עריכת הדף "רע"ב/ביצה/ה" (פסקה)

==ב==
'''כל שחייבין עליו.''' שאסרו חכמים לעשותו בשבת משום שבות:

'''או משום רשות.''' שיש בו קצת מצוה אבל לא מצוה גדולה, וקרוב הוא להיות דבר הרשות, ויש בו איסור מדברי סופרים:

'''או משום מצוה.''' או שיש בו מצוה ממש, ואסרו חכמים לעשותו בשבת:

'''חייבין עליו.''' שלא לעשותו ביו"ט:

'''ואלו הן משום שבות.''' שהטילו עליו חכמים לשבות מהן ואין בעשייתן שום מצוה:

'''לא עולין באילן.''' גזירה שמא יתלוש:

'''ולא רוכבין על גבי בהמה.''' גזירה שמא יחתוך זמורה להנהיגה:

'''ולא שטין על פני המים.''' גזירה שמא יעשה חבית של שייטין:

'''ולא מטפחין.''' כף על כף:

'''ולא מספקין.''' כף על ירך:

'''ולא מרקדין.''' ברגל. וכולהו גזירה שמא יתקן כלי שיר:

'''ואלו הן משום רשות.''' משום דהנך דסיפא הוו מצוה גמורה, לגביהן קרי להני רשות:

'''לא דנין.''' דין. וזמנין דהוי רשות כגון שיש בעיר גדול ממנו, שאין מוטל עליו לדון:

'''ולא מקדשין.''' קדושי אשה. וזמנין דלא הוי מצוה גמורה אלא רשות, כגון דאית ליה אשה ובנים:

'''ולא חולצין ולא מיבמין.''' נמי בזמן שיש אחיו הגדול ממנו הוי רשות, דמצוה בגדול ליבם. וטעמא דכולהו גזירה שמא יכתוב:

'''ולא מעריכין.''' ערך פלוני עלי. ונותן כפי השנים כמו שכתוב בפרשת ערכין:

'''ולא מחרימין.''' הרי בהמה זו חרם. וסתם חרמים לבדק הבית. וכולהו אסרינהו רבנן משום דדמו למקח וממכר שמוציא מרשותו לרשות הקדש:

'''ולא מגביהין תרומות ומעשרות.''' ואפילו כדי ליתנם לכהן בו ביום דמחזי דמשום שמחת יו"ט דכהן שהוא צריך להן הוא מפרישן, אפ"ה אסור, דה"ל מתקן. והני מילי פירות דטבילי מאתמול, אבל פירות דטבילי האידנא כגון עיסה לאפרושי מינה חלה מפרישינן לה ביו"ט ויהבינן לכהן:

'''אין בין יו"ט לשבת אלא אוכל נפש בלבד.''' הך סתמא כב"ש דאמרי אין מוציאין לא את הקטן ולא את הלולב ולא את ספר התורה לרשות הרבים, דלא הותרה הוצאה אלא לצורך אוכל נפש. אבל אנן קיי"ל כב"ה דאמרי מתוך שהותרה הוצאה לצורך אוכל נפש הותרה נמי שלא לצורך. ואיכא נמי משילין פירות דרך ארובה דריש פירקין, דבשבת אסור וביו"ט מותר: