עריכת הדף "רלב"ג/בראשית/ו" (פסקה)

== ט ==

<big><strong>פרשת אלה תולדות נח</strong></big>

'''ביאור דברי הפרשה''' 

'''אלו''' המקרים שקרו לנח ועניניו והנה היה נח ישר במדותיו ובעיונו ושלם בכל אחת מהדורות אשר היה בהם לא נמצא בו רק טוב אך הלך תמיד בדרכי ה' יתע' וכבר הוליד נח ג' בנים כמו שנזכר במה שקדם. והם שם וחם ויפת. ויפת הוא הגדול כמו שיתבאר במה שנזכר במה שיבא ואולם הקדים שם למעלתו ומפני שהתחיל מהקטן השלים בגדול והקדים מפני זה חם ליפת והנה קודם זה הזמן שחתו דרכם אנשי הארץ לעיני הש"י ומלאה הארץ עושק וחמס כי לרוב המשכם אחר תאו' המשגל היו חוטפי' הנשים כמו שקדם ומפני זה אולי נסתבכו ג"כ בזאת המדה הפחותה עד שהיו חוטפים קצתם מקצת כסף ושוה כסף וכאשר ראה השם שהארץ נשחתה כי השחית כל בשר איש מהאנשים את דרכו ונמשך לפועל המשגל בזנות ובדרכים מגונים לא ישלם בהם פרי ושהם בכל יום מוסיפים לחטוא עד שימשך מזה הפסד במה שכוון במין האנושי מהשלמות אמר הש"י לנח שכבר בא קץ הדור ההוא שיכלה לפי מה שהוא רואה ממעשיהם המקולקלים כי הם בעצמם היו סבה אל רוע מעשיהם מפני בחירתם הרעה ולזה גזר עליהם שישחתו וישחת עמהם מקום הנגלה מהארץ אשר היה מציאותו בעבור הדם ושאר הב"ח הארציי' וזה אמנם יהיה כשיביא עליהם מבול מים שישטוף הארץ בכללה ולפי שנח נמצא צדיק לפני השם יתע' ולא למד מאנשי דורו השגיח השם בו להצילו וצוה אותו מפני זה שיעשה תיבה גדולה. מעצי גופר שיהיו חזקי הקיום והיו עם זה ארוכים מאד ושיעשה שם חדרים רבים קטנים גדולים להשיב בחדר חדר מה שהביא אליו אל התיבה מכל מין ומין מהב"ח הארציים ושיכפר אותה מבית ובחוץ בכופר לתוספת שמירה שלא יכנסו שם המים. וצוהו שיעשה אותה בשיעור יאות להחזיק מה שהוכרח להכניס בה ממיני הב"ח הארציי' ומה שיצטרך להם מהמזון לשנה אחת שמשית שיהיה זמן המבול ושישאר שם עם זה מקום יכניס בו הזבל בזמן היותם בתיבה וזה השיעור הספיק לפי מה שנגלה לנח בנבואה כשיהיה אורך התיבה שלש מאות אמה באמות הנהוגות שהאמה מהם היא בת ו' טפחים ורחבה חמשים אמה וקומתה ל' אמה והנה היה רחבה יותר מקומתה ולזה לא יתכן בה שתהפך ולזאת הסב' צוהו הש' ית' שיעשה התיבה בזה השיעור ושיעשה מקום סתום בגשם ספריי יכנס ממנו האור בתיבה כי האור הוא הכרחיי מאד לכל ב"ח. וצוהו שלא יהיה כסוי התיבה מלמעלה ישר השטח אבל יהיה משופע מכל הצדדים הארבעה באופן שלא יהיה למעלה משטח ישר כי אם אמר אחת באורך ולזה יהיה רוחב השטח ההוא אשר מלמעלה ששית אמה ביחס הרוחב אל האורך כי היה רוחב התיבה ששית ארכה והנה כסוי התיבה הוא ממדרגת מחודד שנקטם מפאת ראשו מעט וזה ממה שהוסיף שמירה בתירה שלא תתהפך. וצוהו שישים פתח התיבה אשר ממנו יכנס בה מה שיכנס בצד התיבה לא עליה לשמירה שלא יכנס מים בתיבה. וצוהו שיעשה בה מדורים רבים תחתיים שניים ושלישיים למה שיצטרך בה שיהיו בה מקומות להכיל הדברים המתחלפי' אשר הוכרחו להיות שם כדי שתשלם ההצלה למיני הב"ח בכללם. ואמנם צוהו בעשיית זאת התיבה מפני שהוא גזר להביא מבול מים על הארץ ישחתו כל הב"ח הארציים ואמר אליו שהוא יקיי' את בריתו אתו להצילו להשגחתו בו וזה אמנם יהיה בשיכנסו בתיבה אשר צוהו לעשותה הוא ובניו ואשתו ונשי בניו ואמנם הקדים הוא ובניו לנשיהם להיות האנשי' הם העקר בבריאה והנשים אמנם היו לעבודתם ולקיום המין. גם אפשר שהעירם בזה שלא ישמשו בתיבה כי עת רעה הוא ולזה ראוי שיכנע לבכם לעבוד ה' ית' כפי מה שאפשר להם כדי שתדבק השגחתו בהם כל ימי היותם בתיבה ולזה צוה שיעמדו האנשים לבד והנשים לבד וזה הברית אשר זכר הוא לפי מה שאחשוב שעשהו הש' ית' ביום הזה לקיים העולם בדרך שלא יצטרך עוד אל כמו זה האופן מהבריאה אשר ברא בששת ימי בראשית כמו שביארנו בפרשת ויכלו וזה הברית אמנם הקימו עם נח במה שצוהו מעשיית התיבה בתאר הנזכר ושיכנס בתיבה הוא ובניו ונשיהם ושיכניס עמו מכל מין ומין מהב"ח ההולך והמעופפים זכר ונקבה לכל הפחות כדי שיתקיימו כל מיני הב"ח ואולי כדת הש' ית' ברית עם נח קודם זה ואם לא נזכר והביאור הראשון נאות יותר לפי מה שאחשוב והנה צוהו השם שיכניס מהם י"ד הם אשר היו טהורים לפי משפטי התורה ואמנם הוסיף באלו המיני' להיותם יותר הכרחיים למין האנושי וזה מעניינם מבואר והנה זאת הנבואה היתה ק"כ שנה קודם בא המבול כמו שזכרנו בסוף פרשת בראשית. ולזה היה פנאי רב לנח לעשות זאת התיבה ולבקש אלו המינים מהב"ח עם שכבר נעזר בזה הפועל מהש' ית' והנה צוהו הש' יתע' שיקח מכל המזונות הנאותי' למין מין מהב"ח כדי שיהיה לו ולהם לאכלה בהיותם בתיבה ולזה חוייב שידע נח הזמן שיעמדו בתיבה כדי שיוכל לשער מה שיספיק להם מהמזון. וחוייב מזה ג"כ שידע נח המזונות הנאותים למין מין והשיעור הנאות שיקח הב"ח ההוא מהמזון ההוא וזאת המלאכה אשר המציאה יובל וכן ראוי שתדע שנח היה יודע כל שאר המלאכות אשר המציאום זרע קין כמו שקדם או אחד מבניו ולולי זה כבר אבדו המלאכות ההם בבא המבול ולא יצדק בממציאי המלאכות ההם מה שאמר בתורה שהמלאכות האלו השתלשלו מהם כאמרו אבי כל תופש כינור ועוגב אבי יושב אהל לומקנה. וכן ההיקש באומנו' הנחשת והברזל ואם לא זכר בו בביאור שתהיה זאת המלאכה משתלשלת ממנו כמו שזכרנו במה שקדם. והנה כבר מצאנו בביאור שנח ג"כ היה בקי בעבודת האדמה אמר ויחל נח איש אדמה. וראוי שתדע שהב"ח שימצא מזונם לפי הנהוג מה שלא יאות שינתן להם בתיבה כמו העשב והתבן והבשר נתן להם מהמזונות הנאותים להם מהזרעים כמו ממיני התבואה והקטנית ושאר הזרעים והפירות אשר יתכן בהם שיהיו מזונות לב"ח ההם. ובזה האופן היה אפשר שתכיל התיבה כל אישי מיני הב"ח הנכנסים בו מזונותיהם לשנה אחת והזבל אשר יעשו אלו הב"ח בשנה אחת. וראוי שתדע שמיני הצמחים אשר יתכן הפסדם מפני המבול השגיח הש' ג"כ בהם בזה האופן כי כבר חוייב שישים נח מהזרעי' ההם בתיבה בדרך שישאר מהם לזרוע אחר המבול ולא זכרה זה התורה בביאור לפי שהרבה מהצמחים לא נצטרכו אל זה והם כמו האילנות ולזה השמיטה התורה זכרו עם שזה דרך התורה לזכור קצת הפרטים ולעזוב קצת. והנה זכרה הב"ח להיותם יותר נכבדים מהצמחים והיותר נכון שנאמר שזה נכלל בתורה במה שאמרה והיה לך ולהם לאכלה. ר"ל כי יחוייב מזה שיספיקו הזרעים ההם להיות מהם מזונות הב"ח בתיבה ואחר צאתם ממנה וזה יהיה כשיזרעו בארץ כי אי זה תועלת יהיה כשיהיה להם מזון בתיבה ואחר שיצאו מן התיבה לא יהיה להם מזון וימותו הם זה המאמר מבואר הבטול כי הצלתם שם תהיה אם כן לבטלה ולא יתקיים מה שרצהו השם יתע' להחיות זרע על פני כל הארץ ולזה הוא מבואר שכבר יוחייב מזה שישאר מכל הזרעים לזרוע בארץ אחר צאתם מהתיבה וספרה התורה שנח עשה התיבה והשתדל לעשות כל מה שצוהו השם יתע' מהכנת מיני הב"ח ומזונותיהם. והנה ז' ימים קודם המבול צוהו השם יתע' להכנס בתיבה הוא וביתו ולא זולתם עמם לפי שנח לבדו נמצא צדיק בדור ההוא ושאר האנשים היו כלם מחוייבים כליה לרוע מעשיהם וזה לאות שאם היה שם צדיק זולתו היה נצול עמו וצוהו שיכניס עמו מאישי מיני הב"ח המספר שנזכר במה שקדם ואולי עשה זה כי כשיראו זה הדור הרע ההוא אולי יכנע לבבם וישובו לש' יתע' וירחמם כי לא חפץ ה' במות הרשע כי אם בשובו מדרכיו וחיה. והם לא נכנעו אבל החזיקו בדרכם הרעה וספר אחר זה שעש נח כל אשר צוהו ה' יתע' ושנח היה בן שש מאות שנה כשבא המבול ושכבר בא נח אל התיבה עם שאר הב"ח כאשר צוהו השם יתע' מפני מי המבול העתידים לבא לימים עוד שבעה וכשהגיעו ז' הימים התחילו לרדת מי המבול וזה היה בשנת שש מאות שנה לחיי נח בחדש השני והוא אייר לפי הנראה לי כי ניסן הוא ראש לחדשים כמו שנזכר בתורה עם שהזמן הזה היה יותר נכון להיות בו זה המופת יותר ממרחשון כי תקופת ניסן לחה ותקופת תשרי יבשה והשם יתעלה עושה תמיד המופתים בסבה היותר נאותות כמו שזכרנו במה שקדם. והנה ידעת שכבר נחלקו בזה הענין רבי אליעזר ור' יהושע וספר שאז נתהוו המים הויה נפלאה בבטן הארץ ובחלק האמצעי מהאויר עד שנתכסו כל ההרים הגבוהים אשר תחת כל השמי', וספר שבעצומו של יום ביום אשר צוה השם לנח שיכנס בתיבה ויכניס עמו ממיני הב"ח מה שצוהו הש' ית' השלים נח דבר ה' כדי שיראו זה כל האנשים אשר בדור ההוא וישובו אל ה' וירחם אותם. וזכר שכבר הגין הש"י עליו והשגיח בו בדרך שלא קרהו נזק בהיותו בתיבה לא ממי המבול ולא מהחיות אשר הכניס עמו בתיבה ולא מהאנשים אשר היו מחוץ והנה השלים זה הספור והפליג להאריך בו לרב התועלת המגיע ממנו. ולזה דקדק מספר הימים אשר ירד הגשם בלי הפסק ובשאר הפרטים לישב יותר בלבנו אמתת זה הספור כי הרבה סברה שנאמין יותר בספורים כשיסופר מענינים פרטים רבים וספר שבשנת שש מאות שנה ואחת לחיי נח בכ"ז יום לחדש השני יבשה הארץ. הנה אם כן היה מהתחלת המבול עד יבשת הארץ שנה שמשית שהוא י"ב חדש מחדשי הלבנה וקרוב מי"א יום כמו שנזכר בב"ר. וכאשר יבשה הארץ צוה הש' ית' לנח שיצא מהתיבה הוא ובניו ונשיהם וכל מיני הב"ח אשר עמם ויפרו וירבו על הארץ ולא יצטרכו עוד לפרות ולרבות בתיבה. אמרו בב"ר על הארץ ולא בתיבה ומהנראה שב"ח שמשו בתיב' כי זה הוא טבעי להם ואינם בעלי שכל שישלים להם צווי שלא ישמשו בתיבה ולזה ידמה שאמ' שהם יצאו למשפחותיהם ר"ל לפי שהם לא נתחברו בתיבה עם שולת מינם. ולזה הולידו תולדות ממינם ועשה נח כל אשר צוה הש' יתע' לא הפיל דבר והנה כל מה שעשה עשה בדבר הש' ית' גם לא התעורר לצאת מהתיבה אף על פי שכבר ראה שיבשה הארץ עד שצוהו הש' ית'. שיצא ואחר כן בנה נח מזבח לכבוד השם להורות כי הוא לבדו ראוי שיעבד לא ע"ז כמו שעשו הדורות הקודמים ולזה העלה עולות במזבח מהבהמה הטהורה ומהעוף הטהור כי הם המינים היותר נבחרים כמו שיתבאר במקומו בג"ה. או עשה זה כדי שתגיעהו הנבואה כמו שנבאר אח' השלימנו דברי הספור הזה וספר שכבר קבל ה' קרבנו ושעה אליו ואמר שלא יוסיף עוד להשחית האדמה בעון האדם לפי שיצר לב האדם רע מנעוריו ויטה האדם מפני זה אל התאוות הגופיות והנה יקשה צאתו מזאת התכונה הרעה לא יקבל המוסר בזה מזולתו וזה היה סבה לדורות הקודמים אשר נשחתו במימי המבול לנטות אל מה שנטו עליו מהתאוות כי עדין לא נתפשטה בדורות ההם ידיעת האמת בה. ואיך ראוי שיתנהגו בענין הטובות והרעות ואולם עתה שלא נשאר רק נח וביתו וכבר השיג נח האמת בזה הנה יקבלו המוסר ממנו הבאים אחריו מזרעו ולזה לא יתכן שימצא לעולם המין האנושי בכמו זה האופן מרוע ההנהגה אשר היה בו הדור הנשחת במי המבול. ובהיות העניין כן הנה לא יצטרך הש' יתע' אל כמו זה האופן מהגעת העונש לאנשים במה שיבא. ולזה גזר הש' ית' שלא יוסיף עוד להכות את כל חי כאשר עשה במי המבול ושכל ימי הארץ ימשך בה זרע וקציר וקור וחום וקיץ וחורף עד שישלם בזה מה שיצטרך להיות הצמחים ההווים בה ולב"ח ויום ולילה לא ישבותו שלא ימשך מהם בחלק הנגלה מהארץ התועלת אשר בעבורו נמצאו כמו שקדם בפרשת בראשי' וזה כולו להורות שלא יפסד זה החלק הנגלה מהארץ לעולם. וכבר בירך השם נח ובניו שיפרו וירבו וימלאו הארץ ר"ל שלא ישחת זרעם כמו שנשחת דור המבול אבל ימשך מהם מלא הארץ ר"ל שיתוסף זרעם עד שיתמלא הארץ ממנו. ואחר כן יתקיים על עניינו ולא יעתקו לעולם מהמלוא אל החסרון כמו שנעתקו בו בעת המבול וברכם ה' ית' ג"כ שיהיה מוראם על כל חית הארץ ועל כל עוף השמים ובכל אשר תרמוז האדמה ובכל דגי הים כי בידם נתנו לעשות כרצונם. ואולי הצטרכו לזאת הברכה לפי שהדורות הקודמים לרוע מנהגם היה השם מסתיר פניו מהם והיה אפשר שהיו חיות אוכלות בהם להיותם מטרה לחצי המקרים הרעים ולזה ברכם ה' ית' הברכה הזאת והנה התיר להם לאכול מכל הב"ח ואמ' להם שאין פשע להם בהריגתם אותם כי הם כירק עשב ביחס לאדם והם כולם נמצאים בעבור האדם ומנע אבר מן החי להיות בזה מרע המנהג ומהנטייה אל התאוות מה שלא יעלם ר"ל שלרוב הזוללות לא יוכל להמתין שתהרג הבהמה ויקח ממנה אחר כך האבר. ואמר להם שלא יחשבו מפני שהתיר להם הריגת הב"ח שיותר להם הריגתם קצת את קצת אבל יענשם הש' יתע' על זה וישים הפועל להגעת העונש להורג חבירו אחת מהחיות הטורפות ר"ל שתקום עליו ותהרגהו או יסבב שאחד מהאנשים יקום על ההורג ויהרגנו בשגגה וזה יותר נפלא כי אין טבע אישי המין להרוג קצתם את קצת כמו שימצא באישי המין האחד שיהרגו אישי מין אחר ויותר נפלא מזה שכבר ידרוש ה' ית' הדם מיד איש שהוא אחיו של שופך הדם וזה יהיה כשיסבב השם שיהרגנו בשגגה. וכל זה אמנם יהיה כשהרג שופך הדם ואין רואה אבל אם יש שם עדים הנה צוה אותם הש' יתע' שמי שישפך דם האדם ישפך דמו ע"י האדם מדת כנגד מדה וזה בלי ספק יהיה ע"י הדיינים והשופטים והם ישמען דברי העדים ויחקרו אם דבריהם אמתיים אם לא. ואמנם הסבה אשר חייבה שלא ישווה האדם בזה העניין לשאר הב"ח הוא היותו נברא בצלם אלהים מה שאין כן בשאר הב"ח ולזה יהרג הורגו והותרה הריגת הב"ח. וצוה אותם ג"כ שיפרו וירבו ר"ל שלא ישחיתו דרכם כמו שעשו אנשי דור המבול אבל יעשו זאת הפעולה לפרות ולרבות ולה נמנע מהם הזכור והבהמה ולא הוצרך להזהירם על הגזל ועל אשת איש לפי שכבר נתבאר לנח שאלו העבירות היו סבה אל שנשחת דורו במבול ולא הוצרך ג"כ להזהירם על ע"ז לזאת סבה בעינה כי אנשי דורו היו עובדים ע"ז כי כבר התחילו בזה מדור אנוש. ובעבור זה ג"כ קרה להם מה שקרה הנה הספיקו אלו המצות לבני נח לתקון קבוציהם לפי שכבר ידע הש' יתע' שלא יאות בהם בכללם שיקבלו מהשלמות יותר מזה. ואולם לבני ישראל צוה נימוס שלם להגיע אותם אל השלמות האנושי להיותם נונים להתנהג בו. ואחר כך אמר השם לנח ולבניו על ידו שכבר יקים בריתו עמם ועם זרעם אחריהם ועם כל מיני הב"ח שלא יכרתו עוד מימי המבול ולא יהיה עוד מבול לשחת הארץ. והנה בארנו במה שקדם עניין זה הברית מה הוא ר"ל שזה הברית היה ביום השביעי מימי הבריאה או היה עם נח ואם לא נזכר או יהיה זה הברית מה שאמר השם אל לבו שלא יוסיף עוד להכות כל חי כאשר עשה. ואמר להם הש"י שהו' נותן להם אות יתבאר להם בו שלא יהיה עוד מבול וזה שכבר נתן הש' טבע בעת בריאת העולם שירא' קשת בענן כשיהיו מימיו מועטים ויהיה ממנו הזלוף החלוש כמו שהתבאר בספר האותו'. ולזה היה הקשת הורא' על הפסק המטר כשירא' בהתחלה. ונהיו' העניין כן הנה יתאמת שלא יהיה מבול בהתהו' הענן פעם אחר פעם כשיראה בו הקשת כי אז יתאמת שלא יתכן שיהיה אז מבול אבל יפסק המטר או תמעט ירידתו. והנה גזר הש"י שאחר התחלת המטר זמן בלתי ארוך יראה קשת ויפסק המטר ההו' בבדר' שלא יהיה עוד מבול ולזה ראה ה' שיהיה הקשת אשר יראה תמיד בענן אות על הברית אשר בין הש"י ובין כל נפש חיה שלא יהיה עוד מבול לשחתם ולא יעברו עוד מי נח על האר'. וזה האות לא היה לנח לבד כדרך שאר האותות אבל שם אותו ה' ית' קיים בינו ובין כל נפש חיה אשר על הארץ ר"ל שתמיד יראה להם זה האות בעננו ענן והנה לא היה מציאות הקשת אות כי הוא נמצא על דרך הטבע אבל היה האות הראותו הש' ית' תמיד לנו בעננו ענו כמו שביארנו:

'''ובכאן נשלם ביאור הספור הזה לפי הנראה לנו והנה התועלות המגיעות מזה הספור הם רבים:''' 

'''האחד''' מהם להודיענו סודות השגחה האלהית באדם בפרטיו ובכלליו שהאמנה בהם מיישרת האדם לשלמותו מאד עם שעליה נבנית התורה בכללה. וזה שהוא העירנו במה שאמר לא ידון רוחי באדם שהמבול שהיה רע נפלא מאד היה להשגחה על המין האנושי שלא ימנע ממנו השלמות אשר בעבורו נברא כמו שקדם והעירנו במה שאמר כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה שהצדיק הוא מושגח מה' ית' השגחה נפלאה להצילו מהרעות נכונות לבא עליו כמו שהתבאר מהצלת נח והגנת הש' ית' בעדו בזה הספור הנפלא ואלו היה שם צדיק זולתו היה נצול עמו גם כן כמו שהתבאר ממה שנתנה התורה הסבה בהצלתו כי אותו ראה הש' ית' צדיק לפניו. ולזה יתחייב מזה שאם היה שם צדיק זולתו היה נצול עמו עד שאם יהיו הדור הוא שבים אל השם ועוזבים דרכיהם הרעים היו נצולים כולם ואע"פ שכבר ייעד להם הש' ית' זה הרע ביון קין באמרו שבעתים יוקם קין הנה חנון ה' וניחם על הרעה כמו שימצא במקומות רבים מדברי הנביאים ולזה הוא מבואר שלא היה כזה מהעדר דבר כי הם לא מתו בעון קין לבדו אך עונותיהם לכדום הלא תראה שגם זרע שת נמחה עמם כי לא נשאר רק נח ואלו שני המיני' שזכרנו מהשגחה הם החזקו' שבסבות לרע המגיע בכאן על צד ההשגחה האלהית ולטוב המגיע בכאן על צד ההשגחה האלהית. וכבר ביארנו מיני ההשגחה הזאת ועניינה והוסרו הספקו' הנופלות בה ועניינה ברביעי ממלחמו' יי' ובביאורינו לספר איוב ומשם יתבאר לך אמתת מה שהנחנו אותו בזה המקום:

'''התועלת''' השני הוא שמה שביאר בכאן שהשם השחית הדור הרע הזה להשגחה על המין האנושי שלא ימנע ממנו שלמותו האיר עיני לבנו למצא הסבה אשר בעבורה נמצא זה האורך הנפלא מן החיים לאנשים ההם אשר העידה התורה שהיה מספר ימי חייהם זה המספר הנפלא כי זה אמנם היה לזאת הסבה בעינה כמו שביארנו במה שקדם:

'''התועלת''' השלישי הוא במדות והוא שכבר הועילתנו התורה במה שספרה שנח היה בן חמש מאות שנה קודם שהוליד שהרפואה תהיה כמדו' הפחותות ההעתק אל הפכם מקצה אל קצה וזה שאנשי דור נח היו כלם שטופים בזמה עד שנשקעו בזה האופן המגונה אשר ספרה אותו התורה והוא נרפא מזאת המדה הפחות' כשנעתק אל הקצה האחרון מההתרחק מהמשגל עד שהיה בן שש מאות שנה קודם שהוליד:

'''התועלת''' הרביעי והוא במדות והוא שכבר הועילתנו התורה תועלת נפלא במה שספרה מהצווי שצוה נח בעשיית התיבה בזה האופן השלם בדרך שישלם בה השמירה ובהכנסת המזונו' בה שיספיקו לו בהיותו בתיבה תועלת נפלא. והוא שגם האיש הצדיק אשר הוא מושגח מה' ית' אין ראוי שיתרשל מפני זה מהכנת הטרף לביתו ומהתנהג במנהג הטוב אשר ישלם בו בריאות הגוף כפי הראוי מפני בטחו בש"י כשיחשב שימצא לו מזונו ובריאותו וכ"ש ששאר האנשי' אין ראוי שיתרשלו בזה. אמרו ז"ל למען יברכך יי' אלהיך. יכול יושב בטל ת"ל בכל אשר תעשה:

'''התועלת''' החמישי הוא במדות. והוא שאין ראוי לאדם שיתענג במיני התענוגים בעת היות שכניו בצער כי זה ממה שיפיל הקטטה והמחלוקת בין האנשים ויפסד בזה הקבוץ המדיני. וכבר העירתנו התורה על זה במה שזכרה שנח ובניו היו לבד ונשיהן לבד עד שמה שהולידו הולידו אחר המבול כמו שנזכר בתורה לא בהיותם בתיבה עם שכר היה זה סבה להם להתמיד דבקות ההשגחה האלהית כדי שתשלם להם ההצלחה כמו שביארנו.

'''התועלת''' הששי והוא במדות. הוא שראוי לאדם שישגיח במי שהוא תחתיו מבני ביתו ומשרתיו לתת לו חוקו במה שיצטרך לעמיד' גופו וכבר העירתנו התורה בזה במה שהשגיחה בהמצאת מזונות הב"ח בתיבה וצואת נח שיזונם באמרו והיה לך ולהם לאכלה. כי זה ממה שיחייב שיכין להם נח מזונותיהם תמיד ואם זה ראוי בב"ח כ"ש שיהיה ראוי יותר בבני הבית והמשרתים והנה בזה האופן ישלים תקון קבוץ הבית אשר הוא התחלה לתקון קבוץ המדינה:

'''התועלת ''' השביעי והוא בדעות. הוא שכבר למדתנו התורה בזה הספור שהשם ית' כשיעשה המופתים אמנם יעשה אותם בסבות היותר נאותות לפי המנהג הטבעי. ולזה תמצא שבהוית מי המבול המציא הש"י בפליאה שתי סבות אשר היה יותר ראוי שישלם בהם זה והם רבוי הוית המים בבטן הארץ ורבוי הויתם בחלק האמצעי מן האויר ובחסרון המים הביא גם כן בפליאה הסבה היותה נאותה בזה והוא שהעביר ה' רוח על הארץ כי הרוח מדרכו שינגב וייבש כמו שהתבאר בספר האותות. ואולם היה זה כן לפי שהסדור הטבעי אשר לנמצאות שמחו השם יתע' ביותר שלם שבפנים שאפשר בו. וכאשר יביא ההכרח מצד ההשגחה לשנות זה הסדר הנה מן הראוי שיתרחק ממנו ה' ית' היותר מעט שאפשר ולזה לא עשה ה' ית' אלו המופתים כי אם בסבות שיהיה בהם יותר מעט מהזרות אצל הטבע ולא הביא המבול באמצעות הרוח וחסרון המים באמצעות המטר. וכזה בעינו תמצא מבואר בהרבה מהמופתים הנזכרים בתורה ובדברי הנביאים. וזה הפך ממה שיחשבו הסכלים מהמון אנשי תורתינו כי הם ישתדל לבאר דברי המופתים באופן שיהיה בו מן הזרות יותר אצל הטבע ויחשבו שזה הגדלה לשם יתעלה לא די שאינו הגדלה לשם ית' אבל הוא חסרון והם לא ישערו וזה מבואר מאד למעיין בזה הספ' עם מה שכבר ביארנוהו בזה העניין עד שהאריכות בביאורו הוא מותר:

'''התועלת''' השמיני הוא בדעות. והוא שאי אפשר על המנהג הטבעי שיתהוה מן המינים הנולדים מימינם מזולת מינו כמו שהיה חושב אב"ן סי"נה שהיה אפשר שיהיה מבול מים בחלק הנגלה מהארץ ובאורך הזמן יתחדש מעירוב היסודות מה שיתהוה ממנו מין מהב"ח ולזה השתדל ה' יתע' כשרצה בקיום אלו המינים הנולדים מימינם שיושמו מהם זכר ונקבה בתיבה. והנה התועלת המגיע בעיון מזה הוא מבואר לפי שאם הונח הענין כן כמו שאמר אב"ן סי"נא תפול החכמה הטבעית בכללה וזה מבואר למי שעיין בטבעיות:

'''התועלת''' התשיעי והוא בדעות והוא שאי אפשר שיפסד זה החלק הנגלה מהארץ אבל ימצאו בה תמיד אלו ההויו' אשר יתהוו בו ואין ראוי שתחשוב שיחוייב ממה שאמ' עוד כל ימי הארץ שיהיה לה עת תפסד בו שאם היה כן היה ג"כ אמרו כימי השמים על הארץ מורה על שיש עת לשמים. יפסדו בו וזה בטל לפי מה שביארנוהו בספר מ"י מהעיון והתורה ואולם אמר זה עוד כל ימי הארץ להורות על קיום זה הברית. ונצחותו כדרך מה שאמר עד בלתי שמים לא יקיצו שהרצון בו שלעולם לא יקיצו:

'''התועלת''' העשירי הוא בדעות והוא שהקשת הוא מורה על מיעוט החלק המימיי בענן והוא סוד מסורות הטבע ואפשר שיהיו בכאן תועלות אחרות זולת אשר מנינו אלא שהתועלות אשר ראינו למנותם בכאן הם אלו ולהיות התועלות הנפלאות האלו מגיעות מזה הספור הרחיבה בו התורה הרחבה נפלאה לישב יותר אמתת זה הספור בנפשותינו:

'''וראוי''' שנחקור בכאן בעניין הקרבנות שהקריב נח ושנשתדל להתיר ספר מה קרה בו אינו מעט וזה שכבר ביאר הרב המורה שענין הקרבנות אשר צווינו עליהם בתורה אינו מכוון בעצמו אבל הוא מכוון על הכוונה השנית להעתיקם ממה שהורגלו הדורות ההם לעשות כמו אלו העבודות לע"ז. ולזה אמר כי לא דברתי את אבותיכם ולא צויתים על דברי עולה וזבח. ואם היה הענין כן מה זה התעוררו הנביאי' לבנות מזבח ולהקריב עליו עולות כמו שמצינו העניין בנח. וכן מצינו באברהם במקומות רבים. וכן ביצחק וביעקב ובמשה. ומצאנו גם כן בכל עם כרצותו שתגיע אליו הנבואה צוה לבנות שבעה מזבחות ולערוך עליהם ז' פרים וז' אלים ויותר נפלא מזה שרבותינו הסכימו שהמזבחות כלם שעשו אותם הראשונים היו בהר המוריה במקום אשר נבנה שם בית המקדש ואם אמרנו שזה היה המכוון על הכונה השנית' היה יותר ראוי שיצוו אליה הנביאים לנמשכים אחריהם שיעשו אלו העבודות לש' ית' או שיביאו בני אדם לעשות אלו העבודות לש' ית' ונאמה שכבר יראה שבענין הקרבנות דבר מכוון על הכונה השנית ובהם עם זה דבר מכוון בעצמותו ומה שהוא מכוון בהם על הכונה השנית הם הרבה מהקרבנות אשר צוו ישראל עליהם ומה שהוא מכוון בהם על הכונה הראשונה לפי מה שיראה לי הם קצת העולות שהם כלי להגעת הנבואה כמו שנבאר בג"ה בזה המקום ובספר ויקרא. ולזה אמר בלעם לבלק אחר שהכין המזבחות והעלה פר ואיל במזבח התיצב כה על עולותיך ואלכה אולי יקרה יי' לקראתי. ולזה תמצא בהרבה מהמקומות אשר נזכר שם בניין המזבח הגעת הנבואה כמו הענין כמה שנזכר בכאן מנח. וכן תמצא באברהם וירא יי' אל אברם וגו'. ויבן שם מזבח. ויי' אמר אל אברם אחרי הפרד לוט מעמו וגו'. וסוף העניין. ויבן שם אברם מזבח. ואחר כן תמצא ויקרא אליו מלאך יי' מן השמים. וכן תמצא ביצחק וירא אליו יי' בלילה ההוא וגומ'. ויבן שם מזבח. וכן תמצא ביעקב ויבן שם מזבח ויקרא למקום ההוא אל בית אל כי שם נגלו אליו האלהים. ואח"כ אמר וירא אלהים אל יעקב. והנה יתבאר שיש לעניין הקרבנות מכא להגעת הנבואה ממה שאומר והוא שכבר יתבאר בשני ממלחמו' יי' שבעניין הנבואה יצטרך התבודדו' לשכל מבין שאר כחות הנפש ולזה לא ישלם כי אם בהתבטל שאר הכחות מפעולותיהם. ולזה יצטרך לנביא כשירצ' להתנבאת לעורר הכח השכלי וירדים שאר הכחות. ומפני זה תמצא בנביאים שהיו עושים פעולות להגי אליהם הנבואה כמאמר אלישע. ועתה קח לי מנגן והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד יי'. והנ' תמצא בעניי הקרבנות שהם יעירו השכל וירדימו הכחות המרגישות וזה כי בזביחת הבעל חי ונתח אותו לנתחיו ושרוף אותו באש יש הכנע הנפש המרגשת מה שלא יעלם כי הכחו' המרגישו' כמו שיתעוררו מהרגשת המוחשים המתחדשים להם כך יכנעו וירדמו מהפסד המוחשים אשר אצלם הכנע מה שמפני זה יתן האדם אל לבו כי ההפסד הוא סוף כל אלו הדברים השפלים ותכנע מפני זה הנפש הבהמית ותדאג וירדמו כמותיה. וכבר יתעורר השכל כשיתבונן האדם בענין אלו הנתחים ואופן החכמה אשר ביצירתם בזה האופן שיראו בו ולהיות אלו הקרבנות מכוונים מהנביאים לזאת הכוונה היו עושים אותם במקום שהגיעה להם הנבואה להתמיד להם הנבואה שם כמו שהתבאר ממה שאמרנוהו מאברהם יצחק ויעקב והוא ביעקב יותר מבואר כי הוא ביאר שהוא בנה מזבח לפי ששם נגלו אליו האלהים. וכאשר היה מבואר לרז"ל שבית המקדש הוא המקום היותר מוכן לקבל כח עליון הנה החליטו המאמר מפני זה שהמזבחות אשר בנו הקודמים לש' ית' היה בהר המוריה. ובכאן הותר זה הספק והתבארה לנו סבה נפלאה בעניין הקרבנות ואולם השלמת המאמר בהם לפי אלו הסבות יהיה בג"ה במה שיבא אצל ביאור העניין בקרבנות:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{שולי הגליון}}