עריכת הדף "ערך/ברכת המטיב" (פסקה)

==מתי מברכים==

א. בברכות (נט:) איתא: "קצרו של דבר על שלו אומר שהחיינו על שלו ועל של חבירו אומר ברוך הטוב והמטיב", וכן פסקו הרמב"ם (פ"י מברכות ה"ז) ושו"ע (ר"ס רכב).

ב. ובירושלמי איתא "קנה אומר שהחיינו, נתנו לו במתנה אומר הטוב והמטיב", והרא"ש בברכות שם (ס"ס טז) מבאר דהירושלמי כהבבלי שמברכין הטוב והמטיב רק כשיש שותפות בדבר, ובמתנה איכא שותפות שגם לנותן יש טובה. וכן פסק בשו"ע (רכג ס"ה) והסכימו עמו הרבה אחרונים הלבוש וא"ר ודה"ח וח"א ומור וקציעה. [וממג"א שם לא מוכרח דפליג, דנשאר בצ"ע].

אכן רוב ככל הראשונים חולקים על זה, וסוברים דלירושלמי מברכין על מתנה הטוב והמטיב אפילו אין לו שותפים, ולכך סוברים שאין הלכה כהירושלמי כיון שהבבלי חולק על כך. {{הערה|תוס' שם (סוד"ה ור' יוחנן) ורשב"א וריטב"א ומכתם (שם) ורבינו מנוח (פ"י מברכות ה"א) וכלבו (סי' פז) והרשב"א כתב דכן דעת הראב"ד.}} וגם באחרונים תמהו על פסק השו"ע בזה,{{הערה|באר היטב בשם פרח שושן (א' יב) ותשובת כנה"ג שבסוף ספר שמע שלמה ובביאור הלכה (שם) ושו"ת פעולת צדיק (ח"א עג, ח"ג נה) וביאור הגר"א דלהלן}} וכן פסק במשנ"ב (ס"ק כא) דלמעשה נראה יותר טוב לברך ברכת שהחיינו.

הרבה אחרונים למדו מזה דלרא"ש אי"צ שוה פרוטה ב"טובה" שמברכין עליה הטוב והמטיב, שלפעמים הנאת נתינת המתנה אינה שווה פרוטה, ואעפ"כ כתב לברך. {{הערה|א"ר (ס"ק ט') ומחצה"ש (שם) וחמד משה (סק"ג) וקצוה"ח (קצ סק"ד).}} אכן בדעת המג"א כתב המחצית השקל דצריך שווה פרוטה.

ג. בביאור הגר"א (רכג ס"ה) פי' הירושלמי דהטוב והמטיב מברכין רק על טובה המתחדשת, והיינו שאם קנה כלי במעות שהיו לו כבר אינו מברך - שלא התחדש לו כלום דמקודם מעות ועכשיו כלי, אבל אם מקבל מתנה בזה מברך הטוב והמטיב - שהתחדשה לו טובה שלא היתה לו מקודם.

ומעין סברא זו כתב בשו"ע הרב, שאין מברכין הטוב והמטיב כשיורש יחידי אף שיש טובה לעניים שמחוייב לתת להם צדקה, דלא התחדש בזה כלום כלפי העניים, דגם האב היה מחוייב לתת להם צדקה. [אך מ"מ הגר"ז לא כתב זאת ככלל בברכת הטוה"מ].

אכן בהלכות קטנות (ח"א רז) כתב, שהמחליפים כלים שניהם יברכו הטוב והמטיב, ולכאו' זהו דלא כהגר"א דהא אינה טובה המתחדשת, דמעיקרא כלי זה והשתא כלי אחר.

ד. בערוך השולחן (רכג ס"ז) גם ביאר דהירושלמי אינו חולק על הבבלי, ומה שחילק הירושלמי בין קנין למתנה, דבקנה עיקר הקנין הוא לעצמו אבל במתנה כוונת הנותן שכל בני ביתו ישתמשו בזה, ולכן מברכין הטוב והמטיב.

ה. בחיי אדם (סב ס"ב) חידש ד"חובה" אינה "טובה", ולכן "טובה" שהוא "חייב" לעשותה - כבית לאשתו ובניו אין מברכין עליה הטוב והמטיב.

[ועל הדוגמא שנקט "בית לאשתו ובניו", הקשה בביאור הלכה (רכג ס"ג ד"ה בנה) דלאשתו יוצא בשכירות ולבניו הזכרים משהגיעו לכלל שש אפילו מזונותיהם נחשב לצדקה, וממילא אם "קנה" להם בית שפיר יש בכך "טובה"].

ו. המשנ"ב (רכג סק"ד) מביא לט"ז דמברך הטוב והמטיב אף שמתה אשתו, דמ"מ יש לה טובה שהשאירה זכר בעולם, אבל במור וקציעה חולק שברכה זו נתקנה רק על הנאה גשמיית ולא על הנאה רוחניית.

["רוחנית" דהכא אינו ענין ל"רוחנית" דלהלן, דהכא כוונת המו"ק להנאה בעולם האמת ולהלן הנידון הוא בהנאה ממצוות, ולגבה סובר המו"ק (סי' רכג, סי' תלב) שמברכין שהחיינו, וכ"נ דעתו בהג' לש"ס (סוכה מו.) ובשו"ת שאילת יעב"ץ].

ז. בבית יהודה (ח"ב כ') כתב, שהנותן מתנה לאחר באופן שנשארת ברשותו יכול הנותן לברך ולא המקבל אחר שהוא גם הנותן וגם המקבל. אכן לדעת הגר"א ושו"ע הרב לעיל לכאורה אינו יכול לברך דלא מתווסף לו כלום, ואף לשאר פוסקים צ"ע אם יברך, דאין לו בזה שום תוספת טובה ואדרבא נגרע ממנו - שמכאן ואילך משתתף עמו אחר, ואף ששמח ורוצה בזה מ"מ כבר אינו שונה משאר נותן מתנה.