עריכת הדף "
שו"ת תשב"ץ/ד/א/נז
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
==ג== ולד' שהיא מצד הריח של בית המטבחיים. גם בזה אם יתבאר שאפשר שיהיה אפי' לאחר זמן טענת החכם היא טענה שהרי היזק גמור הוא שאם לא היה היזק הריח היזק גדול לא שמוהו מכלל הנזקים שאין להם חזקה שהרי בית הכסא והעשן הוא מהנזקי' שאין להם שום חזק' וכמו שמבואר להר"ם בפ"י מהל' שכינים וכתוב בספר החשן בשם ר"ת דזה העשן הוא כעשן הכבשונו' שהוא עשן הרבה וכן בית הכסא בפי' רש"י ז"ל {{ממ|שם כ"ג ע"א ע"ש}} שהוא בבית הכסא שעל פני הקרקע שכך היו בתי כסאותיהם וריחם היה רע ביותר והזיקם מרוב' ולכן אין לו חזקה אבל בתי כסאות שלנו שהם מכוסי' יש לו חזקה עכ"ל. ומובן מזה הוא דחזקה הוא דהויא לבתי כסאות שלנו אם כבר עשה והחזיק אבל הבא לסמוך מחדש יכול לעכב וכמו שפי' הוא ז"ל למעלה מזה בענין העשן. ובפי' ההלכות בשם הר"ן ז"ל כתוב שכל שיש לו ריח רע שאין דרכן של בני אדם לסבלו לא מהניה ליה חזקה ע"כ וכתב הרא"ש בתשובה והביאה הרב בנו ז"ל בחשן בסוף סי' קנ"ד בענין ראובן שהיו לו בתי' בא"ל קל"עא והעיר עשויה אכסדראות וכו' ועתה מקרוב חזרו למכור הבשר חוץ לחצר סמוך לביתו של ראובן וראובן מערער ואמר שאינו יכול לסבול שיהיו הקצבים סמוכים לביתו מפני הריח רע והכלבים והחזירים המצויים במקום הקצבים והשיב שהדין עם ראובן מפני הריח רע וכו' ועם היות ששם אכסדרה פתוחה למקום הקצבים וכאן כותל מפסיק ביניהם וכל אחד בחצירו הכל בסגנון אחד כל שמגיע הריח רע אליו כ"ש שם קצבי' לבד וכאן בית השחיטה ולכלוך הדם וסרחנו הוא תוספת. ומה שהקהל טוענים שאנו נעשו אופן שלא יגיע אליו ההיזק בהרחיצה וזולתה. איני רואה שום ממשות בטענה זאת כי אחר היות שנתבאר שאיפשר שיהי' ההיזק אפי' אחר זמן אינם יכולין לסמוך שכך כתב הרשב"א ז"ל בתשובה כל שאינו יכול לסמוך בשעה שהניזק מוכן כבר לקבל הנזק אינו יכול לסמוך אפי' כשאינו מוכן הואיל ולבסוף צריך לסלקו ע"כ וכן בפי' ההלכות ז"ל שמעינן דמאן דאית ליה לסלוקי בשעת היזק גם עתה קודם שיגיע אינו רשאי לסמוך בו כדי שלא יצטרך חבירו להתעצם עמו בדין וכו' וא"כ אם הקהל ירחצו יום או יומים או חדש בשאפשר שיום אחד לא ירחצו ויעלה אליו הריח יכול למנעם כ"ש אחר היות דברי זה פלא נגד שהוא מהנכסים המיוחדים לבית אלי"נו א"כ בודאי בבית המטבחיים בודאי ימצא הריח רע וא"כ יכול למנעם. ומה שטועני' הקהל שיותר הוא קשה ריח רע הבורסף וכבר ביארנו שהמחזיק בנזק גדול החזיק גם בנזק הקטן ממנו. הנה גם טענת החכם בזה שהבורסקי היה נתון במזרח וקבלת רבותינו שרוח מזרחית מכלתו או שאינו מזיק אבל זה יותר קשה לי ממנו בזה אני צריך תלמוד שאין לי הכרעה וע"כ אני אומר שהקהל יעכבו הדבר ולא יקבעו בית המטבחיים עד שיתבאר הדבר ותהיה ההכרעה כ"ש אחר היות הח' אינו מעכב על ידם מטענה זו לבדה אבל אם תצטרך לחברותיה תחזור חזקה כמותם כמאמר הכתוב מושכי העון בחבלי השוא ובהצטרפו פעמים הרבה יחזור כעבות העגלה וכו': ולה' ולו' שאם מצד קול העם בתנועותיהם ותעצומותיהם על הבשר ויצטער הח' בתוך ביתו אם מצד העיון ואם מצד החלי כו'. כ"ש קול של ליצנות. אני אומר בזה דהיינו מתניתי' {{ממ|שם כ' ע"ב}} חנות שבחצר יכול למחות בידו ולומר לו איני יכול לישן מקול הנכנסים ומקול היוצאין ועושה כלים בתוך החצר ויוצא ומוכר לשוק אבל אינו יכול למחות בידו ולומר לו איני יכול לישן לא מקול הפטיש ולא מקול הריחים ולא מקול התינוקו' ע"כ לשון המשנה ואמרי' עלה בגמ' מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא פי' רישא קתני יכול למחות וסיפא קתני אינו יכול למחות בתינוקו' ואוקמה אביי סיפא בחצר אחרת ורבא דחייה לאוקמתא דאביי ואמר דסיפ' בתינוקו' של בית הספר. וכדאוקמתיה דאביי פסק הלכת' הרי"ף והר"ם והרא"ש ואמר הר"ם בפי' המשנה דאין הדין הזה נוהג אלא במלמד תינוקות תורה אבל אם היה מלמד חשבון ותשבורת יש לו רשות למנוע ולומר לו איני יכול לישן לא מקול הנכנסים ולא מקול היוצאין ע"כ. ואפי' סופר הקהל דכותב להם שטרות או המלמדים אומנות לא מיבעיא בעלי החצר {{ממ|אלא}} שיכולים לעכב על ידם אלא אפי' בני המבוי מעכבין עליו מפני שמרבה עליהם את הדרך והרב בעל החשן {{ממ|כשפי' קנה}} [בסי' קנ"ה] לא הביא מכל זה כלום אלא כתב דרך כלל ואמר מפני שבא להם היזק ממנו. אם מפני רבוי הדרך אם מפני הקול הוא היזק והנה הדבר גלוי לעינים אם קול אחד או ג' הוא מונע והעידו בו חכמינו ז"ל שהוא היזק ק"ו בנו של ק"ו קול הקהל בריעו על הבשר כ"ש קול של ליצנות שהוא אסור לשומעו ועם היות שקצת בני אדם רוצים לאמרו כ"ש לשמעו הכל לפי מה שהוא האדם שזה ת"ח ות"ח חס וחלילה שנאמר שירצה בזה ולא יהא זה אלא כההיא דאמרי' התם {{ממ|כ"ג ע"א}} דאמר להו רב יוסף לההוא אומני אפיקו לי קורקור מהכא ועם היות שהאומנים היו יושבים בחצירם ובמקומם ובשלהם היו עושי' מ"מ מצד היזק זה שהיה מגיע לו מנעם וכן פי' ר"י בעל התוספות וכן כ' הר"ם בפי"א מהל' הנזכרות וז"ל מי שהחזיק לעשות מלאכת דם או נבלות וכיוצא בהם במקומו ויבואו העורבים וכיוצא בהם בגלל הדם ויאכלו הרי הם מצערי' לחברו בקולן וצפצופן או בדם שברגליהם שהם יושבי' על האילנות ומלכלכין פירותיהם אם היה חברו קפדן או חולה שהצפצוף כזה מזיקו לו והפירות שלו נפסדין לו בדם חייב לבטל אותה מלאכה או ירחק עד שלא יבא היזק לחברו עכ"ל. ואם מפני קול הצפצוף של העוף אם הוא מזיק צריך להרחיק מכ"ש בקול קהל ומזה הניחו ר"ח והרמב"ן בכל מילת' דידוע דלית אינש סביל לה אין לה חזקה וכתב הרא"ש ז"ל בפסקיו כי חכמים לא נתנו כל השיעורין הנזכרים בפ' לא יחפור אלא במילת' דברירא להו אותו היזק ובריר להו עד כמה תהי' ההרחקה ולזה לא נתנו שיעור אחד בהרחקה לכלהו אלא כל אחד ואחד כפי מה שהוא באופן שלא יזיק. ולכן כל מילתא שאין ידוע שהמערער סובלן אע"פ שבני אדם סובלין אותו אין לו חזקה וכן כתב הריב"ש בח"ב ס"י בשם תשובת הרשב"א וכ"כ בפירש ההלכות ובחשן ולכן הגאונים הסכימו שירחיק בית הכסא מבור חברו חמשים אמה כדי שלא יטעים במי הבור. וא"כ לענין הנדון שלפנינו אחר היות החכם מן אניני הדעת בשמיעת קול הליצנו' כרב יוסף מפני הקרקור או הפסד הפירות וגם קול העם בריעו על הבשר ואנן סהדי שהוא קול גדול ועצום כ"ש בערבי שבתות וימים טובים והקול הוא היזק גדול להיותו מוסכם מכל הפוסקי' א"כ הקהל אינם יכולין לסמוך ולעשות שום בית המטבחיי' ועם היות הקהל הם בחצר אחרת הנה אם [לא] יהי' ביניהם שום {{ממ|תרעומת}} התערבו' אפשר להתלות בזה באוקמתיה [דאביי] אבל הנה כבר נדחה כ"ש אחר היות בית החכם יש בה יותר מעשרים חלונות וכלם פתוחים על אותו מקום בודאי כחצר אחת נינהו שהרי מצינו שמעכבים על דרך חלונות: ואחר אשר הרחבנו הדבור בכל טענה וטענה אשלים הדבור בשתי טענות הקהל והם הא' שהקהל קנו מהעכו"ם והבא מחמת עכו"ם הרי הוא כעכו"ם כמאמר רב יהודה דאמר בפ' חזקת {{ממ|בבא בתרא ל"ה ע"ב}} ובדיני העכו"ם אמרו שאין החכם יכול למנעם. בזה אני אומר שעם היות שאיני כדאי שאכריע או שאכניס עצמי בין הרים גדולים כי מה אני ומה שכלי יתוש כמוני ולואי שאבין דבריהם אבל אעלה מה שראיתי כתוב והשומע ישמע והחדל יחדל הנה בס' המרדכי בפ' חזקת הביא שם תשובה בשם רבינו מתתי' ותשוב' אחת בשם רב צמח גאון זצ"ל בענין חלונות הפתוחות לחצר חברו המובן מהם דלא אמרינן ישראל הבא מחמת עכו"ם הרי הוא כעכו"ם אלא לגריעות' דמה לנו ולנמוסיהם וכי נניח תלמוד שחלון יש לו חזקה ונעשו כנמוסי העכו"ם הבא מהאי ישראל בהדי ישראל נינהו וכו' ועוד כתב בשם רי"בא ז"ל דהא אמרי' בכל דוכתא ישראל הבא מחמת עכו"ם הרי הוא כעכו"ם היינו דוקא לענין הורע כחו של ישראל כגון הא דאמרינן בפ' חזקת וכי הא דאמרינן בפ' הגוזל קמא {{ממ|בבא קמא צ"ו ע"א}} הלכתא גזל פרה מעוברת. בעי רבא השבח מהו וכו'. אבל ליפות כחו לא אמרינן דהוי כעכו"ם להחזיקו במה שהחזיק העכו"ם שלא כדין החזיק ורואה אני את דבריו דמה לי החזק בקרקע מה לי החזק בחלונו' וכן בספר רבינו אבי"א וכן השבתי בתשובה עכ"ל. ובעדות שבפסק הרא"ש ז"ל בשם רבי' יחיאל בפ' חזקת דלא אמרי' ישראל הבא מחמת עכו"ם הרי הוא כעכו"ם אלא לענין הורע כחו באותו מעשה המוזכר שם. ובספר העטור אמר ומסתברא הרי הוא כעכו"ם דקאמרינן בכל דוכתא כאלו אותו העכו"ם בא עם ישראל בדין תנא {{ממ|שם קי"ג ע"א}} אם אתה יכול לזכותו בדיני ישראל זכהו. בדיני עכו"ם זכהו. ואם לא באין עליו בעקיפין ושמע מינה ישראל שיש חלון בחצר עכו"ם ובא ישראל אחר וקנה החצר מן העכו"ם אע"פ שבדיניהם היה יכול העכו"ם לסתמו כיון דישראל עם ישראל הוא ישראל הבא מחמת עכו"ם הרי הוא כעכו"ם כאלו בא אותו עכו"ם עם ישראל לדין שמזכין אותו ובדיני ישראל אין לו לעכו"ם לסתמה כך ישראל הבא מכחו אין לו לסתמו דכי אתא החלון לידיה בהיתרא אתא לידה עכ"ל. וכתב שכן כתב רב שרירא גאון בתשובה וכן כתבו תלמידי רבינו יונה משמו אבל הרשב"א ז"ל בתשובה עם היותו חולק על ראיית הרב בעל העיטור ודחה ראיותיו מכל מקום הוא מודה בדינו שכך אמר בסוף אותה תשובה זה אני אומר לענין הלכה אבל מה אעשה והנה הרב בולם את פינו עם דברי הגאון ע"כ. והרא"ש ז"ל חולק בזה וא"ז הרב הגדול הרשב"ץ ובנו הרב רבי שלמה ז"ל רבני העיר הזאת קיימו דברי הגאונים ז"ל ודברי הרב בעל העיטור הלכה למעשה ואמרו דלא אמרינן ישראל הכא מחמת עכו"ם אלא לגריעותא. וא"כ אחר היותם רבני העיר ויש להם עמוד על מה שיסמוכו מי יכול לדחותם כ"ש אחר היות אין ראיה המכרחת לבטל דבריהם: והב' היא שהמלך נתן לנו. רצונ' הוא שיבואו באונס מצד המלכות. באמת שאני בוש הרבה מלשמוע הטענה הזאת כ"ש לכתבה בכתב כ"ש שתאמר נגד החכם י"א אחר היותו טוען ואומר דין ישראל כ"ש שתאמר בפני אנשים זרים מקהלות אחרות כדי שיתפרסם הדבר בשעת התפל' והוידוי שעל כיוצא בזה ראוי ללבוש שחורים ולהתכסות שחורים ולהרעיש כל הקהלות עליהם שאם עשו העכו"ם זו הדבר היינו זועקים ומתריעים ועכשיו יבואו ישראל ויעשוהו כ"ש אחר היותם קהל כי יחיד הגוזל את הרבים מצינו רבי' הגוזלים את היחיד לא מצינו ובפ' המניח את הכד אמרו רבים גזלנים נינהו בתמיהא ועם היות שאמרו בפ' המוכר פירות {{ממ|ק'}} מצר שהחזיקו רבי' אסור לקלקלו ופרשה הרשב"א ז"ל לפי שהרבים השוו את הדרך ותקנוה להלוך והבעלים ידעו ושתקו אסור לקלקל דודאי לרבים מחל עכ"ל. משמע דדוק' בתורת מחילה אבל בתורת גזלנותא לא וכתבו בשם הר"י מקרקושא ז"ל כגון שהחזיקו בו רבים בטענה כגון משנתנו וכו' אבל רבים לא גזלני נינהו. עוד כתב ז"ל שם קשיא לי היכי אמרינן אסור לקלקלו והא מקשינן בדוכת' אחריני וכי רבים גזלני נינהו בתמיהא ואיכא למימר דלא שייך גזילה אלא בדבר שגוזלי' ממש מתחלה שלא נתן מתחלה לדעת אבל מה שנתן מתחלה לדעת כי הדר ובעי למשקל ההוא מידי ואין רבים נותנין לו הדרך שנתן לא מקרי גזלני' ואסור לקלקל אותו הדר' משמע מדבריו שכל שלא נתן מתחלה לדעת והחזיקו בו רבי' גזלני נינהו. ולכן הקהל אם עשו שום בנין מה שלא יחוייב מן הדין או יעשו שם בית המטבחיים גזלנים נינהו אחר היות לא ניתן מתחלה ברצון ועל כן אינם יכולים לקבוע המקום שם. וזה הנראה לי לענין הדין שהוא אמתי ואל אמת הוא ינחנו באורח מישור שהוא הדרך האמת. ומפני הגזל מה שיש בידי לעשות עשיתי כי על כל ראש הקהל ובפני רבים זעקתי עד שרצו לתפוש אותי בידים למלכות וכן עשו ובזה אני חושב שאת נפשי הצלתי. ואל אלי"ם צבאות יראנו מתורתו נפלאות. ויעשה עמנו לטובה אות. וכדי להיות ביד החכם למופת ולאות. כדי להראות לדורות הבאות. וחתמתי שמי פה הצעיר צמח ס"ט בה"ר שמעון דוראן נ"ן: והוא חמישי להרשב"ץ ז"ל אביו של הרב המחבר ז"ל ואחר כך הקהל ישצ"ו לפי צרכם למקום ההוא ביותר עד שכמעט לא היו הצבור יכולין לעמוד בלא הוא העתירו והפצירו והרבו על החכם השלם ז"ל רעים עד שמחל להם והניחם לעשות בית המטבחיים במקום ההוא ועד היום הזה הם משתמשים במקום ההוא לבית המטבחיים ובודאי הוא שהחצר ההוא של החכם השלם זלה"ה נעשה בה רושם גדול וקבלה נזקים רבים מחמת הבית המטבחיים ההוא אכן הצורך הרב הכריח לקהל לקבוע בית המטבחיים באותה חרבה ומצד ההכרח ההוא החכם השלם זלה"ה ובניו אחריו שתקו והניחו לקהל לעשות כרצונם לצדקה רבה תחשב להם לפני ה' אלהיהם. {{מרכז|{{גופן|5||'''תם ונשלם טור הראשון מהחוט המשולש'''}}}} <noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}} {{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף