עריכת הדף "קצות החושן/חושן משפט/רכב" (פסקה)

===א===
[א] '''נאמן בעל המקח.''' בפרק עשרה יוחסין {{ממ|[[בבלי/קידושין/עג/ב#סוף|סוף דף עג:]]}} נאמן בעל המקח לומר לזה מכרתי ולזה לא מכרתי, במה־דברים־אמורים בזמן שמקחו בידו אבל אין מקחו בידו אינו נאמן. ופריך {{ממ|[[בבלי/קידושין/עד/א|דף עד.]]}} ונחזי זוזי ממאן נקט, לא צריכא דנקט זוזי מתרווייהו ואמר חד מדעתאי וחד בעל־כרחי ולא ידיע הי מדעתיה והי בעל־כרחיה. ושיטת רש"י {{ממ|[[רש"י/קידושין/עג/ב#בזמן|שם עג:]]}} בזמן שמקחו בידו, דרמי עליה למידק שלא לחזור מזה וליתן לזה שלא נמכר לו דקם ליה במי שפרע הלכך מידק דייק. אבל באין מקחו בידו ושניהם אוחזין בו אינו נאמן כיון דלאו עליה רמיא תו לא דייק. ופריך {{ממ|[[רש"י/קידושין/עד/א#וניחזי|שם עד.]]}} ונחזי זוזי, כיון דלא קיבל אלא מחד הא ודאי מדכיר דכיר זוזי דמאן קיבל. ומשני דנקיט זוזי מתרווייהו ע"ש.

הרא"ש {{ממ|[[רא"ש/בבא מציעא/א/ב|בבא מציעא פרק א סימן ד]]}} הקשה מה בכך דדכיר אכתי אינו אלא עד אחד. והר"ן {{ממ|קידושין שם. [[ר"ן על הרי"ף/קידושין/לא/א|דף לא.]] בדפי הרי"ף}} כתב ז"ל: אבל היכא דלא שקיל זוזי אלא מחד הכי־נמי דמהימן אף־על־פי שאין מקחו בידו. ומיהו מסתברא דוקא כשהלוקחין עמדו לפניו אבל הלכו להם אינו נאמן כדאמרינן בדיין בסמוך זו היא שיטת רש"י ז"ל [ויש כאן שיטות אחרות וכתבתים בריש בבא מציעא. עכ"ד דברי הר"ן]. וכן כתב הרב המגיד פ"כ ממכירה {{ממ|[[מגיד משנה/מכירה/כ#ד|הלכה ד]]}} טעמא דרש"י דנאמן המוכר משום דהוה ליה כנאמנות בדיין והיינו דוקא בזמן שהלוקחין עומדין לפניו.

וקשה דאם כן מאי פריך ריש בבא מציעא {{ממ|[[בבלי/בבא מציעא/ב/ב|ב:]]}} וליחזי זוזי ממאן וכתב שם רש"י {{ממ|[[רש"י/בבא מציעא/ב/ב#ולחזי|ד"ה ולחזי]]}} אף־על־גב דאין המוכר נאמן בזמן שאין מקחו בידו כיון דנקט זוזי מחד נאמן אפילו אין מקחו בידו. וע"ש ונימא דשנים אוחזין מיירי שכבר נסתלקו מלפניו ותו לא מהימן מוכר יותר מאחר. ומלשון רש"י נראה דהיכא דנקט זוזי מחד נאמן המוכר אפילו אחר שנסתלקו מלפניו ע"ש ריש מציעא ז"ל ולחזי זוזי ממאן נקט כו' ואף־על־גב דמסיים במה־דברים־אמורים שמקחו בידו אבל אין מקחו בידו אינו נאמן שלא נתן לב לדבר כל כך להיות זכור כו' הא אוקימנא התם בנקט זוזי מתרווייהו כו' כיון דלא עליה רמיא לאסהודי לא דק [כולי האי] להיות נזכר משהלכו לפניו הי מדעתו והי בעל־כרחו. אבל היכא דלא קבל דמים אלא מחד, מדכר דכיר [ליה] ע"ש. ומדכתב רש"י בנקט זוזי מתרווייהו כו' לא דק להיות נזכר משהלכו לפניו, ממילא משמע דהיכא דנקיט זוזי מחד נאמן אפילו משהלכו לפניו וצ"ע.

ושיטת ר"ח דכי נקט זוזי מחד תו אינו נאמן המוכר לומר שנתרצה לשני ואפילו מקחו בידו דאית ליה מגו דהוה ליה כמו מגו במקום חזקה דודאי נתרצה לזה שנתן המעות והיינו דפריך פרק עשרה יוחסין {{ממ|שם}} וליחזי זוזי כו' וארישא דמקחו בידו נאמן דבנקט זוזי מחד מסתמא נתרצה לבעל המעות ואפילו במגו אינו נאמן. וכן האי דריש בבא מציעא {{ממ|שם}} וליחזי זוזי וכו' משום דמסתמא לא מכחשו אהדדי בנתינת המעות ואם כן אפילו על־פי הודאות הלוקחין אמרינן דנתרצה לבעל המעות. והלוקח נמי אינו נאמן במגו משום דהוה ליה מגו במקום חזקה.

ובש"ך {{ממ|[[ש"ך/חושן משפט/רכב#א|סק"א]]}} העלה דהיכא דמקחו בידו נאמן המוכר במגו דאי בעי לא הודה שקיבל המעות מזה וכמ"ש הרמב"ן בס' המלחמות {{ממ|}} והיכא דידוע נתינת המעות על־פי עדים או אפילו על־פי לוקחין אמרינן מסתמא לזה שנתן המעות נתרצה. ולא אתברר לנא מאי שנא האי מגו מהאי מגו, דכי היכא דהמוכר נאמן במגו דלא הודה בקבלת המעות הכי נמי להימן הלוקח כשהודה שהשני נתן המעות במגו דלא הודה: