עריכת הדף "העמק דבר/ויקרא/כז" (פסקה)

== כז ==

'''ואם בבהמה הטמאה ופדה בערכך.''' מיירי במקדיש בכור טמאה שאינו פ״ח ומשום שכך היה המנהג להקדיש הראשון לגבוה כדי להצליח הגידולין מכאן ולהבא. וממילא למדנו במקדיש בהמה טמאה שאינה בכור. ויש להבין לשון ופדה שלא כמו בכל הפ׳ דכתיב וגאל ובאותו מקרא ג״כ כתיב ואם לא יגאל. ונראה דמשמעות ופדה הוא בשוויו וגאולה משמע בכ״ש. ומזה למד שמואל דהקדש שוה מנה שחלל על ש״פ מחולל. ולכתחלה דוקא בשוויו. דכך משמעות הכתוב ופדה בשוויו:

'''ואם לא יגאל.''' אפילו בשוה פרוטה:

'''ונמכר.''' לאחרים. ולמדנו דעיקר דין דשמואל קאי בבעלים וכמש״כ התוס׳ מנחות דע״ב ב׳ ד״ה ומתירין כו׳ א״נ דוקא בעלים הוא דיכול לפדות שוה מנה על ש״פ דאין סברא שיוכל כל א׳ לפדות הקדש חבירו שוה מנה על ש״פ ויקחנו לעצמו. וע״ע בחי׳ הר״ן ב״מ דנ״ז ב׳{{תוספת|ה|אכן לא ביארו מקור לסברא זו לחלק. וכבר הראיתי בהע״ש סי׳ ק׳ אות ח׳ מקור החילוק עפ״י דבריהם בתמורה דכ״ז ב׳ לחלק בין בעלים לאחר לענין נפדה פחות משלשה דבאחר אינו פדוי משא״כ בעלים. אח״כ ראיתי שגם הגאון טורי אבן מגילה דכ״ג כתב כן לחבר שני דיבורי התוס׳ אלו. והוסיף להוכיח מהא דאי׳ בבכורות די״א דפטר חמור פודהו בשוויו משום דלא יהא חמור מהקדש ומכ״מ אם פדה בעגל ובשחוטה כו׳ אינו פדוי משום דשה בעינן. ולא אמרינן שיהא פדוי מטעם הקדש שוה מנה שחללו על ש״פ. אלא משום דפט״ח דקדיש מרחם הוי בעלים כאחר. זהו דברי הגאון ז״ל. ונראה דס״ל דשלא בבעלים באמת אם נפדה על פחות משווי אינו פדוי. ואאל״כ כדמוכח מסוגיא דב״מ דנ״ט א׳ דאין אונאה להקדשות משום דשמואל. והרי משנתנו אפי׳ באחר והכי מבואר עוד במעילה די״ד לענין תרה״ל. אלא עיקר הנ״מ בין בעלים לאחר הוא משום דמצוה בבעלים כדתנן בערכין פ״ח. והוא זכות הבעלים כמש״כ לעיל כ׳. אבל אם אין בעלים או בדיעבד אפי׳ באחר הוא פדוי. והא דפט״ח הוא משום דמיירי שפדה בתורת שה. ואכ״מ:}}: