עריכת הדף "
עקידת יצחק/הקדמת המחבר
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
===[מה שהביאו לרבנו לחבר חיבור זה]=== ועתה הן אני יצחק ב"ר משה ב"ר מאיר בן עראמה נב"ת [ר"ת נפשו בטוב תלין] מנעורי גרסה נפשי לתאבה. אל מלאכת האלהים לקרבה. ולא אצתי מרעות אחרי רז"ל המה הגבורים אשר בדורנו. יצאו לפנינו. חלוצי צבא. למלחמת חובה. האוכלים למעדנים בשרא שמינא אפתורא דדהבא. המעמיקים שקלא וטריא בהויות אביי ורבא. עד היסוד בה. ואם המלאכה מרובה ורחבה. ואינני כדאי לאפוקי בגוה. כמה למסיק תעלא מבי כרבא. מה לעשות ואין טעם באהבה. אצרתי גרמי יבישא לנפל בחולקי טבא. מבית מלא זבחי הבהבה. ואחריהם החזיקו בידי חברים מקשיבים לקולי ואם אינה ערבה. ערבה להם לחם יבש ופת חרבה. בצק שבסדקי עריבה. גם אני קשרתי עמם אהבה ואחוה. והוספתי בם שמחה וחדוה. והכינו לה' יושב המרכבה. בחזקו נקח לנו קרנים לאגחא קרבא. במלחמת תורה ומצוה. לא נזיז מינה כל ימי עלומינו וגם עד זקנה ושיבה. ולא תזוז מינן לא בעולם הזה ולא בעולם הבא. עוד מעט והכל הולך לעומת שבא. ונרוץ הגלגל ונהפכה מסבה ורוח ה' נשאתני ממקום חפצי. ומקום רבצי. סמור"ה יפה נוף ירכתי צפון ויביאני הנה נוה שאנן ומלכות ארגו"ן והערים אשר באתי בהם בתחילה הנאה והמעונגה טרג"אונה. והקרובה אליה העירה ברג"ה דמיתיה בת ציונה פרשתי להם כפי ואליהם דרכי תצורנה. כי המה היו במלכות הזה קדומות לאלהים. ומלפנים ישבו בם. עם קדוש ורם. עוסקים בתורה ובמצות לשמם. ועוד היום עמד בם ריחם וטעמם. מעשיהם מוכיחים ולבם נכין עמם. הזלים זהב מכיס להביא ממרחק לחמם. אמרתי הפעם ישמח לבי ותעלוזנה כליותי. אספור ירחים תמלאנה משאלותי. נדרי ליי' אשלם וכל מוצא שפתי. והנה מצאנו ראינו הארץ אשר עברנו בה לשבת בקרבה. לא מקום מקנה היא והמחוז בלתי למוד ואמוד. לקבוע בו בית תלמוד ויושביהן עמוסים מכובד המסים. ולא נסו לשקול שקלים ולתרום קופות. שיאספו שם מרעה בעלי אסופות. ומעט אשר היו לפני אשר באו לרגלי ולא מצאו די צרכיהם. וכאשר כלו לאכול את השבר אשר בכליהם. הלכו להם אל אשר ימצאו איש שקל כסף דרכמון או אגרטל. ונמצאתי יושב ובטל. אך עשרתי מצאתי און לי כי עם ה' אלה אשר התגוררתי אתם. בתורת ה' חפצם ותאותם. ולשמוע דבריה עם פירושיה ומדרשיה. שמו תשוקתם. ובהבנת הפירושים. ישנים גם חדשים. נתנו עיני בחינתם. גם לשאול ולדרוש טעמים נעימים. בדברים סתומים. כוונו לבם ודעתם. וכה היה מבטם יומם ולילם חגם חדשם ושבתם. ופניתי אני להפיק רצונם ולהשלים חפציהם. מתוך ספרי התיירים הגדולים ההולכים לפנינו במאורות פרושיהם ומדרשיהם. ולא עצרתי כח לספק צרכיהם. במושג אלי מהם על פי שאלותיהם. כי עמנו זה עם בינות הוא ובתוך עם עמקי שפה ואנשי לשון הוא יושב. באשר הוא שם בין אומות אדום העדינה. בכל עיר ומדינה. חכמיה שרים בכל חכמה ותושיה כהניה ושריה אלופים לראש הפלוסופיא. בשתופה עם אלהותם. עשו ספרים הרבה הגה מפיהם דורשי רשומות. במקהלות ברבבות ברוב הימים ימצאוהו. ופום ממלל רברבן על דתם ואמונתם יום יום מן ינצרוהו. גם מתמול גם משלשום תצאן הקריאות בקריות. בקראן לעם לשמוע מפיהן מיטב דבריהם נדרו ושלמו. ובני ישראל באו בתוך הבאים ושמעו אמריהם כי נעמו נתאוו להם להרים דגל כמותם. אומרים אמור היו יהיו חכמיהם ומביניהם שואלים ודורשים במדרשיהם ובבתי תפלתם ונותנים טעם לשבח על התורה ועל הנביאים ככל חכמי הגוים לאומותם. שלמה תהיה התורה האלהית בכל ספוריה ודבריה כעוטיה על עדרי חביריה ותלמידיה. ואם יש דת ונמוס. אליו גוים ידרושו בסבר פנים נעימות ובשום מדה טובה. בי"ג מדות התורה נדרשת מק"ו ומגזירה שוה: ואולם מפרשי ספרי תורתינו לא באו בזה הסגנון אשר הכל יכספוהו. כי שמו מגמתם לפרש דקדוק המלות ופשטי הסיפורים והמצות. ולא פנו למלאת חסרונינו. ולנשוא פני תורתינו. לעיני בני עמנו. לתת להם פאר והדור בפניני עניני ספוריה. מצותיה וחוקותיה. כאשר יאות לערוך אותם לפני אנשיה. אנחנו אלה פה היום בקצת מה שנתנו לקוצר דבריהם ולמיעוט דעתינו. הלא הוא כמוס עמם ונסתר מנגד עינינו. גם קצורנו{{הערה|אולי צ"ל: קצורם.}} גרם לנו למצוא בפירושיהם דברים מגומגמים ומסופקים. וסובלים כמה דחוקים. לא ינעמו לחכי מחכי ממתקים. מדברי תורתינו. האמנה כי האלהיים חכמי המשנה והתלמוד. באו על התורה על זה האופן מהלמוד. כמו שנתפרסם מאז. דברם מדרשים יקרים מזהב ומפז. אבל מה נדבר ומה נצטדק מהעולה מכונתם מכמה מאמרים הבאים בהגדה ובמדרש. כי לא פורש. גם כי לא דברו כי אם בדברים מצויינים וענינים מיוחדים וראשי פרקים. לקחו הכללים והניחו הפרטים. שהם מקומות עיוננו. יען כי אור אבוקתם העצומה. גדול מבוא במקומות הדקים. בחורים ובסדקים. שהמה היום בתי חצרינו וארמוננו. לבד זה מצאנו ראינו כי הנה הרב במורה ז"ל הוא היה שר וגדול ליהודים בחכמת התורה והמצוה. נשיא וראש על כל פלוסופי האומה. הוא החל לחבר ספר בשתוף שני העיונים ולרוץ מרוצת החריצות להסכימם בהסכמה. ויהי מה. ויאמר לבנות חומה גבוה לתורה ולתעודה. להכין אותה ולסעדה. בטעמי המצוה ובמיני ההשגחה והנבואה ובאופני התארים וכל הדרושים החמורים שבה. דבר קטן מעשה בראשית דבר גדול מעשה מרכבה: אך אמנה המתפלספים הבאים אחריו השתדלו לבנות עליה סוללה להפיל אותה ולהרסה. והדבר הקשה כי אמרו שלא באו לחלוק על דבריו כי אם לפרש דברי הספר ההוא החתום לגלות סתריו. ורמזי חדריו. וכבר נמשך מענינם מדברי קצתם וחידותם שפשטה הסכמתם. כי מי שלא יבין מסודותיהם ורמזיהם דבר שינגד למה שקובלה אמתתו. לחכמי האומה מדברי הנבואה וספורי התורה. כי הוא לא בא בסודו ולא הגיע עד תכונתו. יהיה הדבר הגדה או מצוה נס או נסיון וכדי בזיון. ובאמת לא עליהם תלונותינו. כי אם על חכמי תורתינו. מנהיגינו ראשינו ופינות שבטינו שהסבירו פנים להם ואל ביאוריהם. ונתנו חנינה אל חבוריהם ושום שמו זכרון אליהם ואל דבריהם: שומו שמי המחשבות על זאת. ושערו חרבו מאוד. כי לא כדעות המצריות העבריות. כי זרות הנה. כי הנה חכמיהם הכריחו הפיליסופיא אשר היתה להם טבעית והשיגו גבולה. להציב ולהרחיב גבול דתם ואמונתם ולהעמידה על תלה. וחכמינו אלה האמונים על חיק התורה. חזו לנו שוא ותפל להשיג גבוליה ולהרחיב גבולי החכמה אשר היתה להם לזרא. ויפרקו נזמיה וינצלו עדי עדים מעל שכמה. ויתנום על כתפות צרתה. גם כעס בעבור הרעימה. והנה על זאת הקנאה העצומה. מלאני לבי לחבר חבור קטן קראתיו [[חזות קשה]]. עלה במחשבה לשלחו תשורה בכל גבול ישראל. והיה רק זועה הבין שמועה. כימי הגבעה. סוף דבר עלה מהשתדלותם הפך הכוונה. והמלאכה לא היתה כדאי. שיוכלו שפתותינו לומר די. ועל דא ודאי היה לבי דוי. ועל אלה חשכו עיני. ובין כה וכה היה עול העבודה האמורה כבד עלי. ואלי היה רע ומר. קושי מצוא דברי חפץ עם עצום ורב כמו שנאמר ובקנאתי באש תשוקתי. חלל לבי בקרבי. ויותר מכדי כחי להשלים מאויים נתאמצתי ולמלאות רצונם בכל עוז התאזרתי. גם את חצני נערתי. וצללתי בעמקי מי אפסי התושיות. אחרי הגדולים יורדי הים באניות. הבונים לתלפיות. גזרות ובנויות יפיפיות. והיה בנפול בתחלה היו בידי חוליות של זכוכיות. והרציתים לשולחנים בקיאים שבהם תקנום וזככום קראום מרגליות. כי בטוב טעמם ודעתם הנרחב. העלו יקר מחרשיהם ומעפרם הוציאו זהב. ויאמרו לי התרפס ורהב. כה תעשה וכה תוסיף הבהב. הפצירוני פתוני בנועם דברים ונפצרתי. חזקוני בשכל מליהם ונתחזקתי. חקרתי ודרשתי. מעוז שכלם בטעמי פשטי הכתובים יצאני מאכל בריאה. וממיץ לבם במנעמי הספורים הוצאתי נהרי נחלי דבש וחמאה. ומרוח בינתם בינותי לי בדרושים התוריים דעת פליאה. חלקם נתתי לפניהם כהלכתו ומשפטו סדר בסדרו לסדרי השנה. והיותר היה עמדי למנה צפונה. במשמרת יי' נאמנה. ועל זה האופן עבר העיון בספר התורה וחלקתיו צו לצו ק"ו לק"ו. ואלפי תהלות ורוב הודאות לאשר גמלני וזכני לשוב בדרך הזה בתקופות הימים. גם כי נשתנו עלי הענינים. ונתחדשו אלי הפנים. כי דורי נסע ובית מגורי נעתק אל קלע"אויס עיר גדולה של יקרים ונבונים. אנשי סגולה מיוחדים. ושם חזרה אלי סיעה מהתלמידים. אף רוחי בקרבי נעשה חדודים. ונפתחו לפני עוד חלונים שקופים. ואוסיף להביט עוד מראות וגוונים. פנים מפנים שונים. ובקרב שנים. חזרתי ותקנתי. גרעתי והוספתי. כפי אשר נאות. נפתולי אלהים וחבורים נפתלתי. וחברתי בלולאות. והנה עלה כלו קשור ומחובר בעבותות ושלשלאות. אות באות. ויטב הדבר בעיני. וישא חן וחסד לפני. עד כי העירוני רעיוני. ולבי גם הוא ראה וישמח בעמלי. ויורני ויאמר לי. הטוב לך כי תמאס יגיע כפך. ובעמלך אשר עמל בזיעת אפך. מה לך נרדם שימהו כחותם על לבך. הלא על ספרתך. ואל נא יאבד באבדך. וזכרו לא יסוף באסיפתך. וכי תשיב אמריך לאמר כי יראתי. כי אמרתי. פן אעלה על גליוני. מה שיגלה חסרוני. והיו ידי אמונת עטי. להעיד על קוצר דעתי. ותכון אתי מלאכתי. להביא בכליותי מכות המכים. וחצי המורים לעומת מחברתי. בחרבי ובקשתי. הנה לא צדקת אענך. אוכיחך ואערכה לעיניך. הלא יראתך כסלתך. תומתך היא גאותך. כי אם כן הוא כדברך. חסרונך נגלה לעינך. ומיעוט חזקתך לא נעלם מדעתך. הן הנה היו אזניך. מחסה ומסתור מפני מדותיך [נ"א מכותיך] כי השבח המגיעך בקצת הטוב הנמצא בפעולתך. יתר מאוד מן האשם המושב אליך על קוצר השגתך. והשנית למי אני משיאך ומבקש מלפניך. כי אם לעזר ולהועיל אנשים קצרי יד אשר כגילך. או פחות מערכך. אשר אתה בטוח ממכותם. ומקוה שכר מתועלתם. ולחוש על כבודך. למה תפקיע שכרך וגמולך. חלילה לך מחטוא לך. ולכן אזור נא כגבר חלציך. הכון לקראת אלהיך. ואם השגתך קצרה וקטנה. הנה הודעתיך נאמנה. אם תשים לבך לעבודה לשמה. ותכוון אל הדרך הנכונה. כי הוא יתן חכמה מפיו דעת ותבונה: כתרוני דברי לבי השיגוני. מנוחה הדריכוני. הוכיחוני וילחצוני עד להצר. ייסרוני כליותי ואוסר. ואם המלאכה מרובה והדעת קצר. מעוזי אל אלהים כי טוב הוא וטוב יבשר. ה' האומר אלי קום התחזק במעוזך כי כל תוכל ולא יבצר:
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף