עריכת הדף "מעשה רקח/אישות/יח" (פסקה)

== כד ==

'''האשה שהלכה וכו' עד כדי כתובתה מכל פנים וכו'.''' כפי' רש"י והר"ן בכתובות דף ק"ז ודייקינן מינה עד כדי כתובתה הין יותר מכדי כתובתה לא משמע דאין חיוב במזונותיה עד שיפרע לה כתובתה ודלא כהירושלמי שכתוב שם אמר ר' יוחנן בשם רבי אחא אדם שגירש את אשתו ולא נתן לה כתובתה חייב במזונותיה עד שיתן פרוטה אחרונה וכו' ע"כ וסיים הרי"ף וז"ל ומסתברא לן דגמרא דילן לית ליה האי סברא דאי אית ליה האי סברא הוה ליה למתני ניזונת והולכת עד שתפרע כל כתובת' ומדקתני עד כדי כתובתה שמעינן דכי מטו מזונותיה עד כדי כתובתה פקעה כתובתה במזונותיה ולא שקלה בתר הכי כלום וכו' ע"כ. אך ראיתי להראב"ד ז"ל בס' תומת ישרים סי' רל"ח שחלק על הרי"ף ז"ל בזה דזו אינה ראיה לדחות דברי הירושלמי דבאשה שהלך בעלה למד"ה שאני דבב"ד עסקינן וב"ד היכי משהו לה לכתובתה כדי ליתן לה מזונות אלא ודאי כד אתיא לבי דינא וא"ל גרשני בעלי הבו לי כתובתי או הבו לי מזונותי עד דתפרעו לי כתובתי כשמעתא דבני מערבא א"ל בי דינא אנן כתובה לא יהבינן לך דילמא לאו גרושה את אלא מזוני יהבינן לך עד כדי כתובתיך ממה נפשך וכי מטית לשעבוד כתובתיך תו לא יהבי' לך ודאי ואי לאו גרוש' את שקלת להו משום מזוני ואי את גרושה תהוי לכתובתיך וכו' וסיים ז"ל דאי איכא למדחי לשמעתא דבני מערבא מהא מדחינן מדאמרינן בגמרא דילן עלה דהאיך מתניתא מציאת אשתו שגירשה אעפ"י שלא נתן לה כתובה הרי היא שלה ופריך בגמרא פשיטא ומתרץ ל"ץ במגורשת ואינה מגורשת דאמר רבא בר ירמיה אמ"ש כ"מ שאמרו חז"ל מגורשת ואינה מגורשת בעלה חייב במזונותיה מדאצט' לאוקומה במגורשת ואינה מגורשת מכלל דגרושה ממש שלא נתן לה כתובה אינו חייב במזונותיה וכו' ע"כ. כנראה שלא ראה הרב ז"ל דברי הרי"ף בפ"ק דמציעא ששם ג"כ כתב כן להדיא וציין ג"כ להך דכתובות דמעתה עיקר השגת הראב"ד אינה השגה משום דהרי"ף סמך עצמו למ"ש שם במציעא שמשם הוא עיקר ראייתו לומר דגמרא דידן פליגא אירושלמי אף דהר"ן ז"ל כתב דהרב בעל העיטור חלק עליו והביאו ג"כ הרא"ש ז"ל דס"ל דלא פליג גמרא דידן אירושלמי דגמרא דידן ריבותא קמ"ל דאפילו מגורשת ואינה מגורשת מציאתה לעצמה ולא חיישינן לאיבה דאילו מגורשת לגמרי ליכא שום חדוש ע"כ וחזק דבריו הרא"ש ז"ל דגם לההיא דמי שהלך בעלה למד"ה כתב ז"ל דטעמא דבני מערבא שחייב במזונותיה עד שיפרע לה כל כתובתה כדי ליפות כח האשה שיפרעו לה כתובתה בעין יפה בבת א' ולא יתנו לה על יד על יד תקנו חז"ל שיתחייב במזונות עד שיתנו לה פרוטה אחרונה דאל"כ אמאי חייב לזונה וכו' והאי טעמא לא שייך במי שהלך בעלה למד"ה וכו' דא"א לפרוע כתובתה בבת אחת שמא יבא ויאמר לא גרשתיה וכו' וכיון דאין ראיה דפליג הגמ' דידן אירושלמי עבדינן כירושלמי עכ"ל ודעת רבינו מבוארת כדעת הרי"ף ז"ל וכ"פ בדין הסמוך במגורשת ואינה מגורשת ובסוף פ"ו דהלכות גרושין ע"ש ואתי שפיר שהראב"ד ז"ל לא השיג עליו משום דהסכים לדעת הרי"ף כנז"ל: