עריכת הדף "שדי חמד/אסיפת דינים/חמץ ומצה/ח/ח" (פסקה)

==ב==

{{ממ|ב}} '''ואם''' לא משך העכומ"ז החמץ ולא הגביהו אלא שקנאו בקנין מטלטלין אגב קרקע כתב הרב נודע ביהודה שם דלא מהני משום דקנין אגב לא מהני אלא בדאיכא דעת אחרת מקנה ובהפקר לא שייך קנין אגב רק אם היה עומד העכומ"ז בצד המקום שהחמץ שם אז היה קונה מדין חצר וכו' {{ממ|וכן כתב הרב בית שלמה הנ"ל}} וכתב על זה הרב ראשית ביכורים דהרב קצות החושן סי' ער"ה ס"ג העלה דגם הפקר נקנה מטלטלין אגב קרקע כשציבורין בתוכו ובנתיבות המשפט שם סק"א ובסי' ר"ב סק"ב העלה כהנו"ב ומני"ר עמד על ראיתו מדברי הר"ן ומכל מקום נראה קצת שדעתו כדעת הנו"ב ונתיבות עי"ש וכן נראה דעת הרב עונג יום טוב שנשאל בסי' ל"ו במי שעומד בעיר אחרת וחמצו בעיר אחת ויש שינוי בשעות זמניות מהיום לפי מהלך השמש דבמקומו הוא שעה חמישית ובמקום שהחמץ שם כבר עברו שש שעות ומכר החמץ בשעה חמישית לפי המקום שהוא עומד אם מותר החמץ בהנאה דניזיל בתר מקום הבעלים או אזלינן בתר מקום החמץ והשיב דבתר מקום החמץ אזלינן ומסתמא ודאי לא קנה העכומ"ז החמץ במשיכה או הגבהה אלא בקנין אגב קרקע ואי הוה סבר כהרב קצות החושן היה לו להתיר דלא חשיב חמץ של ישראל שעבר עליו הפסח דכבר זכה העכומ"ז קודם הלילה וק"ל:

'''ומכל''' מקום אין לנו הכרח שסובר הרב עונג יום טוב דלא מהני שום מכירה אחר חצות וכדעת הרב מקור חיים שהביא הרב ראשית ביכורים דאולי אם היה נמכר במשיכה והגבהה הוה סבר דמהני וכדעת הנו"ב ומצאתי בענין זה שהרב שואל ומשיב במהדורא קמא ח"ב סי' מ' {{ממ|בסוף ד"ה והנה}} כתב דמבואר בשו"ת מוהר"ם מינץ החדשות דאף אחר חצות מועיל המכירה ושכן כתב בפרי מגדים בפתיחה להלכות פסח פ"ב אות ד' וקצת נראה מדברי הרב מוהרח"ך ראפפורט בס' מים חיים סי' ד' שסובר דלא מהני אם נמכר אחר חצות וכן מתבאר ממה שכתב בסי' ה' הבאתיו לעיל באות ז' סק"ו כיעי"ש ובעיקר דברי הנו"ב בהיכא דלא משך החמץ אלא קנאו על ידי הקנאת מקום עיין בשו"ת הרב רמ"ץ או"ח סי' כ"ד אות ט' והלאה שהאריך בזה ובאות י"ד הביא סברת הקצה"ח שהביא בראשית ביכורים הנ"ל דמהני קנין אגב גם בלא דעת אחרת מקנה ומוכח מדבריו דגם הוא מסכים לזה גם הרב חיי אדם בקונטריס נשמת אדם סי' א' {{ממ|ד"ה אמנם}} כתב דחמץ שנמכר אחר חצות דמותר דוקא אם מכר עם החדר שהחמץ מונח בו בקנין אגב קרקע וכו' דהוי כמשיכה וכו' וכן כתב שם בסי' ג' דמשיכה או קנין מטלטלין אגב קרקע מהני ובשואל ומשיב במהדורא תליתאה ח"א סי' ק"א כתב אם נמכר אחר חצות בכסף לחוד ודאי לא מועיל שכבר נאסר אמנם אם היה אגב קרקע כתב הנודע ביהודה דלא מהני אגב בהפקר ובעי שיעמוד בצד חצרו או מתורת יד והקצה"ח סובר דגם בהפקר מועיל אגב אם צבורין בתוכו ואף שהנו"ב והנתיבות חולקים עליו וכו' נראה דיש לצרף דעת בעל המאור שמתיר בהנאה חמץ עד הלילה ויש לסמוך עליו בשעת הדחק וכן הביא בשיעורי רז"ה דיני מכירת חמץ בשם הנו"ב שרצה לסמוך בזה ורז"ה שחולק עליו הוא דוקא כשלא ביטל וגם יש לנו לסמוך על הקצה"ח דמהני אגב ועוד האריך ונראה דעתו להתיר בזה כשביטל עי"ש:

'''ובאם''' נמכר החמץ אחר חצות רק בכסף שכתבתי לעיל מה שכתב הגאון נודע ביהודה דלא מהני ולא נכנס בזה ברשות עכומ"ז הנה אחר שכתבתי כל הכתוב באות זו מסעיף קטן א' עד סוף סק"ז הכתובים להלן ועברו שנים רבות השגתי ספר היקר בית יצחק לידידי הגאון מפראמישלא יצ"ו וראיתי בסי' ט"ן דשדי נרגא בזה וז"ל {{ממ|בד"ה הראשון בזה וכו'}} הראשון בזה היה הרב הגאון בצל"ח ד' ה' בשם הגאון זאב אלעסק דהא דעובר בבל יראה בחמץ היינו דוקא כשלא זכה בו עכומ"ז וראיה מבור ברשות הרבים וחיזק דבריו עוד בנודע ביהודה תניינא סי' ס"ג וביאר להלכה למעשה דזה דוקא כשקנה העכומ"ז במשיכה דהוי כקונה מן ההפקר ולא בקנה בכסף דאין לבעל החמץ כח להקנות וכן לא באגב דהפקר אין נקנה באגב דלא כקצות החשן וחזיתיה לדעתיה דסבירא ליה דאיסורי הנאה חשיב כהפקר ולהיפך מדבריו משמע בפרי מגדים סי' תמ"ג דאם עבר ומכר חמץ לאחר שש אינו עובר בבל יראה דקנה העכומ"ז כשיש ידים זוכות קונה ומקנה ושפיר הוי מכירה והביא ראיה עי"ש ולשיטתיה אולי קונה עכומ"ז אף בכסף ואין בידינו להכריע בין שני ראשים גדולים הלא ידעתי אף שמעתי דברי הקצות החשן בסי' ת"י ובאבני מילואים סי' כ"ח דאיסורי הנאה יש לו בעלים ומיקרי שלו ורק אין בידו מקרי ולכן אין יכול לבטל ולהפקיר וכן היא שיטת הגאון מליסא וכו' והאריך מאד בפלפולים שונים מענין לענין כדרכו בקדש ולא נתבררה לי דעתו והסכמתו לדינא אך באות ט' שם כתב סברא להתיר מטעם יאוש דאף דיאוש לא מהני לאחר זמן איסורו היינו דוקא כשהוא תחת ידו ורשותו ורק משום שהוא אסור בהנאה הוא אינו בידו בזה לא מהני יאוש כיון דהתורה עשהו כאילו הוא ברשותו אבל כשהוא אינו בידו באמת אף בחמץ בפסח מהני וכו' וסיים ועובדא אתא לידאי באחד ששלח חמץ קודם פסח ונאבד בדרך ואחר הפסח נמצא והבעלים לא מכרוהו ולא מלאני לבי להקל מטעם יאוש דלדעת המקור חיים והקצות החשן בעי אתי ליד זוכה וכאן כלה היאוש קודם שבא ליד זוכה ובסוף התשובה הזכיר בקצרה מה שהאריך הגאון שואל ומשיב במהדורא קמא ח"ג סי' ר"ט להשיג על דברי תשובתו ובכלל השגותיו השיג על מה שכתב מטעם יאוש דלא מהני יאוש אלא בדבר שהיה שלו ולא בדבר שאינו שלו והתנצל על זה שהוא הביא כן בשם קצות החשן סי' ת"ה שמתבאר שסובר דיאוש מהני אם בא ליד זוכה ולא עליו תלונתו אלו תורף דב"ק והמעשה שבא לידו לפי הנראה הוא מה שהובא בספרו שם בסי' ע"ז והבאתי תורף דב"ק לקמן באות ס"ד עי"ש:

'''גם''' אשו"ר בספרו היקר בית יצחק יו"ד ח"ב שנדפס עתה חדש ממש שבקונטריס אחרון סי' י"א נשאל באחד שקנה יי"ש מאת אדון אחד בקנין כסף ובהאנדשלא"ג ושכר גם המקומות אשר עמד בהן היי"ש על משך שני חדשים ומסר לו האדון המפתח ושלם להאדון דמי שכירות ושכח למכור היי"ש בערב פסח ואחר חצות נזכר וצוה עליו המורה למכור תיכף היי"ש וכן עשה ומכר היי"ש לעכומ"ז בקנין כסף וכל הקניינים המועילים וגם התנה שיהיה כל האחריות על עכומ"ז ועבר עליו הפסח ובתשובתו הזכיר מה שכתב בבית יצחק סי' ט"ן הנ"ל וכתב צדדים להתיר א') דאף דהיה אסור למכור חמצו אחר חצות דאסור בהנאה מכל מקום כיון שעשה על פי הוראת מורה וסבור שיכול למכור מתייאש מהחמץ ויאוש מועיל אף בדבר שאינו ברשותו וקנה עכומ"ז מהפקר מטעם יאוש והאריך לפלפל בזה עד סוף אות ז' ובאות ח' כתב לצדד היתר ב') דאף אם נאמר דאם מכר בערב פסח אחר חצות לא מהני מכירה כיון דאסור בהנאה מדאורייתא לדעת הרמב"ם שפוסק לפני זמנו כר' יהודה כמו שהוכיח בנודע ביהודה סי' י"ט מכל מקום ביי"ש דלא הוי רק תערובת חמץ ואין בו כזית בכדי אכילת פרס אף דקיימא לן כר' אליעזר דתערובת חמץ מדאורייתא בלאו ועובר בבל יראה לדעת קצת פוסקים מכל מקום התוספות כתבו בריש פסחים ד' ב' דגם למאן דאמר נוקשה מדאורייתא לא אסיר לר' יהודה רק תוך הפסח אם כן לפני זמנו מותר מדאורייתא ורק מדרבנן אסור וכיון דמדאורייתא מהני המכירה והוי של עכומ"ז לא עבר הישראל בבל יראה מדאורייתא ומותר לאחר הפסח וכו' והאריך קצת בזה ובאות יו"ד כתב ג') כיון דמדאורייתא מהני המכירה בערב פסח לתערובת חמץ כדכתיבנא דאף ר' יהודה מודה לפני זמנו בתערובת ועוד דהרבה פוסקים סוברים כר' שמעון גם בלפני זמנו אם כן אין לדמות לישראל שהפקיד חמצו אצל עכומ"ז וקיבל עליו עכומ"ז אחריות דצריך לבער מדרבנן ואם לא ביערו אסור לאחר הפסח דהא כתב המגן אברהם בסוף סי' תמ"ז טעם הדבר דיש לחוש שכל אדם יעשה כן ויאמר שקבל העכומ"ז אחריות אם כן זה דוקא בלא מכר כלל מה שאין כן במכר לאחר חצות ומחמת שכחה לא מכר קודם חצות דאין לחוש שכל אדם יעשה כן דכיון דמכר כמו שכל ישראל מוכרין למה נחוש שיעשה כן למכור אחר חצות ולא קודם חצות ובשלמא חלא למכור כלל חיישינן אבל שימכור אחר חצות לא חיישינן ולכן מותר לאחר הפסח וכבר התירו הרבה פוסקים בכיוצא לזה עיין פני יהושע וכתר כהונה סי' כ' ומוהר"ם מינץ ונטע שעשועים וברית אברהם אך החתם סופר סי' קי"ב מפקפק דלדעתו אף אם מכר לעכומ"ז וזכה עכומ"ז מהפקר עדיין ישראל עובר בבל יראה ויש לפלפל הרבה בזה אך אחר הפסח דהוא רק איסור דרבנן יש לסמוך על הפוסקים המתירים בצירוף ההיתר ד') שכתב הרב השואל כיון דלא קנה רק בכסף שהתיר במקור חיים על כן הנני מסכים להתיר היי"ש בהנאה היינו דאם עוד לא פדה היי"ש מעכומ"ז מותר לקבל דמיו ואם כבר פדה החמץ מותר למוכרו לעכומ"ז ומותר לבטלו ברוב ויהיה מותר אף לישראל ומכל מקום אם היה עובדא בא לידי בערב פסח בהפסד מרובה כערך השאלה הייתי מורה כדברי הפני יהושע שהישראל ילך לשם וישראלים אחרים יזמינו לעכומ"ז שיזכו בהיי"ש והישראל הבעלים יקח המגופות והיי"ש יתחיל לירד לקרקע והישראל ילך תכף ויפקיר בפני ישראלים וישובו העכומ"ז ויזכו בהיי"ש כמצילין מזוטו של ים ויקחו היי"ש לסלים {{ממ|לכלים}} אחרים שיהיה להם זכות בהסלים {{ממ|בהכלים}} וכל זה בהפסד מרובה גדול כמו בשאלה הנ"ל: