עריכת הדף "קובץ על יד החזקה/גירושין/ח" (פסקה)

== ה ==

'''חוץ מאיש פלוני.''' כ' הה"מ ובגמ' אבעי' להו האי אלא חוץ הוא או ע"מ הוא וכו'. וה"ר דחוץ הוא ואפשיטא אבעי' משמע מדבריו למסקנא בע"מ מודים רבנן וכ"ה שי' הרי"ף ורוב הפוסקי' זולת דעת הרמב"ן דרבנן פליגי גם בע"מ ובפ"י הק' לשיט' הסוברי' דבע"מ מודים רבנן א"כ קשה על מתני' דתנן כיצד יעשה יטלנה ממנה ויאמר לה הרי את מותרת לכל אדם אמאי לא תני ויאמר לה הרי את מותרת לכ"א ע"מ שלא תנשא לפלוני דנתקיים מחשבתו ע"ש ומזה נראה ראי' לשי' התוס' בסוגי' בד"ה אפי' דמה שפירשו בירושלמי דמק' אמאי לא תני במתני' דיבמות ט"ז נשים ומשני תמן התורה אסרת ברם הכא הוא אוסרתן פי' דהתם יכול להתירה ולמחול לה התנאי א"כ י"ל דמתני' בא להשמיענו דיש תקנה אפי' לר"א להתירה לפלוני שאסרה בחוץ אם חוזר ונוטל ממנה ומחזירה ולא אמרי' דלא מהני כדסוברים הרבה פוסקים דלא מהני לרבנן בע"מ הואיל והוי גיטא מעליא א"כ גם לר"א לא והוי גיטא מעלי' קמ"ל דסגי בנוטל ממנה וכו' ואי הוי תני ע"מ לא הוי ידענא את זאת ונ"מ ג"כ לדידן לרבנן דמודים בע"מ כנ"ל לדעת התוס' ובזה מיושב דלא רצו לפרש בירושלמי הפי' הא' דלאחר שהגיע הגט לידה בתנאי דע"מ שוב א"י לבטל התנאי כמ"ש בחי' רשב"א בשם רי"ו ורי"ף בתשו' וכ"ה בש"ע סי' קמ"ג סט"ז והיינו כמ"ש דדחיק להו קוש' הפ"י ועוד יש לה"ר לשי' התוס' דמשמע כן בסוגי' בבעי דרבינא אי פליגי בע"מ קאמר טעמו דר"ע מידי דהוי אכל תנאים דעלמא וברבנן לא יהיב טעמי' ועל הברייתא ביקש התלמודא ג"כ לידע טעמא דרבנן ונראה דבגמ' דף ע"ד ע"ב גבי פלוגתא דרבי ורבנן ומפרש ר"ז מחלוקתם דרבי סבר גזרי' ע"מ אטו חוץ ורבנן סברי לא גזרי' וע"ש בתוס' ד"ה כל דמשמע שם דגם בע"פ יש סברא לגזור ע"מ אטו חוץ ועי' בר"ן ודוק וא"כ הוא י"ל דרבינא באבעי' שלו דבחוץ מודים ובע"מ פליגי י"ל דר"א סבר דלא גזרי' ע"מ אטו חוץ ורבנן סברי דגזרו ע"מ אטו חוץ הואיל ותנאי הוא שיור בגט ודמי לחוץ ולא יכול להק' מ"ט דרבנן וכל זה בע"מ שלא תנשא ותבעלי דאז דמי לחוץ אבל בע"מ שלא תנשא לבד לא שייך למגזר דל"ד לחוץ ובבריי' דקתני אף בלא תנשאי לבד פסלי רבנן שפיר מק' מ"ט דרבנן ומשני דהוי שיור גמור מה"ת ובזה מיושב קוש' הרש"א אמאי לא חשו התוס' אמאי תני בבריי' לפי האמת לא תנשא גרידא ולדברינו א"ש דרצה לאשמועי' דטעמא דרבנן לא הוי משום גזירה ואי הוי תני לא תנשאי ולא תבעלי לי' הוי שמעי' את זאת כמ"ש ובזה מיושב ג"כ קוש' הרש"א בתוס' בד"ה המגרש וכו' דלא רצה להוכיח מהאבעי' כמ"ש הר"ן משום די"ל לפי מאי דס"ד דטעמא דרבנן משום גזירה ואינה אלא בלא תנשאי ולא תבעלי א"כ מאן דלית לי' הך גזירה אפי' בזה לא גזר אבל לפי האמת דפליגי בע"מ אי דמי לתנאי דעלמא עדיין י"ל סברתם ומש"ה הוכיחו מהאמת ג"כ דליכא לחלק בין ע"מ לחוץ והר"ן י"ל דסובר כדעת הפוסקים ואיך נוכל לומר באבעי' דרבינא דטעמא דרבנן משום גזירה א"כ קשה מאי מהני תקנה בע"מ שיחזור ויטלנה ממנה הא מדאוריי' הוי גט מעליא ושפיר הוכיח הר"ן ועי' ב"ש סי' קמ"ג ס"ק ל' ודוק היטיב ובחידושי הארכתי.