עריכת הדף "העמק שאלה/נד" (פסקה)

== כא ==

{{העמקש|כא}} '''ותני' מקרא קודש זה קה"י.''' זהו דרשת ר"ע ברה"ש ד' ל"ב ובת"כ פ' אמור פרשה י"א שבתון ממלאכה מקרא קודש זה קדושת היום. ובמכילתא יתרו פ"ז תני לענין קידוש ממש ביו"ט מנין ת"ל מקראי קודש. אלא תנא דמכילתא דריש קידוש דשבת ג"כ מדכתיב לקדשו. וקידוש דלילה מדכתי' כי קודש היא לכם כמש"כ לעיל אות א' בס"ד. א"כ יו"ט ג"כ נ"ל מגופי' דקרא אבל לתלמוד דילן דנ"ל קידוש שבת מדכתיב זכור. א"כ יו"ט ע"כ נ"ל מג"ש דכתיב גבי שבת קידוש וביו"ט קידוש מה התם קידוש היום בברכה אף הכא כו'. ולזה כוון רבינו במש"כ דכתיב זכור כו' וביו"ט כתיב כו' פי' ולמדין זמ"ז. ולכאורה הי' נראה דתנאי דפליגי בת"כ שם וברה"ש אי דרשינן שבתון זו קדה"י ומקרא קודש קדשהו ור"ע דדריש להיפך פליגי בהא דברייתא במכילתא וברייתא דש"ס דילן גבי קידוש שבת. דת"ק ס"ל כש"ס דילן. ור"ע כמכילתא דמקרא קודש משמע קדושת היום בברכה והכי נמי תנא דספרי פנחס מקרא קודש ארעו במאכל ומשתה וכסות נקייה כר"א ס"ל וקרוב לומר דר"א דאמר מקרא קודש קדשהו סתם בת"כ כוון ג"כ להא דספרי והגמרא הוסיף קדשהו מעשיית מלאכה. אבל רבינו היסב דברי ר"ע שהלכה כמותו גם לתלמוד דילן ויליף משבת וע' סי' ק"ע אות א' מה שהכריח לרבינו לפרש הכי דעת ר"ע דקשה מחוה"מ דס"ל לר"ע דכתיב בי' ג"כ מקרא קודש. ויש לפרש עוד דנהי דלא דרשינן מלקדשו מכ"מ מקרא קודש נ"ל שפיר קידוש היום או דבאמת אינו אלא אסמכתא ומדרבנן כמש"כ הה"מ ומג"א הבאתי באות א'. והא דדריש בת"כ ורה"ש שם מקרא קודש זה קדושת היום אפשר דהוא אסמכתא ככל הני דרשות דשם זכרון אלו זכרונות תרועה אלו שופרות ופליגי בזה רש"י ותו' שבועות ד' י"ג לא קראו מקרא קודש כו'. ע"ש בתו' וחי' רמב"ן. אבל לדעת המכילתא נהי דתפלת מוסף ודאי הוא דרבנן. מכ"מ עיקר הדרשה מה"ת כמו קידוש בשבת וזה פשוט איברא בה"ג ריש ה' קידוש והבדלה כ' בזה"ל מחייבינן לקדושי ליומא דשבתא וליו"ט בצלותא ועל כסא דחמרא דכתיב זכור את יום השבת לקדשו אין לי אלא שבת חג המצות מנין ת"ל למען תזכור. חג שבועות מנין ת"ל וזכרת כו' חה"ס מנין ת"ל כו'. ואפשר דקים לבה"ג דרשה זו מרבותיו. והא ג"כ מה"ת כמו של שבת. וע' רמב"ם ה' ע"ז פרק י"ב ה"ג חוץ מקידוש היום כו' שכ' הלח"מ שנוסחא יש חוץ מקידוש שבת ויו"ט. הרי דגם של יו"ט מה"ת. מיהו כ"ז בקידוש הלילה של יו"ט אבל בקידוש היום אין לנו רמז כלל. הן לדעת המכילתא דנ"ל מלקדשו ובשלמא בשבת כתיב קידוש ביום בפ"ע ובלילה בפ"ע. ומחלק מדת היום ממדת הלילה. וכמו שאמרו דכבוד היום קודם לכבוד לילה. משא"כ ביו"ט לא מצינו חילוק ביום מבלילה ור"ל קידוש א' לשניהם ואע"ג דמצינו חילוק לענין שמחה ביו"ט הראשון לילה מיום כדאי' בפסחי' פ"ו. מכ"מ לא מצינו לענין קידוש כמו בשבת דכתיב בלשון זכר ובל"נ וממילא לא בעינן לקדושי אלא בתחלת קדושת החג שהוא בלילה ותל"מ. הן לדעת הגמרא שעיקר קידוש בשבת ביום אינו אלא לכבוד שבת כמש"כ באות ד' באריכות. ולא מצינו שיהא כבוד יו"ט דומה לכבוד שבת דכתיב בי' ולקדוש ה' מכובד ודרשו בש"ט תהלים צ"ב על ש"ק כמש"כ סי' א' אות ט"ו. וכתיב בי' וכבדתו. משא"כ ביו"ט. תדע דלענין פנים חדשות הסכימו הפוסקי' דשבת הוי כפ"ח. ויום השבת הוי שוב כפ"ח משום דכבוד יום עדיף מכבוד לילה. ויו"ט נראה בשלטי הגבורים שלה"י מ' כתובות שהביא שנשאל הריטב"א מי שנשא אשה בעריו"ט ובאו לו פנים חדשות ביו"ט אי מברכים שבע ברכות. והשיב דאסור לעשות סעודת נשואין ביו"ט כו' מיהו אם נכנסו פ"ח מעצמן אפשר שמברכין ז"ב כו' הא בלא פ"ח ודאי לא. והריטב"א פ"א דכתובות משתבח בהא דשבת בעצמו הוי פ"ח. אלמא שאינו דומה כבוד יו"ט לכ"ש. וא"כ לא נמצא כלל שיקדשו ביום של יו"ט. וכן לא נזכר בשום פוסק. והכי מוכח מפרש"י דרה"ש ד' כ"ט למש"כ אות ד' בס"ד. מיהו מנהג ישראל תורה היא לקדושי ביומו של יו"ט וגם מהר"מ מרוטנבורג שהבאתי לעיל אות א' חשש לומר שקידוש ביומו של יו"ט הוי דאורייתא ע"ש. ונראה לי שזהו עפ"י מש"כ הסמ"ג ריש מצוה כ"ט שהביא הני תרי זכירות שכ' בה"ג והובא באות א' ומסיים עלה בזה"ל המועדות נקראו כולם שבתות ה' וצריך לזכרם בתפלה ועל הכוס כמו שבת עכ"ל. והכי אי' בת"כ אמור פרשה י"ב ה"ז אם לענין יו"ט כבר יו"ט אמורים שנא' מלבד שבתות ה' ואומר ביום הראשון שבתון פי' דבסוף הכתוב מלבד שבתות ה' נכלל יו"ט דבהו כתיב ג"כ שבתון. הן אמת דבחגיגה ד' י"ח א' הובא ברייתא דת"כ בנ"א. אבל ע"כ צריך להגיה ולפרש כמו בת"כ כמש"כ בס"ד סי' ק"ע אות ב' אלא שקשה מהא דאי' בביצה ד' י"ב דממעטינן הוצאה ביו"ט מדכתיב ולא תוציאו משא מבתיכם ביום השבת. שבת אין יו"ט לא. אלא דלא קיי"ל הכי. ונמצא לפי המסקנא תלי' בחילוקי דעת התו' ורמב"ם שכתבתי בס"ד סי' נ' אות א' דלהרמב"ם ז"ל דבכל מלאכות לא אמרינן מתוך אלא בהוצאה והבערה ומשום דכתיב בהו בשבת דוקא ולא ביו"ט. א"כ ע"כ צריך לחלק בין לשון השבת דמשמע חמור מיו"ט דכתיב שבתון דהנו"ן מקטין השביתה כידוע משא"כ מלבד שבתות ה'. דיו"ט ג"כ בכלל שבתות ה'. דמכ"מ שובתים בהם. וה"נ דרשו בת"כ והובא ברה"ש ד' ט' יו"ט מנין ת"ל תשבתו. והכי עיקר הגי' כמש"כ בס"ד סי' קס"ז אות ב' עכ"פ דרשו יו"ט מלשון שביתה משא"כ היכא דכתיב השבת מוכח שפיר המיומן שבשבתות שהוא שבת בראשית ולא יו"ט וא"כ בקידוש א"א להוכיח יו"ט משבת. אבל לפי דעת רש"י ותו' דל"ש הוצאה והבערה משארי מלאכות ולא דרשינן מביום השבת למעוטי יו"ט. וא"כ י"ל דה"נ יו"ט בכלל השבת לגבי קידוש. ומעתה כמו בשבת כתיב זכור את יום השבת לקדשו ודרשו במכילתא שהוא קידוש ביום ממש. ה"נ ביומו של יו"ט. אפשר שהוא דאורייתא ג"כ. ולהכי חש מהר"מ מרוטנבורג ואנן חיישינן לכתחילה לקדושי ביומו של יו"ט כמו בשבת: 

'''דתני' יו"ט שחל להיות בשבת בש"א מתפלל שמונה ש"ש כו' ובה"א מתחיל בשל שבת ומסיים בשל שבת ואומר קדושת היום באמצע''' כצ"ל: