב"ה הוא מה שהדפיס הוא בכפו שהוא צלמו של אדם הראשון והוא הנקרא דיוקן יוצרו אבל בריאת אדם הראשון עצמו לא נזכרה בתורה בפי' אלא במאמר ברא אותו זכר ונקבה ברא אותם שמורים על בריאת אדם הראשון עצמו שנברא דו פרצופין זכר ונקבה וכנוי אותו ואותם שב אל מלת בצלמו שהוא אדם הראשון ואותם בלשון רבים שב אל הפרצופין הרשומים בו כפי תחלת המחשבה ואותו לשון יחיד כפי אחר המחשבה שלא נברא אלא אחד כדלקמן. גם יתכן לפרש קרא דנעשה אדם בצלמנו וקרא דויברא אלהים את האדם בצלמו על בריאת אדם הראשון לבדו ויהיה הדפוס העשוי לו כפו של הקב"ה שבו הדפיס אותו כדכתיב ותשת עלי כפכה שבכפו היה רשום צלמו של אדם הראשון כמטבע זו העשויה ע"י רושם אך קשה א"כ מה זה שכתב רש"י גבי בצלם אלהים ברא אותו פירש לך שאותו צלם המתוקן לו צלם דיוקן יוצרו הוא והלא פי' דיוקן יוצרו אינו נופל רק על צלמו של אדם הראשון שהוא הנדפס לא על הדפוס שהוא הצלם המתוקן לו שהוא כפו של הקב"ה ועוד קשה מברייתא דפרק א' דיני ממונות דקתני והקב"ה טובע כל אדם בחותמו של אדם הראשון משמע שחותמו של אדם הראשון הוא הדפוס העשוי לו שבו הדפיס כל צלמי מין האדם. ועוד קשיא מההיא דפר' חזקת הבתי' שאמרו שצלמו של יעקב אבינו היא דמות דיוקנו וצלמו של אדם הראשון הוא דיוקנו דמה הפרש בין זה לזה: 

'''זכר ונקבה ברא אותם ולהלן הוא אומר ויקח אחת מצלעותיו. ''' בב"ר אבל בעירובין פר' עושין פסין ובברכות פרק הרואה אמרו כתיב זכר ונקבה ברא אותם וכתיב בצלם אלהי' ברא אותו ומשני בתחלה עלה במחשבה לבראת שני' ולבסוף לא נברא אלא אחד ואי קשיא למה הניח רש"י דרשא דקראי שדרשו בגמרא ותפש דרשא דקראי שדרשו בב"ר י"ל דרש"י ז"ל דייק מההיא דפ"ק דכתובות דדברי האומר ויבן ה' את הצלע פרצוף הוא העיקר דמדקאמר דכ"ע חדא יצירה הואי דהיינו שנברא דו פרצופין מתחלה מר סבר בתר מחשבה אזלינן ומר סבר בתר מעשה אזלינן ולא קאמר דכ"ע שתי יצירות הוו כמ"ד זנב ומר סבר בתר מחשבה אזלינן ומר סבר בתר מעשה אזלינן כדאמרינן בעירובין אליבא דמ"ד זנב ש"מ דס"ל לתלמודא כמ"ד פרצוף משום הכי הניח הדרשה שדרשו בגמרא אליבא דמ"ד זנב ודרש הדרשה שדרשו בב"ר אליבא דמ"ד פרצוף ועוד דמההיא דערובין עצמו דקאמר בכולהו תנאי משמע שדברי האומר פרצוף יותר קרובים לפשוטו של מקרא לפיכך תפש דרשת המקראות כפי מה שדרשו אותם בב"ר אליבא דמ"ד פרצוף והניח דרשות המקראות כפי מה שדרשו אותם בגמרא אליבא דמ"ד זנב: 

'''שבראו שני פרצופין בתחלה. ''' דהשתא הוו כלהו קראי כמשמען זכר ונקבה ברא אותם שנברא מתחלה זכר מכאן ונקבה מכאן וכן אחור וקדם צרתני זכר מכאן ונקבה מכאן וכן וייצר בשני יודי"ן כאלו אמר ויצר ויצר שתי צורות זכר מכאן ונקבה מכאן דאל"כ בחד סגי דומיא דויצר דבהמה וכן ויסגור בשר תחתנה שלקח הצד של נקבה ומלא החסרון בבשר: 

'''ואחר כך חלקו הזכר לבדו והנקבה לבדה וזהו ויקח אחת מצלעותיו. ''' ופי' ויבן דמשמע שהיתה מחוסרת בנין דרשו בגמ' שבנאה כאוצר רחב מלמטה וקצר מלמעלה כדי לקבל הולד: 

'''ופירש לך במקום אחר. ''' כמו ששנינו בברייתא דרבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי מל"ב מדות האגדה נדרשת וזה אחד מהם והביאה רש"י ז"ל גבי וייצר ה' אלהים את האדם השומע סבור שהוא מעשה אחר ולפיכך הקשו בב"ר כתיב זכר ונקבה בראם וכתיב ויקח אחת מצלעותיו ואין הענין כן אלא כתב מתחלה כל מה שהיה לבסוף בדרך כלל ואח"כ חזר ופי':