עריכת הדף "קרית ספר/שביתת עשור/א" (פסקה)

== ד ==

'''מצוה לא ''' להתענות ביום הכיפורים מאכילה ושתיה שנא' תענו את נפשותיכם ואמרו תענו את נפשותיכם עינוי שיש בו אבידת נפש בתוך חלל הגוף ואי זהו זה אכילה ושתיה ודבי רבי ישמעאל תנא נאמר כאן עינוי ונאמר להלן עינוי ויענך וירעיבך מה להלן עינוי שיש בו רעבון אף כאן עינוי רעבון והתם ביומא יהיב טעמא אמאי יליף מהאי עינוי ולא מעינויי אחריני בקרא דדנין עינוי בידי שמים מעינוי בידי שמים דעינוי דכיפור מצות מלך היא וכן עינוי המן. וכל האוכל ושותה בו ביטל מצות עשה זו ועבר על לא תעשה המפורשות במצות לא תעשה. וכן למדנו מפי השמועה שאסור לרחוץ בו או לסוך בו או לנעול את הסנדל או לבעול ובכלהו כתיב בקרא לשון עינוי רחיצה וסיכה דכתיב בדניאל וסוך לא סכתי הרי סיכה ומדמצי למכתב ולא סכתי וכתיב וסוך לא סכתי מהאי ריבוי' נפקא לן רחיצה ומנ"ל דחשיבו עינוי דכתיב מן היום אשר נתת אל לבך להביא ולהתענות א"נ דכתיב העם רעב ועיף עיף ממאי מרחיצה כדכתיב על נפש עיפה ולא כתיב בנפש דתימא דהיא שתיה וכתיב וכי התענית בכל אשר וגו' נעילת הסנדל דכתיב בדוד והוא הולך יחף וכתיב וכי התענית. תשמיש המיטה דכתיב אם תענה את בנותי מתשמיש וקרי ליה עינוי. ומצוה דאוריתא לשבות מכל אלו בדרך ששובת מאכילה ושתיה שנאמר שבת שבתון שבת לענין מלאכה ושבתון לענינים אלו ורב חסדא אמר כנגד ה' עינויין הכתובים בתורה בפרק יום הכיפורים ובעשור דחומש הפקודים ואך בעשור דשור או כשב שבת שבתון ושבת שבתון והיתה זאת לכם בכולהו כתיב תענו ועניתם ואע"ג דהני חמשה הוו ואנן שיתא עינויי תנן האמר ריש לקיש דשתיה בכלל אכילה היה דכתיב ואכלת וגו' אלא אמר רב אחא בר יעקב מהכא דכתיב ונתת הכסף בכל אשר תאוה נפשך בבקר ובצאן וביין ובשכר שכר שתיה הוא וקריא רחמנא ואכלת ולא מצית אמרת ע"י אניגרון ביין ושמן ולא דבילה קעלית דמשכר דילפינן שכר שכר מנזיר מה להלן יין דהכי כתיב בקרא אשר יעשה מגפן היין וגו' אף כאן יין וביין אין שכרות אלא בשתיתו. ואין חייבין כרת או קרבן אלא על אכילה ושתיה דאעינוי דאכילה לחוד קאי כרת דכתיב כי כל הנפש אשר לא תעונה ונכרתה וגו' דענוי דהאי קרא לא קחשיב בכלל ה' עינויי דאכילה ושתיה ורחיצה וסיכה ונעילת הסנדל ותשמיש המטה דלא חשיב אלא ציוויין תענו ועיניתם והאי לאו ציווי הוא. כשם ששבות מלאכה בו בין ביום בין בלילה כדילפינן בשבת כך שבות לעינוי בין ביום בין בלילה כמלאכה דבחד קרא כתיב השבתת מלאכה ואכילה דכתיב שבת שבתון הוא לכם ועניתם. וצריך להוסיף מחול על הקודש בכניסתו וביציאתו שנאמר ועניתם את נפשותיכם בט' לחדש בערב כלומר התחיל לצום ולהתענות מערב תשעה הסמוך לעשירי וכן ביציאתו שוהא בעינוייו מעט מלילי י"א סמוך לעשירי מערב עד ערב תשבתו שבתכם ואין על תוספת לא כרת ולא אזהרה אלא עשה דכתיב בעצם היום הזה על עצומו של היום חייב כרת ולא על תוספתו ותוספת זה אע"ג דמעטיה קרא מעונש ואזהרה אפילו הכי נשים חייבות בו דמרבים להו דכתיב האזרח והגר לרבות נשים אזרחיות שחייבות בעינוי ותוספת מלאכה אינו אסור מן התורה דכתיב וכל מלאכה לא תעשו בעצם היום הזה על עיצומו של יום הוא מוזהר ואינו מוזהר על תוספת מלאכה. נשים שאוכלות ושותות עד שחשכה והן אינן יודעות שמצוה להוסיף מחול על הקדש אין ממחין בידן שלא יבאו לעשות בזדון שהרי אי אפשר להיות שוטר בכל בית והנח להם לישראל מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין דכיון דלא החמירה תורה על השוגג כמו על המזיד וקים לן דיזידו אם מזהירים מוטב שיהו שוגגים:

'''אזהרת סד ''' שהזהירנו מאכול ביום כיפור ולא ביאר בתורה אזהרת לפועל הזה אלא עונש וחייב כרת למי שאכל וידענו שהאכילה מוזהרת ממנו והוא אמרו כי כל הנפש אשר לא תעונה ונכרתה וגו' ואמרו כי כל מה שחייב כרת הוא בלא תעשה חוץ מפסח ומילה שהן מצות עשה וחייבין עליהן כרת ולשון ספרי כי כל הנפש אשר לא תעונה הרי זה עונש עינוי אבל אזהרה לעינוי עצמו לא שמענו כשהוא אומר עונש במלאכה בכיפור שאין ת"ל שקל וחומר הוא ומה עינוי שאינו נוהג ביום טוב ובשבתות עונש עליו ביום כיפורים מלאכה שנוהגת בשבתות ויום טוב אינו דין שיהא ענוש עליה ביום כיפור אם כן למה נאמר עונש מלאכה בכיפור ללמוד ממנה אזהרה לעינוי לומר מה עונש מלאכה לאחר אזהרה אף עונש עינוי לאחר אזהרה מג"ש דעצם עצם מה עצם האמור במלאכה הזהיר עליו אף עצם האמור בעינוי הזהר עליו ודבי ר' ישמעאל תנא נאמר כאן עינוי ונאמר להלן על דבר אשר ענה את אשת רעהו מה להלן לא ענש אלא אם כן הזהיר אף כאן לא ענש אלא אם כן הזהיר ואיכא גווני אחריני התם דילפי לה להא מילתא:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}