עריכת הדף "שרשי הים/תשובה/א" (פסקה)

== ב ==

'''שעיר ''' 

''' המשתלח מכפר על כל עבירות שבתורה הקלות והחמורות בין שעבר במזיד בין שעבר בשוגג בין שהודע לו בין שלא הודע לו כו'.'''  הנה הר"ב אש דת בפ' נצבים דע"ז ע"ב כתב וז"ל ולא ידעתי למה העתיק לשון המשנה הודע ולא הודע סתם והרי הקשו בגמ' שם פרק קמא דשבועות דף י"ב ע"ב הודע היינו מזיד לא הודע היינו שוגג ופירש רש"י וז"ל קס"ד הודע היינו שידע ועשה מזיד דהא ליכא למימר הודע שנודע לו שגגתו כדמפרשינן בכל דוכת' דא"כ הוה ליה חטאות ואשמות ודאין ותנן בכריתות פ"ו דחייבי חטאות ואשמות ודאין שעבר עליהן יה"כ חייבין להביא לאחר יה"כ כו' ומסיק אמר ר"י ה"ק על שאר עבירות כו' בין שעשאן בשוגג בין שעשאן במזיד אותם שעשאן בשוגג בין נודע לו ספיקן בין לא נודע לו ספיקן כו' ופרש"י אמר ר"י סיפא דמתניתין מפרש ליה לרישא וכולהו פי' דקלות וחמורות היא בין כשעשאן שוגג האי שוגג דהכא ליכא לפרושי אלא בדבר שאין שגגתו חטאת אלא אשם תלוי כגון אכל חתיכה מב' חתיכות אחת של חלב ואחת של שומן ואינו יודע איזו אכל בין שנודע לו ספיקו שנודע לו שבא לידי ספק חלב בין שלא נודע לו לפני יה"כ שאכל ספק חלב דתנן התם חייבי אשמות תלוים שעבר עליהם יה"כ פטורים ויליף לה מקראי כו' ואם כן היה ליה להרמב"ם ז"ל לפרש והניח דבריו בצ"ע יע"ש.<br>'''  ולעד"ן '''  דהרמב"ם ז"ל משמע ליה דר' יאודה דמפרש נודע לו ספיקן לא נודע לו ספיקן אין הכוונה לומר דפי' הודע ולא הודע דמתני' מיירי דוקא בהודע ולא הודע ספיקן ולא בהודע לו ודאי ולא הודע לו כלל שחטא כמדפרשינן לה בכל דוכתא דכיון דברישא תני קלות והם עשה ול"ת שאין בהם כרת שפיר מצי' לפרושי הודע ולא הודע כשאר דוכתי שהודע לו ששגג ועבר ודאי לא תעש' ולא הודע לו ששגג ועבר הל"ת דכיון דהם קלו' שאין בהם כרת ואין בשגגתן חטאת כנודע אפי' הודע לו ודאי ששגג ועבר ודאי הל"ת יה"כ מכפר כיון דאין כאן חיוב חטאת אמנם ר' יאודה משום אידך חלוק' דחמורות דתני רישא שהם עשה ול"ת שיש בהם כרת דכי הודע לו ששגג ועבר ודאי חייב להביא חטאת ואין יה"כ מכפר הוצרך לומר דהודע ולא הודע דחמורות היינו שהודע לו ששגג ובא לידי ספק כרת וחייב באש' תלוי או לא הודע לו ששגג ובא לידי ספק כרת ומתני' תני הודע ולא הודע סתמא בין בקלות ובין בחמורות ובקלות פירוש הודע ולא הודע היינו כדמפרשי' בכל דוכתא שהודע לו שחטא ועבר ודאי הלא תעשה או לא הודע לו ששגג ועבר הלא תעשה יוה"כ מכפר כיון דאין בשגגתו חיוב חטאת יוה"כ מכפר אפילו כי לא הודע לו ששגג ועבר ודאי הלא תעשה. אמנם בחלוקה דחמורות קאמר רבי יאודה דהאי הודע ולא הודע היינו שהודע לו ספקן ולא הודע לו ספקן ולהכי יוה"כ מכפר אפילו הודע לו ששגג בספק כרת דכיון דאינו חייב כי הודע לו ששגג בספק כרת אלא באשם תלוי יוה"כ מכפר עליו ותנא דמתני' תני סתמ' הודע ולא הודע בשגגת קלות וחמורות וכל אחד מתפרש כפי דינו דבקלות היינו הודע לו ששגג ועבר ודאי הלא תעשה וכיון דליכא חיוב חטאת יוה"כ מכפר. ובחמורות הודע ולא הודע היינו שהודע לו ששגג ובא לידי ספק כרת שחייב אשם תלוי שיוה"כ מכפר עליו ופטור מאשם תלוי וסמך תנא דמתני' אמאי דתני בכריתות דחייבי חטאות ודאי חייבין להביא לאחר יוה"כ וחייבי אשמות תלויים פטורים ובכן הרמב"ם ז"ל נמי מאחר שכבר פסק בפ"ג מהלכות שגגות ה"ט דחייבי חטאות ואשמות ודאין שעבר עליהן יוה"כ חייבין להביא לאחר יוה"כ וחייבי אשמות תלויין פטורין כיע"ש. הביא לשון המשנה סתמא כי ממילא יתבאר לשון הודע ולא הודע בקלות כפי דינן ובחמורות כפי דינן כנלע"ד.<br>'''  עוד '''  כתב רבינו והוא שעשה תשובה אבל אם לא עשה תשובה אין השעיר מכפר לו אלא על הקלות עיין במה שהקשה מרן כ"מ בדברי רבינו דלרבנן דרבי משמע בגמרא פ"ק דשבועות די"ב ע"ב דאין חילוק בין חמורות לקלות דאפילו קל שבקלות דהיינו עשה אם לא עשה תשובה אין שעיר מכפר והניחה בצ"ע. ועיין במ"ש הלח"מ ז"ל ובמרן מלכא הר"ב בתי כהונה חלק בית ועד סימן ח' במה שנדחק ליישב דברי רבינו יע"ש. ולעד"ן דמ"ש רבינו שאם לא עשה תשובה אין השעיר מכפר אלא על הקלות אין כוונתו לומר דעל הקלות מכפר בשעבר במזיד אלא כוונתו לומר דעל הקלות מכפר בשעבר בשגגה בין הודע לו בין לא הודע לו ועל סיום לשונו שסיים ואמר בין שעבר בשגגה בין הודע כו' על זה קאמר דבחמורות צריך תשובה עם שעיר המשתלח אבל על הקלות מכפר השעיר אפילו לא עשה תשובה כלומר שלא התודה על מה שעבר בשוגג שהוידוי הוא עיקר התשובה אבל כשעבר במזיד אפילו על הקלות צריך תשובה ושעיר ביוה"כ וכברייתא דרבי מתייא בן חרש דמייתי רבינו לקמן הל' ד' שאם עבר על ל"ת שאין בו כרת תשובה תולה ויוה"כ מכפר והיינו כשעבר במזיד דבשוגג תשובה לבד מהני ואין צריך יוה"כ וכמ"ש רבינו בפי' המשנה ס"פ בתרא דיומא יע"ש. ונלע"ד שלמד כן רבינו מלישנא דש"ס דפ"ק דשבועות די"ב ע"ב דקאמר האי עשה היכי דמי אי דלא עבד תשובה כו' ואי דעבד תשובה כל יומא נמי כו' אמר ר' זירא בעומד במרדו ורבי היא דתניא כו' וקשיא ליה דר' זירא הכי הול"ל לעולם בשלא עשה תשובה ור' היא ולמה זה שינה הלשון ואמר בעומד במרדו ושבק לשון לא עשה תשובה דקאמר המקשן ור' בברייתא ומתוך כך משמע ליה לרבינו דר' זירא הא אתא לאשמועינן דע"כ לא פליגי רבי ורבנן אלא בשעבר במזיד ולהכי בעו רבנן תשובה ויוה"כ אף על הקלות עם יוה"כ וכברייתא דרבי מתייא בן חרש והיינו דקאמר בעומד במרדו דהיינו מזיד ור' היא דבהא הוא דפליגי רבנן ובעו תשובה ויוה"כ אבל בעבר בשוגג תשובה לחודה או יוה"כ לבד מהני וכמ"ש רבינו בפי' המשנה ומשום דמלשון המקשן דקאמר האי עשה ה"ד אי דלא עבד תשובה כו' ואי דעבד תשובה כו' משמע דאפי' בעבר בשוגג כל דלא עבד תשובה והתודה אין יוה"כ מכפר להכי לא קאמר לעולם בשלא עשה תשובה ור' היא דהוה משמע דלרבנן אפילו בשוגג אין יוה"כ מכפר אלא עם התשו' להכי דקדק רבי זירא ושינה הלשון ואמר בעומד במרדו ורבי היא כלומר דוקא במזיד הוא דפליגי רבי ורבנן ודוק. באופן דלדעת רבינו אין חילוק בין זמן שהיה נוהג שעיר המשתלח ביוה"כ לזמן הזה שאין לנו אלא יוה"כ לבד דבין בזה ובין בזה אם עבר אדם על עשה ול"ת דקלות בשוגג תשובה לבד או יוה"כ לבד מהני לכפר עליו מיד. ואם עבר על עשה דקלות במזיד תשובה לחוד מהני וכמ"ש רבינו בהל' ד' ובפי' המשנה ס"פ בתרא דיומא ואפשר דאף יוה"כ לחוד בלי וידוי נמי מהני כמו בזמן שעיר המשתלח שהיה מכפר בלי תשובה על שגגות דקלות כמדובר ה"ה על מזיד דעשה דקלות. אמנם אם עבר על לאו דקלות במזיד תשובה ויוה"כ בעי כמ"ש רבינו בהל' ד' תשו' ויוה"כ מכפר. ואם עבר על עשה או ל"ת במזיד דחמורות תשובה ויוה"כ תולין ויסורין ממרקין. ואם חילל את ה' אינו מתכפר עד שימות כמ"ש בהל' ד' ודוק.<br>'''  וראיתי '''  למוהר"מ ן' חביב בתוספת יוה"כ דכ"ג ע"ג שכתב ליישב קושית מרן כ"מ וז"ל ולע"ד יראה דמה שהכריח לרבינו הרמב"ם לפרש דע"כ לא פליגי רבנן ארבי אלא בחמורות הוא משום הא דאיתא בפ"ק דשבועות די"ג ע"א דמייתי שם תלמודא ברייתא דת"ך פר' אמור דתניא יכול יהא יוה"כ מכפר לשאינן שבים ודין הוא כו' הואיל וחטאת ואשם כו' ת"ל אך חלק ע"כ. הרי בהדייא דרבנן סלקא דעתייהו דיוה"כ יכפר על שאינן שבים אפי' בכריתות ומיתות ב"ד ואמרו דזה א"א למילף מחטאת ואשם דאינו מכפר אלא על השבים והך ראיה דהוה בעי למילף מחטאת הוי מחטאת ואשם דבאים לכפר על כריתות ומיתות ב"ד כמ"ש התוס' שם ד"ה שאין מכפרין יע"ש ואע"ג דסתרו הראיה ונפל"ן מדכתיב אך חלק ש"מ דיוה"כ אינו מכפר אלא לשבים היינו ודאי לכריתות ומיתות ב"ד דתפסת מועט תפסת ומאי דבעו למילף מחטאת ואשם היא היא מאי דילפינן מדכתיב אך חלק דהיינו בענין כריתות ומיתות ב"ד בעו תשובה עם יוה"כ הא עשה ולא תעשה שאין בהם כרת לא בעי תשובה ומודו רבנן לרבי דשעיר מכפר על הקלות דהיינו עשה ול"ת שאין בהם כרת ומה שאמר המקשן בתחילת הסוגייא האי עשה ה"ד אי דלא עבד תשו' זבח רשעים תועבה היינו בעשה חמור דיש בו כרת אבל בעשה דלית ביה כרת גם רבנן מודו דשעיר מכפר על הקלות דהיינו עשה ול"ת שאין בהם כרת ומ"ש ואי דעבד תשובה כל יומא נמי כו' היינו בעשה שיש בו כרת דהא מפיק לה ר' ישמעאל בברייתא מדכתיב שובו בנים שובבים וקרא מיירי בע"ז כדמוכחי קראי אלמא דתשובה גרידא מועלת לעשה שיש בו כרת כע"ז יע"ש.<br>'''  מבואר '''  יוצא מדבריו דתשו' גרידא מועלת נמי לעשה שיש בו כרת לדעת רבינו כיון דמפיק לה בהל' ד' מדכתיב שובו בנים שובבים כדדרי' לה רבי ישמעאל בברייתא והוא דבר תימא שבפי' כתב רבינו בדין הנז' עבר אדם על מצות עשה שאין בהם כרת ועשה תשובה אינו זז משם עד שמוחלין לו ובאלו נאמר שובו בנים שובבים ולפי דברי הרב הי"ל להר"מ במז"ל לומר אפילו על עשה שיש בו כרת לא זז משם כו' וצ"ע.<br>'''  ודע '''  שהתוס' ז"ל בפ"ק דשבועות די"ג ע"ב ד"ה לא זז משם ובפ"ק דחגיגה דף ה' ע"א ד"ה הא יראוני כו' הוקשה להם אותה שאמרו בברייתא דר' ישמעאל עבר אדם על עשה ועשה תשובה לא זז משם עד שמוחלין לו כו' אמתני' דפרק בתרא דיומא דף פ"ה ע"ב תשובה מכפרת על הקלות ועל עשה ועל ל"ת כו' וכן הוקשה להם הך ברייתא עם אותה שאמרו בפ"ק דחגיגה דף ה' ע"א כל העושה דבר ומתחרט בו מוחלין לו על כל עונותיו ובשבועות כתבו דההיא מתני' דיומא וההיא דחגיגה אינה מחילה גמורה אלא שמקלין לו את הדין אבל במ"ע מוחלין לו לגמרי ובחגיגה כתבו תחילה דברייתא דרבי ישמעאל פליגא אההיא דרשה דרבי חנינא בר פפא דחגיגה ור"ח ב"פ ס"ל כאידך ברייתא דמייתי הש"ס ביומא דקתני דתשובה מכפרת על עשה ועל ל"ת גמור חוץ מלא תשא וכתבו וז"ל ועוד יש לחלק בין ענייני תשובה יש שב ומוחלין לו מיד ויש שב דמוחלין לו אבל לא מחילה גמורה ועדיין יש עונש ואותו עונש תולין והא דאמרי' בשבועות העובר מ"ע ונתחרט לא זז משם עד שמוחלין לו היינו מחילה גמורה ואם שב בכל לבו ע"י יסורין יתכפרו לו עונותיו עכ"ל.<br>'''  וראיתי '''  להר"מ ן' חביב בס' תוס' יה"כ דכ"ג ד"ה אמר הביא דברי התוס' דשבועות וכתב וז"ל ויראה לכאורה דקשיא להו להתוס' במאי דפריך הש"ס האי עשה היכי דמי כו' אי בשעשה תשובה אפי' כל יומא נמי דתניא עבר על עשה ועשה תשובה לא זז משם עד שמוחלין לו כו' דתקשי ליה ממתניתין דיומא דהויא הקו' כוללת ואף מלא תעשה ולזה הביאו עוד ראיה מההיא דפ"ק דחגיגה דמיירי בלא תעשה דקאי אכובש שכר שכיר כמ"ש התוס' ז"ל בפ"ק דחגיגה והק' בספר רצוף אהבה סי' ש"י וז"ל ויש לדקדק דמאי קשיא להו הא התם ביומא פריך אמתני' דהתם השתא על לא תעשה מכפר על עשה מבעייא ומשני רב יאודה על ל"ת שניתק לעשה כו' וא"כ היינו עשה והרב ז"ל נדחק לו' דהתו' סביר' להו דרב יאודה חזר בו ממ"ש ביומא דמתני' בל"ת שניתק לעשה יע"ש.<br>'''  ולע"ד '''  נראה דהתוס' ס"ל דפירוש מתני' דיומא תשובה מכפרת על עשה ועל לא תעשה שניתק לעשה ואשמועי' תנא דמתני' ל"ת שניתק לעשה בתשובה לחוד סגי ליה דומייא דעשה וכוונת התוס' הוא להק' על הברייתא דמייתי תלמודא פ"ק דשבועות עבר על עשה ועשה תשובה לא זז משם עד שמוחלין לו דמשמע מהך ברייתא דדוקא אעשה תשובה מכפרת אבל על ל"ת אפי' שהוא ניתק לעשה אין תשובה מכפר וזה הפך מתני' דיומא דקתני דתשובה מכפר על עשה ועל ל"ת שניתק גם הק' מההיא דחגיגה דקאמר הא יראוני כו' דמיירי בל"ת שניתק לעשה דקאי אעושק שכר שכיר דהוי ניתק לעשה ותי' התוס' דמ"ש דתשו' מכפרת על עשה ול"ת אינו מחילה גמורה זה נ"ל בכוונת התוס'.<br>'''  גם '''  אבאר מ"ש התוס' בחגיגה וז"ל הא יראוני מוחלין גבי עושק שכר שכיר דהוי לא תעשה הניתק לעשה ופליגא אדר' ישמעאל פ"ב דיומא דאמר עבר על ל"ת ועשה תשו' תשו' תולה ויה"כ מכפר כלומר דס"ל להתוס' דרבי ישמעאל ס"ל דאפילו ל"ת שניתק לעשה תשובה לחוד לא סגי ליה ואיכא ברייתא אחרת בפרק יה"כ דאמר על עשה ועל ל"ת תשובה מכפרת והיינו ברייתא אחרת דקתני על מה תשובה מכפרת על עשה ועל ל"ת שניתק לעשה.<br>'''  ועוד '''  יש לחלק בין ענייני תשובה כו' באופן דהך חילוק שמשימין התוס' דאין מוחלין לגמרי ע"י תשובה הוי גם בל"ת שניתק לעשה דאל"כ אלא תפסח דמ"ש התוס' דאין מוחלין לגמרי על ידי תשובה הוי בל"ת גמור אך בל"ת שניתק לעשה מוחלין לגמרי דומייא דעשה מאי ק"ל מההיא דחגיגה דעושק שכר שכיר דמוחלין מיד הלא התם הוי ל"ת שניתק לעשה ומתוך דברי הרב רצוף אהבה יראה דהבין דמ"ש התוס' דאין מוחלין לגמרי על ידי התשובה הוי בל"ת גמור וההיא דעושק שכר שכיר הוי ל"ת גמור והוא תימה בעיני דהא עושק שכר שכיר יראה לי דהוי ניתק לעשה ודוק עכ"ל מוהרמב"ח.<br>'''  והנה '''  מ"ש הרב בכוונת דברי התוס' ז"ל דחגיגה ודשבועות והניח במונח דס"ל להתוס' דעושק ש"ש הוי לאו הניתק לעשה ולא לאו גמור ודלא כמ"ש הרב רצוף אהבה דהוי לאו גמור כן הבין ג"כ הרפ"ח ז"ל בחידושיו שבס"ס מים חיים דף מ"ד ע"ב בדעת התוס' דחגיגה וכן הבין הרב כמוהר"י הכהן שהביא הפר"ח ז"ל שם בשאלתו להבין דברי התוס' ז"ל דחגיגה דעושק שכר שכיר הוי לאו הניתק לעשה. ותמהני טובא על הרבנים הללו דנראה דאשתמי' מינייהו דברי התוס' במציע' דס"א ע"א ד"ה לעבור עליו בשני לאוין וז"ל וא"ת ולוקמא בגזל גופיה ולעבור עליו בשני לאוין וי"ל משו' דלא לקי אלאו דגזל משום דניתק לעשה אבל כי מוקמינן ליה אכובש ש"ש באם אינו ענין לקי שפיר וכוונת דבריהם עיין בס' מוצל מאש דת סימן כ' ובחידושי הפר"ח מים חיים השייך למציעא דס"א באופן דמבואר מדבריהם דעושק שכר שכיר לא מקרי לאו הניתק לעשה משום דאית ביה נמי לאו דלא תגזול באם אינו ענין כיע"ש.<br>'''  איברא '''  דאכתי ק"ל בדברי התוספות הללו דמציעא דס"א דאפי' כי מוקמינן לאו דלא תגזול אכובש ש"ש היכי לקי והא קי"ל דאין לוקין על לאו שאין בו מעשה כדאיתא בפרק אלו הן הלוקי' די"ו דנהי דמשום לאו הניתק לעשה ליכא כמ"ש הרבני' הנז' אבל משום לאו שאין בו מעשה איכא והיכי לקי עליה. ולומר דמ"ש התוס' דלקי מיירי היכא דעביד מעשה כגון אחר שנתן לו השכר חזר ולקחו ממנו הוא דוחק ועו' דכיון שנתנו לו וזכה בו כשחז' ולקחו אין זה כובש ש"ש אלא גזלן ושוב ראיתי בחי' הרב בעל פני יאושע למציעא הוקשה לו כן ונדחק לתרץ יע"ש.<br>'''  ולעד"ן '''  דאע"ג דכובש שכר שכיר הוי לאו שאין בו מעשה מ"מ כיון דאפיקה קרא בלשון לאו שיש בו מעשה שהוא לא תגזול לקי שפיר וכעין זה כת' רש"י במסכת ביצה פ"ג דכ"ז ע"ב ד"ה חלה שנטמאת דקדשים טמאים אינן מתבערין בי"ט אפי' במידי דלאו מלאכה דרחמנא אחשביה להבערתן דכתיב באש תשרופו הילכך מלאכה היא עכ"ל וכוונתו לומר דכיון דאפקיה רחמנא ביעור קדשים טמאים בלשון שריפה שהיא מלאכה אפי' כי מבערן במידי דלאו מלאכה כגון לתתה לפני כלבו או להסיקה תחת תבשילו חשיב כאלו עביד מלאכה יע"ש ה"נ כיון דאפקיה רחמנא כובש ש"ש בלשון לא תגזול וגזילה מידי דמעשה היא הילכך אפי' כי לא עביד מעשה נמי מחייב כאלו עביד מעשה כנלע"ד.<br>'''  אך '''  קשה דאכתי אמאי לקי כיון דניתן לאו זה לתשלומין ואין אדם לוקה ומשלם וכמבואר בפרק אלו הן הלוקי' דט"ז ובדברי התוס' שם ושוב ראיתי להתוס' במציעא דקט"ו ע"א ד"ה חייב משום ב' כלים שדעתם ז"ל דלאו שניתן לתשלומין מאי דלא לקי היינו משום דהוי ניתק לעשה ומיהו הרב ז"ל בשיט' המקובצת בחידושיו לדף ס"א ע"א כתב כמ"ש ועיין להרדב"ז בתשובה ח"ב ד"ל ע"ד וצ"ע.<br>'''  הדרן '''  לדמעיקרא דמבואר יוצא מדברי התוס' דמציעא דס"א דס"ל דכובש שכר שכיר חשיב לאו גמור ולקי עליה אף דהוי ניתק לעשה ויפה כתב הר"ב רצוף אהבה בכוונת דברי התוספות דשבועות ודחגיגה דקושייתם היא דמברייתא דרבי ישמעאל שמעינן דעל לאו גמור תשובה לחודה לא מהנייא עד שיבא יה"כ ויכפר והוא הפך מתני' דפ"ב דיומא דקתני דתשובה לחודה מהניא והפך ההיא דחגיגה דכובש ש"ש הוא לאו גמור ואפי"ה קאמר ר"ח ב"פ דע"י חרטה מוחלין לו מיד.<br>'''  איברא '''  דמה שהוצרך הר"ב רצוף אהבה לומר לפי דרך זה דר' יאוד' הדר ביה ממ"ש בפרק בתרא דיומא דההיא מתני' דיומא דקתני תשו' מכפרת על עשה ועל ל"ת דלא תעשה הניתק לעשה קאמר בזה צדק הר"מ בן חביב ז"ל דלא הדר ביה דאם איתא דהדר ביה כל כי הא הו"ל להש"ס לפרש דר"י הדר ביה ממ"ש ביומא ומ"מ אף אם נאמר דלא הדר ביה וההיא מתני' דיומא ל"ת הניתק לעשה קאמר מ"מ אין זה הכר' לו' מ"ש הר"מ ן' חביב דס"ל להתו' דכובש שכיר לאו הניתק לעשה הוא מדהביאו ההיא דחגיגה על מה שהביאו תחילה מתני' דפ"ב דיומא דמשמע דכוונתם לומר דשניה' אמרו דבר אחד דלאו הניתק לעשה תשובה לחודה מהנייא אלא כוונת' להק' דמבריית' דרבי ישמעאל דמייתי רישא דהך ברייתא שם בשבועות מבואר דעל עשה דוקא תשובה לחודה אבל לא על לאו הניתק לעשה ולא על ל"ת עשה גמור ואלו ממתני' דפ"ב דיומא דקתני תשובה מכפרת על עשה ועל לא תעשה משמע דתשובה מהנייא בלאו הניתק לעשה וכן מההיא דחגיגה משמע דתשובה לחוד' מהנייא אפי' בלאו גמור דהא כובש שכר שכיר לאו גמור הוא כמדובר ואפי' הכי קאמר דאם נתחרט מוחלין לו כל עוונותיו ועל זה כתבו דיש לחלק בין ענייני התשובה. באופן דלע"ד כוונת התוס' בשבועות ובחגיגה להק' בין מלאו הניתק לעשה ובין מלאו גמור ודלא כהר"ב רצוף אהבה שפירש כוונתם דקושייתם היא מלאו גמור דוקא ודלא כמהר"מ בן חביב שפירש כוונתם דקושייתם היא מלאו הניתק לעשה דוקא דלדידיה כוונתם להק' משניהם כמדובר.<br>'''  הן '''  אמת דלכל הפירושים שכתבנו בכוונת קושיית התוס' צריך ביאור כוונת תירוצם בשבועות ובחגיגה דנראה דכוונת' לומר דמה ששנינו ביומ' דתשו' לחודה מכפרת על ל"ת וכן מ"ש ר"ח ב"פ בחגיגה דתשובה לחודה מכפר אכובש שכר שכיר לאו כפרה גמורה היא אלא שמכפרת קצת להקל מעליו עונשו אבל כשיבא יה"כ מכפר עליו כפרה גמורה כדתני רבי ישמעאל בברייתא וקשה טובא דא"כ היכי כייל תנא דמתני' דיומא ותני תשובה מכפרת על עשה ועל לא תעשה כיון דאין כפרתן שוה דעל עשה מכפרת כפרה גמורה ועל לא תעשה אינה מכפרת כפרה גמורה עד שיבא יה"כ ועוד דבסיפא קתני ועל החמורות הוא תולה עד שיבא יה"כ ויכפר ולפי תירוצ' הכי הוה ליה למתני ועל לא תעשה והחמורות הוא תולה עד שיבא יה"כ ויכפר ותו ק"ט דאם כדבריהם מאי פריך הש"ס התם ביומא השתא על לא תעשה מכפר על עשה מבעייא והוצרך רב יאודה לשנויי על ל"ת הניתק לעשה קאמר לימא דעל לא תעשה אינה מכפר כפרה גמורה ועל עשה מכפר כפרה גמורה.<br>'''  ואפשר '''  דכוונת התוס' לומר דכפרת עובר בלא תעשה דקלות אע"פ שאינה כפר' גמורה אלא שמקלין עליו מעונשו מכל מקום במעט יסורין הבאים עליו אחר התשובה כי אין לך אדם בלא יסורין מתכפר הוא כפרה גמורה אף בלא יה"כ משא"כ בחמורות שאף שמקלין עליו מעוונותיו בתשו' כיון שעונש החמורות הוא גדול מאד צריך יסורים ימים רבים לכפר עד שיבא יה"כ ויכפר כפרה גמורה להצילו מן היסורין ולפי דבריהם חמשה הדרגו' הם בתשובה כי על עשה מכפר כפרה גמורה מיד בלי יסורים ועל לא תעשה הניתק לעשה דקלות צריך קצת יסורים עם התשובה ועל ל"ת גמור דקלות צריך תשובה ויסורים רבים עד שיבא יום הכפורים ויכפר כפרה גמורה ועל החמורות צריך תשובה ויה"כ להקל העונש אבל צריך יסורים אף אחר יה"כ למרק העון ולהיות לו כפרה גמורה ועל חילול ה' צריך תשובה ויסורים ויה"כ ומיתה. ובכן כיון דעל ל"ת הניתק לעשה אין צורך ליה"כ אלא תשובה ומ"ט יסורים קלים בזה מתכפר כפרה גמורה להכי כייל לי' תנא דמתני' דיומא בהדי עשה ותני תשובה מכפר על עשה ועל לא תעשה וברייתא דרבי ישמעאל לא כייל ליה בהדי עשה ולא בהדי ל"ת כיון דבעי קצת יסורים בהדיה תשובה ולא בעי יה"כ ומעיקרא דקס"ד דש"ס דל"ת דקתני מתני' היינו ל"ת גמור פריך שפיר השתא על ל"ת מכפרת התשובה מיד על עשה מבעיא ומשני רב יאודה דלא תעשה הניתק לעשה קאמר ומשום דלא בעי יה"כ דבקצת יסורים מתכפר כייל ליה תנא בהדי עשה כנ"ל.


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}