עריכת הדף "
סדר משנה/חמץ ומצה/ב
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== ב == '''ומה היא השבתה זו האמורה בתורה היא שיבטלו בלבו וכו'.''' עכ"ל. ''' (א) עיין''' בכ"מ כי מרן הביא נוסחאות מתחלפות, אם לפי דעת רבינו מהני ביטול לחוד לחמץ ידוע ששוב אינו עובר עליו מדאורייתא בב"י ובבי"מ או אם לא מהני הביטול רק לחמץ שאינו ידוע, אבל לחמץ ידוע לא מהני הביטול אלא צריך דוקא לבערו מן העולם ואם לא ביערו אף שביטלו מכל מקום מדאורייתא הרי הוא עובר בב"י ובבי"מ, ועיין לקמן פרק שלאחר זה הלכה ז' בד"ה וכשגומר לבדוק וכו' מש"כ בס"ד בזה ובסוגיא דפסחים דף ו' ע"ב יע"ש היטב). '''ביאור דברי הלח"מ לקמן בהל' קר"פ פ"א הלכה א'.'''{{ש}}'''וראה ''' זה כתב רבינו לקמן בהלכות קר"פ פרק ראשון הל' ה' וז"ל, השוחט את הפסח בזמנו, והיה לו כזית חמץ וכו' אחד השוחט ואחד הזורק וכו' עכ"ל רבינו והלח"מ שם הקשה על זה, וז"ל, וא"ת והא פסק רבינו בהלכות סנהדרין דהתראת ספק לא שמה התראה, ובגמרא תמיד נשחט (דף ס"ג ע"ב) משמע דהך הוי התראת ספק מותרה מי יודע, אלא אם ידע שיש לאחד מבני החבורה חמץ, וי"ל וכו' מיירי דידעינן דהמותרה ידע דהיינו שאומר בפירוש על מנת כן אני עושה, דאם לת"ה תקשה בגמרא לפי המסקנא וכו' עכ"ל הל"מ. ''' והרבה ''' טעותי הדפוס או המעתיק יש בדברי הלח"מ הללו, ואני אבארם בס"ד אחת לאחת, זה יצא ראשונה במה שכתב וז"ל והא פסק רבינו בהל' סנהדרין דה"ס לא שמה התראה וכו' וכנאמר לעיל מזה, הנה בהלכות סנהדרין ליתנהו לדברים הללו, ואדרבא שם נמצא ושם היה בהיפוך ממש"כ הלחם משנה, עיין שם בפרק ששה עשר הלכה ד' בסופה דשם פסק רבינו דהתראת ספק שמה התראה. ''' אמנם ''' צריכין אנו להגיה, דצריך להיות בהלכות שבועות, וכוונתו רצויה דלקמן בהלכות שבועות פרק חמישי הלכה ב' פסק רבינו ז"ל גם כן דהתראת ספק שמה התראה אבל הטיל תנאי בדבר, דהיינו דוקא בדבר שאיסורו מפורש בתורה, אבל בדבר שאין איסורו מפורש בתורה כי אם שאיסורו הוא דיוצא לן מכח איזה דרשא מדרשות חז"ל שדרשו כן מכח איזה יתור קרא וכדומה בזה קיימא לן התראת ספק לא שמה התראה יע"ש, עיין בלח"מ שם שביאר כן דעתו ודבריו, ואם כן הכא קאמר רבינו ז"ל דאף הזורק ומקטיר על החמץ דהוא לוקה שפיר קשיא דהוה לי' התראת ספק דלא שמיה התראה דהא זורק ומקטיר על החמץ אין איסורן מפורש בתורה. אלא דתרווייהו נפקא לן מכח דרשות חכמינו ז"ל, איסור זורק על החמץ נפקא לן מדרש דדם זבחי, ואיסור הקטרה על החמץ נפקא לן מכח ההיקש דלא תשחט ללא ילין לבוקר וכו' וכנזכר בהך סוגיא דפסחים התם ועיין ברש"י התם ע"א בד"ה עד שיהא לשוחט וכו' שם ע"ב בד"ה המקטיר את החלב וכו' זהו כוונת הלח"מ בקושיתו לענ"ד. ''' ואף ''' גם תירוצו של הלח"מ הנ"ל הוא מגומגם, מה שתירץ דמיירי שאומר בפירוש אעפ"כ אני עושה וכו' וכנ"ל דהא בכל התראה צריך שיאמר דוקא על מנת כן אני עושה או בלשון אחרת ידבר מה שהוא מורה שהוא מתיר עצמו למיתה או למלקות. ואם לא אמר כדברים האלה המותרה, אף בהתראת ודאי נמי פטור ולא שמיה התראה, וכמבואר לקמן בהל' סנהדרין פ"ב הלכה ב' וממילא מבואר דבהתראת ספק מה דאמרינן דלא שמיה התראה ופטור היינו אפילו אם אמר תוך כדי דבור של התראה על מנת כן אני עושה או אעפ"כ אני עושה אפילו הכי פטור, וא"כ מה יושיעני תירוצו של הלח"מ במה שתירץ דמיירי שאמר בפירוש אעפ"כן אני עושה דסוף סוף התראת ספק הוא ולא שמיה התראה. ''' וצריכין ''' אנו לומר בס"ד לענ"ד דכוונתו של הלח"מ בתירוצו הוא דמיירי שאמר בפירוש אף עפ"י כן שיודע אני בעצמי שיש לי בודאי חמץ בתוך ביתי אני עושה זה. שאז אמר בפירוש שיש לו חמץ בביתו, ואין כאן התראת ספק כלל, זה הוא הנראה לענ"ד בכוונת הלח"מ בתירוצו הנ"ל, אבל עיקר דבריו של הלח"מ בתירוצו האמור נראים דחוקים ועומדים צפופים, כי אם היתה כוונתו של רבינו ז"ל לא היה לו למיסתם סתומי כולי האי ואולי, אלא הי' לו לפרש ולבאר להדיא שכך אמר בפירוש שיודע בעצמו שבודאי יש לו חמץ בביתו. '''ישוב קושית הלח"מ בהל' קר"פ הנ"ל ריש אות הקודם.'''{{ש}}'''(ב) ''' ''' ובעיקר ''' קושיתו של הלח"מ מה שהקשה על רבינו ז"ל שהבאתי בריש אות הקודם, את אשר אני אחזה לי חלקי אמרה נפשי בס"ד בישובו היא כמו שאומר, דרבינו ז"ל קשיא לי' על הסוגיא דפסחים ס"ג ע"ב מה שהקשה הלח"מ לקמן בהל' קרבן פסח שם עוד, והוא דלפי המסקנא דהסוגיא דהתם דמסקינן דר' יוחנן ור"ל התם פליגי בעל בסמוך אם אמרינן דבעינן דוקא על בסמוך או אם לא בעינן יע"ש בגמרא ותמצא הדברים מבוארים וקשה דסוף סוף מה ראה על ככה ר"ל למימר טעמא אחרינא על מה שמצריך שיהי' החמץ עמו בעזרה דוקא משום על בסמוך דהא בלאו הך טעמא נמי אית לי' לרש"ל טעמא אחריני טעמא רבא וטעם כעיקר במה שמצריך שיהי' החמץ עמו בעזרה דוקא מטעם התראת ספק, (ויע"ש בלח"מ שגם בזה יש טעות הדפוס בדבריו ר' יוחנן במקום ר' לקיש) והנה הלח"מ שם נדחק מאד ליישבו. '''ביאור בירושלמי דפסחים פ"ה ה"ד.'''{{ש}}'''ויציבא ''' מילתא ואמת נכון הדבר כי בירושלמי דפסחים פ' תמיד נשחט הלכה ב' אמר, נפקא מיניה בין הטעם דבעינן על בסמוך לבין הטעם של מה שהוא התראת ספק, והוא אם היה החמץ מונח כנגדו בחלון בירושלים דמשום טעמא דעל בסמוך בעינן הרי הוא פטור דהא ליכא, אבל לא כן מטעם התראת ספק אם היה באופן האמור הרי הוא חייב דהא ליכא כאן התראת ספק שהרי עיניו לנוכח יביטו את החמץ דרך החלון יע"ש בירושלמי. וא"כ לכאורה אין מקום לקושית ל"מ הנ"ל. אך מה שהל"מ לא תירץ כך משום דנראה לו תירוץ זה לדוחק, דא"כ הי' להגמרא דילן להזכיר דבר זה ג"כ כמו שביאורו הירושלמי. ומה שבגמרא דילן באמת לא הזכיר דבר מזה, אפשר דס"ל להל"מ, דאף אם החמץ מונח בחלון כנגדו בירושלים מ"מ כאן נמצא וכאן הי' התראת ספק דהא עדיין לא פלטינן מידי החשש שמא בטלו זה בלבו קודם לכן טרם ששחט את הפסח ונמצא בשעת שחיטת הפסח החמץ הזה לא הי' שלו וכמו שאכתוב לקמן באות שלאחר זה. ''' והירושלמי ''' דלא חייש לי' להך חששא דשמא בטלו ואמר דאם מונח כנגדו בחלון בירושלים דמטעם התראת ספק שפיר לוקה וכאמור לעיל, היינו מטעם דהירושלמי לשיטתי' הוא דשייט, דהוא ס"ל דגבי חמץ ידוע לא מהני ולא מידי הביטול ועדיין החמץ הוא שלו ועובר עליו בב"י ובבי"מ, אלא צריך ביעור דוקא, וכמו שהבית חדש בא"ח סי' תל"א אות ב' הוכיח במישור כן מהירושלמי יע"ש בב"ח, וא"כ הוא הדין נמי דהדין כן לענין הלאו של לא תשחט על חמץ ד"ז וכו' דמקרה אחד לשניהם ותורה אחת להם, אבל לא כן לפי הגמרא דילן דלא ס"ל לחלק בין חמץ ידוע לבין חמץ שאינו ידוע, אלא אחת דתם ומשפט השוה לכולם דמדאורייתא מהני הביטול לחוד ואינו צריך ביעור כלל אלא רק מדרבנן וכמו שהאריכו בזה גדולי הפוסקים כמעט רובא דמינכר שפה אחת ודברים אחדים להוכיח כן מכמה סוגיות בתלמודא דילן פוק עיין בהו, אם כן אף אם הוא באופן כזה האמור שהוא מונח בתוך החלון בירושלים נגד העזרה, מכ"מ הוה ליה התראת ספק דשמא ביטלו וכנ"ל וא"כ אין כאן שום נפקותא כלל בין אם אמרינן הטעם משום דבעינן על בסמוך דוקא, לבין אם אמרינן הטעם משום דהוה ליה התראת ספק ושקולים הם, וממילא הדרא קושית הלחם משנה הנ"ל לדוכתיה על הגמ' דילן למה לא קאמר הטעם לריש לקיש משום דהוה ליה התראת ספק, וכנ"ל. '''קושיא בפסחים דף ס"ג ע"ב.'''{{ש}}'''ואולם ''' כשאני לעצמי לדידי חזי לי בס"ד ליישב קושיא זו של הלחם משנה האמורה כך, והוא דהא בלאו הכי קשיא לענ"ד בהך סוגיא דהתם, דהיאך יכול זה לומר שוגג הייתי שבשעה ששחטתי את הפסח לא הייתי יודע שיש לי חמץ בביתי, הא העדים כשמתרים בו שלא ישחוט את הפסח על החמץ, הנה מסתמא אומרים לו שיש לו חמץ בביתו ושיפרוש ולא ישחוט את הפסח ואם ישחוט יעבור על הלאו של לא תשחט על חמץ ד"ז וכו' דאם העדים אינם יודעים בו שיש לו חמץ בביתו אין רגילים להתרות בו, דהיאך יעלו על דעתם להתרות בו באיש הזה השוחט את פסחו בתורת התראה גמורה וגם בפני שני עדים, וכי יתרו לכל ישראל השוחטים את פסחיהם אלא ודאי שהעדים יודעים שיש לו חמץ בביתו, ולפיכך הם מתרים בו שלא ישחט את הפסח על החמץ שיש לו, וא"כ הנה קשה היאך יוכל המותרה הזה, לטעון אחר כך (כדי לפטור את עצמו מן המלקות שיהיה טוען בבית דין ויאמר) שוגג הייתי ולא הייתי יודע שיש לי חמץ בתוך ביתי, והא העדים הם הגידו לו וכי יש לו חמץ בביתו אז בשעת שחיטת פסח, והרי הוא צריך להאמין בענין גוף האיסור אפי' לעד אחד וכמבואר לקמן בהלכות סנהדרין פרק ששה עשר הל' ו' ולקמן בהל' נזירות פרק ט' סוף הל' טו"ב ודברי רבינו נובעים שם מהתלמוד ירושלמי עיין במל"מ שם ובמה שכ' אני בעניי בס"ד שם, ומכ"ש אם מתרים בו שני עדים והם אמרו שיש לו חמץ בביתו שצריך להאמין להם ולפרוש מן האיסור שלא לשחוט את הפסח על החמץ וצ"ע לכאורה לענ"ד. '''ישוב הקושיא בגמ' הנ"ל.'''{{ש}}'''וצריכין ''' לומר ע"כ בישוב זה בס"ד לענ"ד דהמותרה הזה היה יכול לטעון נהי דיציב פתגם והאמת כדבריכם שכן הוא, כי אתם ראיתם כי בביתי היה לי חמץ קודם שנכנסתם לעזרה להתרות בי שלא אשחט את הפסח על החמץ, אבל אני הייתי סבור אז שמא ביני וביני בעוד שהלכתם מביתי לפה תוך העזרה נגנב או נאבד או נשרף החמץ ההוא וכדומה מן המקרים שקרו לו שנתבער מאיליו, ואין אתי עוד מה בבית מן החמץ ההוא (שראיתם עתה) בשעה ששחטתי את פסחי והתריתם בי, וק"ל. ''' אמנם ''' התוספות ביבמות דף פ' בד"ה נעשה סריס למפרע וכו' כתבו וז"ל, ולקי על חלב שאכל דלא חשיב התראת ספק אע"ג דבשעת התראה היה ספק שמא יביא שערות קודם י"ח דהשתא מיהא איגלאי למפרע שהיה גדול בשעת התראה, ולא דמי להכה את זה וחזר והכה את זה וכו' עכ"ל התוספות, והמורם מזה זאת התרומה דכל היכא דשייך למימר דאיגלאי מילתא למפרע, לא מיקרי התראת ספק לפי דעת התוספות, (ועיין בירושלמי דיבמות סוף פרק י"א, ועיין בתוספות דקדושין דף ס"ג ע"ב בד"ה בני זה וכו' קרוב לסה"ד שכתבו וז"ל וי"ל דמיירי הכא שאביו העיד וכו') והתוספות במסכ' נדה דף מ"ו בד"ה ר' יוחנן ור"ל וכו' כתבו וז"ל, וא"ת והא סבר ר"ל התראת ספק לא שמה התראה וכו' והכא התראת ספק הוא דשמא לא יביא ב' שערות עד ב' שנים וכו' ונמצא דאכתי הוי מופלא סמוך לאיש וכו' וי"ל דאזלינן בתר רוב שמביאין ב' שערות בזמנן דהיינו בני י"ג ויום א' עכ"ל התוס', זאת תורת העולה היא העולה מדברי התוספ' הללו, דכל היכא דאיכא רובא שהוא כך לא מיקרי שוב התראת ספק דרובא כודאי דמיא. ''' ואחרי ''' הבא עלינו בדברינו אלה הניתנין למעלה מזה שני סברות התוספות הנ"ל דיבמות ודמסכ' נדה, דון מיניה ואוקי באתרן, דהא גם בהך דקמן בההוא דשחט את פסחו על החמץ הא נמי איכא תרתי למעליותא, דסברת התוספות דיבמות הנ"ל שייכא הכא, דהא הכא נמי הא איגלאי מילתא למפרע דהיינו אחר גמר שחיטת הפסח זו היא שיבה לביתו וגם העדים ועיניהם הרואות שלא נשרף ולא נגנב ולא נאבד החמץ ולא אירע לו שום מקרה שהיה משביתו מן העולם, וא"כ נתגלה למפרע שבשעת שחיטתו את הפסח היה עדיין החמץ קיים ועבר על הלאו של לא תשחט על חמץ ד"ז וכו' והתראתם היתה התראה נכונה ולא מיקרי התראת ספק וכסברת התוספות דיבמות הנ"ל, ואף גם זאת סברת התוספות דמסכ' נדה הנ"ל והוא דכיון דאזלינן בתר רובא וההתראה היתה לפי הרוב לא מיקרי שוב התראת ספק וכדלעיל זה שייך נמי הכא בשוחט את הפסח על החמץ, דעל פי הרוב בזמן מועט כזה מה שהיו הולכים מביתו לעזרה שהזמן קצר לא יארע שיוגנב או יושרף אם לא על דרך הזרות והמיעוט מאד, ואין ראוי לחוש לו ולא מיקרי התראת ספק, וא"כ עדיין קמה וגם נצבה ותשב באיתן קושיתנו דלעיל, דהיאך מיקרי השוחט את הפסח על החמץ התראת ספק אם אין החמץ עמו, וצ"ע. '''ישוב להקושיא הנ"ל.'''{{ש}}'''ובעל ''' כרחין צריכין לומר לענ"ד בס"ד בישוב זה אחת משתים, או דלפי ההוי אמינא של השקלא וטריא דהסוגיא דפסחים התם דבעי למימר דקמיפלגי ר' יוחנן ור"ל בהתראת ספק אם שמה התראה או לא, לא אסיק אדעתיה כל כך הנך סברות של התוספות דיבמות ודמס' נדה הנ"ל ולא ירד לחלק בכך אלא כל אפיין שוויין אצלו דגם זה נקרא התראת ספק, או דצ"ל דמכח הכרח הקושיא של המקשין דקשיא ליה במאי קמיפלגי ר' יוחנן ור"ל, היה רוצה לדחוק דמיירי פלוגתייהו דר' יוחנן ור"ל בשאירע דבר זר, והוא שהעדים לא ידעו כלל אם יש לו לזה ששוחט את הפסח, חמץ בביתו. רק שאירע דרך מקרה שעלה על דעתם להתרות באיש השוחט ההוא שאם יש לו חמץ שיפרוש עצמו מלשחוט את הפסח שאסור לשחוט את הפסח על החמץ ועובר על לאו של לא תשחט על חמץ ד"ז, ואם ישחוט פסחו על החמץ יתחייב מלקות, והמותרה אמר אעפ"כ אני עושה, ואח"כ נודע שהיה בידו חמץ אז בשעת שחיטת הפסח, ואע"פ שהוא דוחק. איהו דחיק ומוקי אנפשיה מכח הקושיא במאי קמיפלגי. ''' ומעתה ''' הנה כי כן לפי המסקנא דהנך סוגית שתים הנה, אחת דיבמות, ואחת דמסכ' נדה הנ"ל דאסקי אדעתייהו כל הנך סברות התוספות הללו האמורות לעיל, וגם הך סוגיא דפסחים לפי המסקנא אין כאן שום הכרח לומר היפוך אותן הסברות ברורות, אמרות טהורות, של התוס' דיבמות ודמסכ' נדה הנ"ל, דהא לפי המסקנא דהסוגיא דפסחים הנ"ל ר' יוחנן ור"ל פליגי בעל בסמוך אם בעינן על בסמוך דוקא או אם לא בעינן יע"ש בסוגיא, והנה מסתמא לא מיירי ר"י ור"ל בפלוגתייהו בגווני דחיקי ורחיקי כי האי דכתבינן שהעדים לא יהיו יודעים בה שהשוחט הזה ששוחט את פסחו אם יש לו חמץ בביתו או לא, ואעפ"כ יעלה על דעתם להתרות בו התראה גמורה, כיון שלפי המסקנא אין לנו שום הכרח לאוקמי פלוגתייהו דר' יוחנן ור"ל בדוחק עצום ורב כזה, אלא מסתמא מיירי פלוגתייהו במה שהוא אורחא דמילתא דהיינו שהעדים הם היו יודעים בודאי שבהיותם יוצאים מביתו של השוחט את הפסח הזה ללכת גם כן לעזרה, היה להשוחט הזה חמץ בביתו בודאי ובבירור שעיניהם ראו שהיה שם חמץ שלו מה שידעו שהיה שלו, ולזה התרו בו שלא ישחוט את הפסח על החמץ שיש לו בביתו דעבר אמימרא דרחמנא כי הוא צוה לא תשחט על חמץ ד"ז וכו' והשוחט על החמץ מילקא הוא דלקי ארבעים בכתפיה, ואיפו זאת לו זאת דשפיר הוצרך ר"ל לומר טעמא דידיה דפוטר ממלקות אם לא היה חמץ עמו בעזרה משום דבעינן על בסמוך דוקא, אבל מטעם התראת ספק שפיר היה לוקה מכח סברתם של התוספות דיבמות ודמסכת נדה הנ"ל וכקושיתינו הנ"ל. '''ביאור דברי רז"ל לקמן הל' קר"פ הנ"ל.'''{{ש}}'''ואשובה ''' נא עתה אל אישי הראשון לדברי רבינו לקמן בהל' קר"פ הנ"ל. דהוא מיירי ג"כ מסתמא במה שהוא אורחא דמילתא גבי התראה, לא במה שאירע רק על צד הזרות ובדרך רחוקה, (וביותר בהך גווני רחיקא הא לא נזכר מזה בגמרא דהא פלוגתייהו דר"י ור"ל לא מיירי בהך גוונא לפי מה, שכתבתי בס"ד לעיל ואין דרכו של רבינו ז"ל להביא בספרו זה דבר שלא נזכר בפירוש בגמרא ואין זה מגדר חיבורו אפילו בדבר שהוא אורחא דמילתא מכ"ש דבר זר ורחוק כזה), וא"כ מסתמא מיירי רבינו ז"ל בשהעדים יודעים שיש לו חמץ בביתו והם מתרים בו שלא ישחוט את הפסח על החמץ שיש לו בביתו וכנ"ל וממילא לא הוי התראת ספק וכאמור לעיל, ואזדא לה קושית הלח"מ שבריש אות הקודם. ודוק. '''לכאורה ראי' לגירסת הכ"מ פ"ה דלחמץ ידוע ל"מ ביטול.'''{{ש}}'''(ג) ''' ''' ואמרינן ''' מתוך דבר הלכה האמור באות הקודם היה מקום אתי בס"ד לכאורה להביא ראי' לגירסת מרן ז"ל בכ"מ פה דדעת רבינו ז"ל הוא דלחמץ ידוע לא מהני ביטול וכדעת הכל בו בשם הגאון ז"ל והוא דאם לא כן אלא דנאמר דרז"ל סובר דביטול מהני אפילו לחמץ ידוע תיהדר קושיתו של הלח"מ האמורה לעיל ריש אות ראשון דהיאך לוקה הזורק והמקטיר על החמץ הא הנך לאוין אינן מפורשין בתורה אלא רק דאתיין מכח דרשות חכמינו נ"ע וגבי לאו שאינו מפורש בתורה הא כייל לן רבינו ז"ל דהתראת ספק לא שמה התראה, וגבי זורק ומקטיר על החמץ הא אינו אלא התראת ספק, אף אם ראו את החמץ אתו עמו בבית וכמו שכתבנו בס"ד באות הקודם והוא דדלמא ביטלו קודם חצות היום, או שביטלו טרם שקנה החמץ והפקיר המעות ההוא שקנה החמץ במעות ההוא וממילא לא קנה החמץ ההוא כלל שלא הי' בדעתו ובלבו לזכות בו. רק שרצה להוציאו מיד האיש ההוא שהי' בידו החמץ (כדי לזכות בו לאחר עבור ימי הפסח או לסבה אחרת), או שביטלו מיד אחר הקנין או שביטלו קודם שהחמיצו בידים או מיד אחר שהחמיצו אלא ודאי מוכח מזה לכאורה דרבינו ז"ל סובר דלחמץ ידוע לא מהני ביטול, והכי הרי הוא חמץ ידוע, ודוק. '''סתירה להראי' הנ"ל.'''{{ש}}'''ברם ''' אחרי העיון הראוי ראיתי כי אין ראי' מכאן, כי אנכי הרואה ראה ראיתי בתשובת פנ"י חלק א"ח שאלה י"ג דף ז' ע"ג שהקשה קושיא זו האמורה באופן אחר קרוב לדרך הנ"ל על כל הפוסקים דסבירא להו דלחמץ ידוע ג"כ מהני ביטול דתקשה עלייהו מהך סוגיא דפסחים ס"ג שהבאתי לעיל באותיות הקודמות, במה דאמרינן התם דר"י ור"ל בהתראת ספק קמיפלגי וכו' יע"ש הסוגיא, דאם כן לר"ל דסבירא ליה דהתראת ספק לא שמה התראה (אפילו אם הלאו שלו מפורש בתורה), מאי מהני מה שהחמץ הוא אתו עמו בבית דהא עדיין אינו אלא רק התראת ספק דשמא ביטלו קודם לכן ולא שמה התראה, וליכא למימר שהעדים מעידים שלא זזה ידם מתוך ידו של זה שיש לו החמץ ויודעים שלא ביטלו, דגבי ביטול לא מהני זה מה שלא זזה ידם מתוך ידו לידע שלא ביטלו, שהרי אפי' ביטול בלב סגי, וא"כ מנא ידעו המתרה והעדים מה שבלבו של זה שמא ביטלו בלבו יע"ש בתשובת הפנ"י. '''ישוב קושית תש' פנ"י חלק א' סי' י"ג.'''{{ש}}'''ובחידושי ''' הלכה ותוס' שלי הארכתי בס"ד על דרך החידוד והפלפול ליישב ואין זה פה מקומו ואולם את אשר אני אחזה לי וחלקי אמרה נפשי בס"ד על דרך הפשוט, הוא כמו שאומר, והוא דאני אומר דאף אם הוא טוען כן בפירוש שביטלו להחמץ קודם לכן אינו נאמן בטענתו אם אינו אומר כן מיד בשעה שמתרים בו, וחילא דילי בס"ד הוא, דהא אנן קיימא לן דחזקה דכל מה שהוא תחת ידו הרי הוא שלו, וגם אנן קיימא לן דמלקין וסוקלין ושורפין על החזקה וכדאמרינן בסוגיא דקדושין פ' (יעיין בריש אות שלאחר זה), ואם כן היאך יהיה נאמן באמירתו שביטל להחמץ ולא היה שלו נגד החזקה דכל מה שהוא תחת ידו הרי הוא שלו וממילא מלקין אותו על החזקה ההיא, בשלמא אם אומר בשעת ההתראה שביטלו להחמץ שפיר נאמן דהא אז הדבר בידו לבטלו עדיין וכל דבר שהוא ביד האדם הוא נאמן לעשותו, מה שא"כ לאחר ההתראה וקבלתו ההתראה ועשיית העבירה דהיינו שחיטתו או זריקתו או הקטרתו את הפסח על החמץ מהיכי תיתי יהיה נאמן למפרע. ''' וליכא ''' למימר דאיכא חזקה אחרת נגד הך חזקה דכל מה שהוא תחת יד האדם הרי הוא שלו, דהיינו חזקת צדקת דהא כל ישראל הם בחזקת כשרות שלא יעבור על הלאו דלא תשחט על חמץ ד"ז, ואוקי הך חזקה נגד הך חזקה ודל תרווייהו מהכא, וליכא כאן חזקה כלל ושפיר נאמן לטעון בב"ד שכבר ביטל את החמץ קודם ההתראה שהרי אין החזקה מכחישתו. ''' דדבר ''' זה אינו דהא בלאו הכי הדבר הקשה הוא לטעון ומכ"ש שהבית דין יתנו לו אמונת אומן לטענתו שהוא ביטלו להחמץ מקודם שהתרו בו כיון שהעדים עשו את שלהם והתרו בו והוא עשה את שלו והשיב להמתרה שע"מ כן א"ע שהרי לולי שאמר על מנת כן א"ע או לשון אחר שמורה שהוא קבל ע"ע ההתראה, ומתיר עצמו לאותו העונש, שמתרין בו מיתה או מלקות לא היה מהני ההתראה כלל וכלל, וכמו שכ' לעיל אות א' בשם רבינו לקמן בהל' סנהדרין וא"כ היאך יוכל לטעון שביטלו להחמץ הזה שהתרו לו עליו והרי פיו יוכיחו בפניו כחשו דהיאך בפיו מילא לומר שעל מנת כן ושמקבל על עצמו ההתראה, ולמה לא אמר להעדים מיד בשעת ההתראה מה לכם תדכאוני במילין להתרות בי ולהפחידני ולהגזימני בעונש הזה, ואני כשאני לעצמי בטלתי חמצי כבר, ואיני עושה שום עבירה ולא מגיע לי שום עונש, ולפחות היה לו לשתוק ולא לקבל על עצמו ההתראה ולומר על מנת כן, ואם אמר יאמר שהיה כוונתו לצחק ולהתל בהעדים כהתל באנוש, ויאמר כי אחוכי דקא מחייכת בהו וצחוק עשיתי לי בהם גם צחקתי, הנה הדבר הקשה לשמוע ולהאמין לשמועתו שמועה זו אינה נאה כי למה זה צחק ושמחה מה זו עושה מי ערב לו בדבר הזה פן יבולע כי לא יאומן בטענתו שכוונת קבלתו: ההתראה לא היתה כי אם לצחק ולהתל בהעדים המתרים בו בפה מלא, וכל מה שהשיב שהוא מקבל על עצמו ההתראה ומתיר עצמו למלקות הכל הוא: דרך צחוק והיתול שהוא דבר שאין הדעת והשכל מקבלתו. '''ביאור בסוגיא דפסחים דף ס"ג הנ"ל אות הקודם.'''{{ש}}'''ובעל ''' כרחו שלא בטובתו הוא צריך לטעון ולומר דבשעה ההיא שקבל על עצמו ההתראה מהמתרה בו, באמת היה סובר שיש לו חמץ בביתו כי יצא הדבר מלבו ולא היה זוכר כלל שביטל כבר את החמץ, והיה בדעתו אז באמת לעבור בשאט נפש על הלאו של לא תשחט על חמץ ד"ז וכו' ולהתיר עצמו למלקות, רק שעתה נזכר שכבר ביטל את החמץ מקודם לכן קודם זמן איסורו, וממילא נתגלה למפרע שלא עשה שום איסור שלא עבר על הלאו דלא תשחט על חמץ ד"ז וכו' ואין מגיע לו שוב על זה עונש בידי אדם, וא"כ הרי אף לפי טענתו, פיו ענה בו שהיה רוצה לעבור בזדון ובקבלת ההתראה והתרת עצמו למלקות, על הלאו דלא תשחט על חמץ ד"ז וכו', ממילא כבר אזדא לה וחלפה הלכה לה החזקת צדקת שלו, כיון שהוא מורשע מפי עצמו פומיה קמסהיד עליה, כי העיז איש רשע לעבור על הלאו דלא תשחט על חמץ וכו', וכאמור. ושוב מאי אהני ליה לרמאי ברמאיותיה, אף לו יהי כי יטעון אחר כך בבית דין שעתה הוא נזכר שביטל את החמץ טרם שהתרו בו, כיון ששוב אין כאן חזקת צדקת שכבר יצא מן הכלל כל ישראל בחזקת כשרות, ממילא נשאר וכאן נמצא וכאן היה חזקת כל מה שהוא תחת יד האדם הרי הוא בחזקת שהוא שלו ומלקין על החזקה וסוקלין ושורפין על החזקה וכדלעיל, ואם כן אין כאן התראת ספק אלא כי הוא זה התראת ודאי, שהרי שוב אינו נאמן לטעון בבית דין נזכרתי עתה שכבר בטלתי את החמץ קודם לקבלת ההתראה, ואזדא לה קושית הגאון בעל תשובת פני יהושע ז"ל הנ"ל ודו"ק. '''פלפול בתוס' קדושין ריש דף פ' ד"ה ל"ש אלא קדשי וכו'.'''{{ש}}'''(ד) ''' ''' ומתוך ''' דבר הלכה הניתנים למעלה בס"ד, הנה מקום אתי עמי להביא מזה ראיה לדעת מאור עינינו רש"י בקדושין דף פ', ההוא אמר דריש לקיש ג"כ סבירא ליה דסוקלין ושורפין על החזקות ולא פליג בהך מילתא על ר' יוחנן יע"ש ברש"י, אמנם כן התוספות התם חולקים עליו בדבר זה, הם אמרו והם אמרו שם בד"ה לא שנו אלא בקדשי הגבול וכו' בשם ר"ת ז"ל דהוא מפרש הסוגיא דהתם דר' יוחנן ור"ל בהך סברא הוא דפליגי דר' יוחנן הוא דסובר דמלקין וסוקלין ושורפין על החזקה, אבל ר"ל הוא דפליג עליה וסבירא ליה דאין מלקין ולא סוקלין ולא שורפין על החזקה יע"ש בתוספות. ''' ואולם ''' לפי האמור באות הקודם בס"ד יש ראיה וסיוע שיש בו ממש לדעת רש"י האמור, והוא דאפשר לומר דדעת רש"י הוא ג"כ כדעת הפוסקים דאפילו לחמץ ידוע נמי מהני ביטול וכן כתב הפרי חדש א"ח בסימן תל"א על שם רש"י בפסחים דף ו' בד"ה כופה עליו את הכלי וכו' יע"ש בפר"ח בד"ה ואכתי פש גבן לברורי וכו', וכן נראה ומטין הדברים מדברי רש"י שם דף הנ"ל ע"ב בד"ה ודעתו עליה חשובה היא בעיניו וכו' יע"ש ברש"י, והנה קשיא ליה לרש"י קושית הגאון בעל תשובת פנ"י האמורה באות הקודם. ועל כרחין צריכין לומר כתירוצינו שתירצנו בס"ד שם והוא דמלקין על החזקה של כל מה שהוא תחת יד האדם הרי הוא שלו וכאמור שם, והרי אנן בסוגיא דהתם קאמינן אליבא דר"ל דאיהו מרא דהך שמעתא שאינו לוקה אלא עד שיהיה החמץ עמו בעזרה, ולפי דעת רבינו תם בתוספות דקדושין הנ"ל, אליבא דר"ל אין סוקלין ושורפין ולא מלקין על החזקות וכאמור, וא"כ מה יושיענו הך חזקה האמורה להוציאו מידי התראת ספק דעדיין היא התראת ספק ככחה אז, אלא ודאי צ"ל כדעת רש"י דאף ר"ל מודה לר' יוחנן דסוקלין ושורפין ומלקין על החזקה, וק"ל. ''' אמנם ''' התוספות בשם רבינו תם ז"ל הנ"ל אפשר לומר דסבירא להו כדעת הכל בו בשם הגאון ז"ל דלחמץ ידוע לא מהני ביטול וכאמור לעיל וממילא שוב לא קשיא ולא מידי קושית הגאון בעל תשובת פני יהושע הנ"ל דכיון דאיכא כאן חמץ ידוע צריך ביעור מן העולם דוקא וא"כ ליכא כאן התראת ספק שהרי הם מתרים בו ומודיעים לו שיש לו חמץ ידוע בביתו. '''הערה על הפר"ח בסי' תל"א.'''{{ש}}'''ולא ''' נעלם ממני מה שכתב הפרי חדש א"ח בסימן הנ"ל, דלפי דעת רש"י בהביטול שפיר אפשר לומר דינו של הכל בו בשם הגאון ז"ל דלחמץ ידוע לא מהני ביטול, מה שא"כן לפי דעת התוספות, דסבירא להו דטעם הביטול הוא מטעם הפקר שוב אין חילוק בין חמץ ידוע לבין חמץ שאינו ידוע ושקולים הם ותורה אחת להם דבכולהו לא מהני ביטול יע"ש, בפרי חדש בד"ה הנ"ל שזהו כוונתו אלא שלא ביאר היטב כ"כ הדברים, אבל במחילה מכ"ת אין דבריו מוכרחים, דאפשר לומר גם לדעת רש"י ז"ל דביטול מהני לחמץ ידוע ג"כ וכמו שמטין דברי רש"י ז"ל בעצמו ובכבודו כן וכאמור לעיל, ולפי דעת התוס' אפשר לומר דלא מהני ביטול לחמץ ידוע אף דלדידהו הא דמהני ביטול לחמץ אינו מכח גזירת הכתוב וכהלכתא בלא טעמא, אלא טעמא טעים דמטעם הפקר נגע בה, מכל מקום כיון שהחמץ עשאוהו הכתוב כאילו הוא ברשותו אף שאינו ברשותו, מאי מהני ליה הפקירו מה שהפקירו, אדרבא איפכא מסתברא לפי שיטתו של רש"י ז"ל דהא דמהני ביטול גבי חמץ זה הוא מכח גזירת הכתוב, אם כן שפיר אפשר לומר מה לי חמץ ידוע מה לי חמץ שאינו ידוע במאזנים ישאו יחד, אחת דתו, וכן מצאתי ראיתי אחר זמן רב לגאון הגאונים רבינו הגדול מרנא ורבנא אברהם ברודא זצ"ל בס' אשל אברהם שכתב דאף לדעת התוספות אפשר לומר דלחמץ ידוע לא מהני ביטול וק"ל. ''' ואף ''' גם זאת שנית אני בעניי אומר אני בס"ד ברשות דעת התוס' הנ"ל והוא עפ"י מה שבירו' דקדושין פ' עשרה יוחסין הלכה ח' איכא פלוגתא דאמוראי דאיכא מאן דסובר דר"ל סבירא ליה דסוקלין ושורפין על החזקות ואיכא מאן דסובר דאליבא דר"ל אין סוקלין ולא שורפין על החזקות יע"ש בירושלמי, א"כ אפשר לומר בהך סוגיא דקדושין שהגמרא דילן סוברת ואזלית אליבא דהך אמורא בירושלמי האמור דקאמר דר"ל סובר דאין סוקלין ושורפין ומלקין על החזקות, אבל הך סוגיא דפסחים שהבאתי באות הקודם היא אזלה אליבא דאידך אמורא בירו' דקאמר דר"ל סובר דסוקלין ושורפין ומלקין על החזקות, ודוק.
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: רמב"ם
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף