עריכת הדף "תורה תמימה/בראשית/יח" (פסקה)

== ב ==

'''והנה שלשה אנשים.'''  מאן ננהו שלשה אנשים, מיכאל וגבריאל ורפאל, מיכאל שבא לבשר את שרה, רפאל לרפאות את אברהם, וגבריאל דאזל למהפכה לסדום {{תוספת|ד|ואע"פ דכתיב בסדום ויבאו שני המלאכים סדומה, אך התם הכונה דאזל מיכאל בהדי' דגבריאל להציל את לוט, וראי' לזה, דבהפיכה כתיב ויהפך את הערים ולא ויהפכו. וטעם הדבר שלא נמסרו כל השלש שליחות למלאך אחד, הוא משום דאין מלאך אחד עושה שתי שליחות (ב"ר פ' כ'). –  ומה דלא ניחא לי' לפרש בכלל דאלה השלשה אנשים היו אנשים ממש ולא מלאכים, פשוט הוא משום דלבסוף כתיב ויבאו שני המלאכים סדומה, ומהמשך לשון הפרשה מבואר דאותו הלשון מוסב והולך על אלה האנשים, הרי מבואר דמלאכים היו, ולא קשה מה שמכונים בשם אנשים, כי כן מצינו שם איש בתואר למלאכים, כמו בדניאל ט' והאיש גבריאל, וכן דרשו ויאבק איש עמו מלאך הי' (מ"ר וזוהר בא מ' ב'), וכן וימצאהו איש – זה גבריאל, ובזוהר משפטים צ"ד ב' אית איש דאיתמר בי' ה' איש מלחמה ואית איש והאיש לבוש הבדים (דניאל י״ב:ו׳), ובירושלמי יומא פ"א ה"ה וכל אדם לא יהי' באהל מועד – אפילו מלאכים, וטעם כנוי זה למלאכים יתבאר ע"פ הכתוב ביחזקאל א׳:כ״ח ודמות פניהם פני אדם, ובמ"ר פ' קרח פ' י"ט גדול כחן של נביאים שמדמים דמות גבורה של מעלה לצורת אדם שנאמר ואשמע קול אדם מדבר (יחזקאל א'), ואין להאריך עוד. –  וע' במ"ר כאן, א"ר לוי, אחד נדמה לו בדמות סדקי [מוכר פת] ואחד בדמות נווטי [מנהיג ספינה] ואחד בדמות ערבי, ע"כ, ולא נתבאר רמז בפסוק לדרשות אלו, וי"ל דסמיך כן על הלשון ואקחה פת לחם במקום דהול"ל ואתן, ומרמז שאמר אם יש לך לחם אקנה ממך, והיינו לפי שנדמה לו כמוכר פת, ומדאמר אחר תעבורו ולא תלכו דריש שנדמה לו כמנהיג ספינות, יען שלשון העברה רגיל ביותר בעוברים על המים, ויעברו בתוך הים, ויעבר את הירדן, ומזה יסוד הלשון מעבר לירדן, ומדאמר ורחצו רגליכם דריש שנדמו לו כערביים שכן מנהגם.}}. (שם שם).

'''נצבים עליו.'''  שלשה שהיו מהלכין בדרך, הרב באמצע, גדול בימינו וקטן בשמאלו, וכן מציגו בשלשה מלאכים שבאו לאברהם, מיכאל באמצע, גבריאל לימנו, ורפאל לשמאלו {{תוספת|ה|מדכתיב שלשה אנשים נצבים עליו, מכלל שבשורה אחת הוו קיימי זה אצל זה, דאי זה אחר זה, הלא אין נצבים עליו אלא ראשון.}}. (יומא ל"ז א').

'''וירא וירץ.'''  מהו וירא וירץ {{תוספת|ו|ר"ל למה כתיב שתי פעמים וירא וירא, וגם למה רץ אחריהם.}}, מעיקרא אתו קמו עלי', כי חזיוהו דהוי לי' צערא, אמרו, לאו אורח ארעא למיקם הכא, [ואזלי להו ורהיט בתרייהו] {{תוספת|ז|ור"ל מקודם ראה אותם נצבים עליו, ואח"כ ראה אותם פורשים ממנו וירץ לקראתם, ולכן כתיב וירא וירא לרמז על שתי ראיות מיוחדות. ונראה דענין הצער הי' שהי' קושר ומתיר חתולי המילה, וכמו בדרשא שבסמוך חזיי' דקא אסיר ושרי, והי' בוש עצמו מאנשים זרים, ועל זה שייך מה שאמרו לאו אורח ארעא למיקם הכא, אבל אם הכונה סתם צער לא שייך לאו אורח ארעא.}}. (ב"מ פ"ו ב').