עריכת הדף "אלשיך/משלי/ה" (פסקה)

== כ ==

'''וגם''' הביטה וראה כי מצילה אותך מן החטא כי למה תשגה בני בזרה אם לא היתה לך זו כי תהרהר בזרה לך ולא יקל בעיניך ההרהור כי הלא על ידו תדבק ותחבק חיק נכריה היא כח הטומאה הדבקה בך בחמת קרי לילה על ידי הרהור:

(יח) '''והנכון''' שלא על האשה הטבעית ידבר כי לא כל אדם זוכה לאשת נעורים רק על זאת התורה אשר שם משה כי לזאת תקרא אשה מאורסה כאמרם ז"ל אל תקרי מורשה אלא מאורסה בת מלכו של עולם כאז"ל בש"ר על כי ימכור איש את בתו וכו' והשיאה לנו במתן תורה כמז"ל שלא פגע הקב"ה באצילי בני ישראל נדב ואביהוא במתן תורה שלא לערבב שמחת בתו עד שמחת עצמו באהל מועד והיא אשת נעורינו מאז נקרא עלינו שם נערות כד"א כי נער ישראל וכו' הלא הוא מיציאת מצרים וכן אמרו רבותינו ז"ל שקודם מתן תורה היתה התורה כארוסה והיה משה עולה אצלה השמימה כחתן ההולך לבקר ארוסתו בבית חמיו ואחר מתן תורה אמר הקב"ה ועשו לי מקדש שאלך לבקר את בתי בבית חתני כדרך המשיא את בתו ומוציאה מביתו שמבקרה אח"כ בבית חתנו וענין האישות הלא הוא כי כאשר כי יקח איש אשה ובא אליה יוליד ממנה בנים כן בהצטרף נשמת אדם בתורה אשר יעסוק בה שיתחברו יחד בטיב הזרעת הכונה יוליד מלאכים קדושים וכן בכל מצוה ממצותיה יתחבר כח קדושת נשמתו אל מקור המצוה ההיא ויקנה לו פרקליט אחד הן הם בניו.

'''ונבא''' אל הביאור אמר ראה נא מה בין זאת התורה לחכמת הזרה העולה על רוחך ללמוד כי הלא אם האחרת תקח לך הלא תיבש מקורך הוא שורש נשמתך הקדוש כי תפרידנו ממקור קדושת המלוא העליון את ה' אלהיך בהפרדך מתורתו ותחליפנה בזרה הטמאה ואיזה הדרך יבורך מקורך מהשפע העליון להוליד מלאכי קדש ואתה תשכב עם טמאה ומי יתן טהור מטמא.

'''שנית''' כי גם אשר תוליד ממנה ילדי נכרים יהיו ושמחתך לתוגה תהפך כי תלד לבהלה מלאכי חבלה יתבלוך וישרשוך מארץ חיים אמנם כי תדבק באשתך האמיתית היא התורה אשר שם משה הלא יהי מקורך ברוך הוא מקור נשמתך מושפע ממה שלמעלה שפע קדושה להוליד מהתורה ביגיעתך בה ומצותיה מלאכי קדש עד אין מספר כאדם שמקור זרעו מבורך להוליד תמיד וזולת ריבוי ההולדה שתרבה להוליד עוד לך שתשמח במה שהוא מאשת נעוריך היא התורה שתשמח בילדיך השרפי קדש שמחת עולם כי למה שהם נמשכים מהתורה הן המה יהיו המשביעים אותך בצחצחות תענוגי ג"ע ועטרות לראשך כמדובר אצל תתן לראשך לדת חן מה שאין כן בזרה כי אם תשכב אצלה להיות עמה לא יבורך מקורך ואשר תוליד לחרם תתן ולא תשמח בהם כי אדרבה יהיו לרעתך כמאמרו פן ישבעו זרים כחך וכו' כמבואר למעלה וזהו ושמח מאשת נעוריך.

'''ועוד''' אפשר יאמר כי הלא דרך ישכון אור הנהגת למוד האיש החכם הלא הוא כי אחר מלאת כרסו מן הגמרא ויתן זו כחו להבין ולהורות בין דם לדם בין דין לדין אז בא יבא אל פרדס סודותיה להשתעשע ברוחמות דודיה אהבת כלולותיה בבטן המלאה לה הלמוד.

'''והנה''' ימצאו ב' מדות בדעות יש יאמר די לי בהלמוד הפשטיי ומה לי עוד לעלות במעלות נפלאות ממני דבר גדול מעשה מרכבה ויש יאחז בקצה שכנגדו לאמר הלא הדרך הרוחני הוא אשר ידבק בו איש כי בו יבורך מקור נפשו הרוחני כנודע כי מקור נשמת אדם ורוחניות התורה יהיו לאחדים ולכן בו ישתקע ומן הגמ' ודיניו ישמט ידו אך הדרך הצכון לא כדברי זה ולא כדברי זה כי א' ימנע טוב מנפשו הרמתה מלהטעימה מדבשת קדושת מקורה והשני יקרנו כאיצטגנון ההולך במרחבי ארץ ובאישון לילה הלוך ילך ומביט השמימה אל כוכבי אל ולא ישעה אל הארץ מתחת בצעדי רגליו ונפול יפול באחת הבורות ואחת הפחתים בלי ראות כדבר הזה יקרה אל השם כל עסקו מדת ימיו על מה למעלה במעשה מרכבה בלי תת חלק אל למוד גדול המביא לידי מעשה ולהבחין בין איסור להיתר כי הלא כשול יכשל כי בסכלו איסורי תורה יהיה דרכו כאפלה לא ידע במה יכשל וכמעשה דר' עקיבא בתחלת שמושו לפני חכמים שנשא על כתפו מת מצוה כמה פרסאות עד בית הקברות בחשבו עשות מצוה אמרו לו בכל פסיעה ופסיעה שפכת דמים כי מת מצוה קונה מקומו על כן טוב מזה ומזה לאחוז בזה וגם מזה אל ינח ידו וזה מאמר שלמה בחכמתו באמרו יהי וכו' לומר הלא כתבתי לך כי בפשטיות התורה יש ויש כמה וכמה פלגי מים כאשר כתבתי על יפוצו מעינותיך חוצה וכו' שהוא גם בדרך החיצוני ופשטיי ואף ברחובות מקום בלתי עמוק גם שם פלגי מים גם איעצך יהי מקורך ברוך שתתן חלק אל מקורך הוא מקור נפשך להשפיע בה ברכה עצמית כי תעסוק בדבק אל מקורך הוא רוחניות סודות התורה אחרי מלאת כרסך מהגמרא ויפוצו מעינותיך כמפורש ולא שתגעל אח"כ בדרך הפשטיי כי אם גם ושמח מאשת נעוריך היא בחינת התורה אשר עסקת בה בנעוריך:

(יט) '''כי''' גם שהתורה היא אילת אהבים שעיקר עריבותה הוא בבא אל פנימיותה כאילה שעריבותה על בעלה הוא בבואו אל פנימיותה והרגישו צרות רחמה הלא גם התורה יעלת חן כיעלה המעלה חן בעיני רואיה הרואים את הנגלה כן התורה גם הנגלה טוב מאד נושא חן וטוב בעיני אלהים אך אשר תעשה הוא שדדיה ירווך בכל עת הם ב' הדדים של בגלה ונסתר כי אם תעסוק באהבתה העצמית הוא הפנימיות בלבד תשגה תמיד באיסורי תורה כאשר כתבנו שקרה לר' עקיבא על כן טוב לך שתאחוז מזה וגם מזה אל תנח ידך כאשר צויתיך:

(יח) '''או''' יאמר בדרך אחרת מעין הקודמים וימשכו בו הכתובים שאחריו והוא טוב לך כי תעסוק בתורת ה' כאשר יעצתי כי בזה יהי מקורך הקדוש הוא שרש נשמתך ברוך להוליד קדושה ולא תעשהו מקור משחת כי תעסוק בזרה ותהפוך השפע אל מקור דמי הטמאה להוליד ילדי נכרים כמדובר אצל ועצביך בבית נכרי שנית כי הלא אם שמוח תשמח למה שאתה קדוש איננו רק באשת נעוריך היא התורה הקרובה ודבקה בנשמתך או תקרא אשת נעורינו כי לקחנוה בזמן שנאמר עלינו זכרתי לך חסד נעוריך וכו' מה שאין כן בזרה כי ערבה כל שמחה כי לא תדמה רק אל שוכב עם בהמה כי אין זווגכם עולה יפה כי מי יתן טהור מטמא וז"א ושמח בטעם מפסיק קצת ואומר מאשת ולא באשת לומר אם יש לך שמחה והנחה עצמית איננה רק מאשת נעוריך:

(יט) '''וכי''' תאמר בלבבך הלא תחת חמש יתחמץ לבבי משיתי שומי כל עמלי מדת ימי בתורת ה' ולבלתי תת חלק גם אל הזרה א' כי הלא התורה ישנה היא לי ופרוזטוגמא ישנה לא תערב כחדשה ולכן אתאוה אל הזרה כי חדשה היא ותערב ככלה חדשה.

'''ב'''' כי נפת תטופנה וכו' והיא מוצאת חן לטעם מליה.

'''ג'''' והוא א' מהדברים אשר דבר בו למעלה לומר אם ארחיב שכלי ויש ויש בו לקבל וזה וזה ארוה נא צמאוני בזרה כי אולי לא תרוני התורה יום יום.

'''ד'''' כי מי לנו מגיע עד היסוד בסוד ה' ופנימיות התורה כי אפס קצהו נראה הוא דרך פשטה וכלו לא נראה כי לא נוכל לרדת עד סודה וע"כ יאמר איש לבלתי ההנות מהגיע אל תוכיותה טוב לי אלכה לי אל חכמה אשר אשיג כל חפצי בה ואבא עד תכונתה.

'''ה'''' כי הלא טוב לי כי אעסוק בזרה כי כל שוגה בה לא יפגום מה שאין כן בתורת ה' תמימה כי כל שוגה בה פוגם ומהפך ללענה משפט ומורה שלא כהלכה בין דם לדם בין דין לדין משחית נפשו כי הוא עון פלילי.

'''להשיב''' על כל אלה אמר אילת אהבים וכו' לומר לא תדמה בעיניך התורה לאשה זקנה בערך החיצונה כי לא כנשים החיצונות היא כי היא אילת אהבים למאהביה כי תשתעשע בה גם בזקנותה כנעוריה כאילה על בעלה כי לא ימיש מאהבתה לאורך ימים אחר החלו לאהבה בתחלה כן התורה לדבק בה כי יחבבוה תמיד על פי איכותה ועל הב' הוא חן שפתיה אמר ויעלת חן ועל הג' והוא אם רב שכלך ולא יהיה למלא ספקך עד תתפשט גם בחיצוניות אל תשית לב כי הלא דדיה ירווך הם תורה שבכתב ושבעל פה אשר מהם תינק עד גדר שבכל עת ועת ירווך ומה בצע בחלב טמאה אם תרווה מן הטהורה ועל הד' ייחס הדבר אל מיץ הדדים לומר אל יעלה על רוחך טובה שעל ידי הפשט אשר תשיג יד שכלך לא תתיחס למגיע ועושה רושם בפנימיות כי הלא ידמה אל חלב דדי אשה כי יראה היונק חלב והוא דם באמת הפכו יוצר הכל למען יתקבל ליונק כן הדבר הזה כי התורה רוחנית היא בעצם רק שהלבישה הוא ית' בפשטיותיה למען נוכל לקבלה בהתלבשות חומריותינו וכאשר לא יבצר מיונק חלב יינק דם כן לא יבצר מבוא אל פשטה מהדבק אל סודה כענין כל מצוה הנעשית באברים ובתנועות גשמיות ויעשו רושם ברוחניות העליון באמת ועל הה' לומר טוב לי כי אשגה בזרה ולא באמיתות כי אהיה פוגם חלילה אמר באהבתה תשגה תמיד לומר אל תטה אשורה מני הדרך במזיד וגם לא מרפיון אהבתך והתעסקך בה כי אז שגגת למוד עולה זדון ירק הדבק באהבתה ולוז אם בשטף רוב עסקך בה תשגה אל תחוש כי לא ניתנה תורה למלאכי השרת והלא כמה וכמה גדולי עולם שלא עלו סברותיהם להלכה ולא ימיש הוא יתברך מחבבם ולא יקפח שכרם ומה טובו דודיו ית' עם ר' אליעזר הגדול ואין הלכה כמותו בשום מקום וזהו באהבתה תשגה תמיד כי בהיות באהבתה שתאהבה תשגה גם שיהיה תמיד לא תחוש:

(כ) '''והעולה''' על רוחך כי טוב לך כי תעסוק בזרה כי שגגתך בה לא תזיק הנה טעית בחשבונך כי למה תשגה בני בזרה וכו' ולזה נשית לב מה בין זרה לנכריה והוא כי זרה היא החכמה הזרה לנו ונכריה היא כח הטומאה הדבקה בה ובטועים הנמשכים באמונתה כי לא תגרע מכל עובר עבירה שקנה לו קטיגור א' הפך הדבק בתורת ה' ואמר הלא אם כאשר תשגה בחכמת הזרה תהיה מתדבק בקדושה החרשתי אך גם כשתשגה בה לא תמיש מהתדבק ומחבק חיק נכריה כי שגגת אמיתת כונתה וכונתה האמיתית שתים רעות הנה ואמרי שקר ומהתלות ולפעמים השוגה בה ילך במחשכים וטעיות גדולות מאשר יכונו בתכונתה ולכן מה בצע כי תשגה בזרה אם גם בשגגתך תחבק חיק נכריה:

(יט) '''או''' יאמר אילת כו' ולמה וכו' והוא בהקדים ב' דברים א' מה בין התורה הקדושה לטמאה הזרה מבלעדי הטומאה והטהרה והוא כי התורה בהתקרבך אליה טפח תדבק בך טפחים ובהחלך להתבונן בה בינה תשכילך ותוסיף לך בתורה בינה יתירה על גדר השתדלותך והכנותיך כי יותר ממה שתרצה אתה לינק היא תרצה להניק כי אמך היא וממנה לוקחה נשמתך והיא תבא אחריך כאם הילד אחרי ולדה וכל ישעה וכל חפץ לרוותו יותר ממה שרוצה הוא לינק מה שאין כן בזרה.

'''שנית''' כי תורת ה' והסניגור הנעשה ע"י עסקך בה כל מגמתם להיטיב לך ולפי אשר תבחר ותקרב אליהם תגדל אהבתם אליך עד בלי די והן הם המשיבים לך ודבקים בך בעוה"ז ובעוה"ב אך הזרה והקטיגור אשר תהווה בה גם שהטומאה ההיא תדבק לך לא מאהבתה אותך רק להאבידך וכל מה שתאהבה תגדל התנכרותה אליך והלא ידענו כי כח הטומאה המראה פנים צהובות אל כל עושה רע ומתדבק בו כי הוא פועלו על ידי הרעה אשר עשה וקנה לו הקטיגור ההוא הלא הוא ולא אחר המכניעו ומדכאו ומסגפו ביסורי העולם הזה וגם בגיהנם הוא הוא הדן אותו בפורענות שאול ואבדון כד"א ותמוגנו ביד עונינו ונבא אל הביאור אילת אהבים וכו' והוא כי הלא זה דרכו של חושק ראשונה תבא בלבו אהבת תשוקתו והוא משתאה לה רודף לראותה והסתכל בה לזון עיניו ממנה שנית כי תשבע עין מראותה ועודנו מתאוה ומשתוקק קרבתה וחבוקה שלישית כי יחבקנה ועודנו תאב אל התכלית הוא ההזדווגות בה ד' כי יבא אליה כדרך כל הארץ כאשתו לכל דבר.

'''והנה''' בדברים האלה ארבעתם לא ימצא בא' מהנה קורת רוח באמת בראשונה לא בלבד ישולל עריבות כי אם גם ידאג ויצר לו מאד עד יקרה יחלה ונפל למשכב כד"א מדוע אתה ככה דל בן המלך וגם בשנית לא ישמח כי לפעמים מרוב היותו גס בה כי יראנה יום יום יתמעט חנו בה ויקוץ כמעט או גם כי על הכל תמצא חן בעיניו לא ימיש מהצטער כמו שער בנפשו כי ידאג על העדר השלישית וגם בשלישית יצטער יותר כי יתלהב על הרביעית וירעב וידאג דאגה רבה מאד מאשר בתחלה כי אין לו הנאה בחיבוק חיקה ובהגיעו אל הרביעית לא יעצר כח להתנהג לאט לו ודבש מצא ישבענה ויקיאנה ויקוץ בה עד יגרע באהבתה באופן שהצד השוה שבד' הדרגות שכלם מכאובים ולא ימצא נחת מזה לזה אמר כי לא כן חשק מחזיק בתורה כי הלא כל ארבעת זמניו אלה יערבו לו וימצא מנוחה על הראשונה והיא בבוא אל לבו חשק ואהבת התורה טרם יסתכל בעניניה בהתעסקו בה אמר אילת אהבים לומר כי תהיה עריבה ומתוקה כאילה מעת האהבים שיערב לאיש החשק ההוא הפך אהבת נשים ועל השנית והיא בהסתכלך בה תהיה יעלת חן אשר היא לחן עצמיי למסתכל בה ולא ימעט מחנה ולא יקוץ ברוב ההסתכלות יום יום רק היא תמיד לחן בעיניו כן זאת התורה בהסתכלך בראות עיניך אל דבריה ומאמריה תמצא חן ושכל ותערב לך ועל הג' אמר דדיה ירווך לומר כי תבחר ותקרב לחבקה אל חיקה ודדיה הוא לעשות ולמעך דדיה הם י"ג מדותיה ואופני כלליה אשר ימוץ מהם המוצץ בם מזיו כבוד עיקרי התורה הלא אתה תגש אליה והיא מוצקת עד ירווך דדיה כענין הקדמה הא' שהזכרנו שאתה תתחיל ליגש אליה והיא תריק לך עד תרווך ותשביעך מאליה יותר על מה שתמוץ ממנה ועל הד' אמר באהבתה תשגה תמיד לומר אם תבא ותכנס באהבתה העצמיית היא פנימיות סודותיה אין צריך לומר שלא תקוץ כי אם שתשגה תמיד שלא יקרך כרבי אלעזר ברבי שמעון שמשכרות יין התורה שהיה הוגה בה קרה לו פעם אחת שהיה טליתו מושלך בשוק של צפורי ולא היה שת לבו אך לא היה כן תמיד יום יום רק פעם אחד אך אם תדבק באהבתה ותכנס בפנימיותה בעצם תשגה תמיד יום יום כי כל כך תדבק בך היא עד תשכרך מיינה ותאחז בחמשת חושיך עד שלא תרגיש אל עניני העולם הזה ותהיה שוגה תמיד כי אם מעט תדבק אתה בה היא תדבק בך הרבה עד אין קץ:

(כ) '''ושמא''' תאמר אולי ד' אלה יהיו אלי בחכמה הזרה לי לזה אמר ולמה תשגה בני בזרה לומר אינך אלא טועה בלתי משיג איכותה וזהו למה תהיה תה שוגה בני הקדוש בזה שלא תבחין ההפרש שבין זאת התורה הקדושה אל הזרה והוא כי הלא גם כי בשתים הראשונות אפשר לא יעדרו ממנה לפי דעתך כי תהיה לך כאילת אהבים וגם יעלת חן על דרך שפירשנו הלא השתים האחרונות העיקריים אינם אתה כי הלא ותחבק חיק נכריה והוא כי התורה תמימה כי תחבקנה ותקרב אל דדיה הלא אתה תמוץ מעט ודדיה ירווך בעצם כי אתה תגש אליה והיא מוצקת מעצמה כי שדים נכונו בי"ג מדותיה וכלליה להריק לך עד בלי די אך הזרה שדים אין לה וכי תחבקנה לא תתייחס למחבק שדים רק למחבק חיק בלי דדים וזהו ותחבק חיק נכריה כי מה שדים לה כי תינק מזיו כבוד עליון או כי ירווך כי לא יבקעו בה מעינות שפע חכמה יתירה על הכנתך כאשר בתורת אמת כענין ההקדמה הראשונה ובכלל הדבר ירמוז כי כללי התורה וי"ג מדותיה ממנה יהיו כי שדים לה לינק מאיכותה בהמה אך הזרה לא כן היא כי הלא הקישיה וכללי למודיה והקדמותיה מזולתה המה ולא מינה ובה כנודע ליודעים בה באופן כי שדים אין לה ועל הד' אשר בתורה כי כל מה שתאהבנה מעט היא תאהבך הרבה אהבה תכליתית וכל ישעה וכל חפץ להיטיב לך ולדבקך בה אשר הדבק בה הוא הדבק בחיים האמתיים הפך הזרה כי כל מה שתדבק בה ובאמונותיה יותר ויותר תתנכר לך כענין הקדמה השניה שהזכרנו.

'''וזה''' אמר נכריה לומר כי מתחלה היתה זרה ועוד תעלה כי תחבקנה שתתהפך לך לנכריה מתנכרת לך להאבידך כי כל חפץ כח הטומאה להדבק באדם לא מאהבתו אותו רק להשמידו עדי עד ולמוגגו בידו וזהו ותתבק חיק נכריה כי בחבקך חיקה תהיה נכריה וידה תהיה בך בראשונה להמיתך בשאול ואבדון כי זה דרך כחות הטומאה כמדובר לכן אתה בני שמע בקולי והרחק מעליה דרכך עוד היה אפשר לפרש בכתובים אלה יהי מקורך ברוך ושמח וכו' שמונה דברים החסרים משרוי בלא אשה כמאמרם ז"ל בלא ברכה בלא שמחה וכו' שיהיו בשרוי באשה הכבודה היא התורה ובקל יובנו כולם למבין במקראות.