עריכת הדף "משך חכמה/במדבר/י" (פסקה)

== י ==

'''וביום ''' שמחתכם כו' ותקעתם בחצוצרות. יעוין ספרי. ובפשטא דקרא הוא כל זמן שיהיה חינוך המזבח או העזרה צריך לתקוע בחצוצרות, וזהו שמחה, כדאמר בפ"ק דמו"ק, דשמחה דחי שבת ויוהכ"פ, יעו"ש, וזה שמחת חינוך. וכן אתה מוצא בחינוך הבית בשלמה, שהיו ק"כ כהנים תוקעים בחצוצרות. וכן אתה מוצא בחנוכת עזרא בשעת בנין המזבח ובעת קידוש העזרה. וכן בחזקיה היה כמו חנוכת הבית, שאחז במעלו העמיד פסלים בבית ועשה עפ"י הדיבור חינוך בית ד', וזה שאמר אתם מלאתם ידכם לד', וזה דהוי מלואים, וזה שאמרו הוראת שעה הוי, ולכך ויעמדו הלוים בכלי דוד והכהנים בחצוצרות. יעו"ש. וכן כתיב שם ויהללו עד לשמחה. וכן בנחמיה י"ד פסוק י"א. וכן בעזרא ג' ויעמידו הכהנים מלובשים בחצוצרות וכו' ורבים בתרועה ובשמחה וכו'. ויעוין בירושלמי הוריות, דפריך דסמכו חזקיה והקהל על השעירים לר' יהודה, דשעירי חטאת אין בהם סמיכה, ומשני הוראת שעה הוי, והוא דהיו כמו מלואים, דר"י אזיל לטעמיה, דשעיר נחשון, שהיה מלואים טעון סמיכה, ור"ש דסבר, דשעיר נחשון אינו טעון סמיכה סבר, דשעירי עו"ג טעונין סמיכה. וזה נכון מאד. ולטעמייהו אזלי ר' יודא ור"ש. ודו"ק. וזה נכון. וקרוב לזה באבן עזרא. ולא נזכר חצוצרות רק בכהנים, אבל בלוים לא נזכר בכלי שיר שלהם חצוצרות, ואין פוחתין משני חצוצרות קאי על כהנים. יעו"ש. והתוס' כתבו להיפך בכ"מ. ואכמ"ל. ובדברי הימים א' ט"ו שהיו מעלים הארון והכהנים בחצוצרות. יעו"ש. ונראה, דהשבת הארון היה כמו חינוך והי' צריך להיות בתרועה בחצוצרות. וכן עשה דוד בסוף כשהעלוהו הכהנים בכתף. וזה יום שמחתכם. ולכן אמרו הפרות במזמור יתמא בחצוצרות וקול שופר הריעו, כדאמר הגמ' בעו"ג, דזה המזמור אמרו הפרות. וכן עשה דוד בחצוצרות. וזה בתרועה ובקול שופר, שמואל ב' ק' ו' ובד"ה ט"ו בתרועה ובקול שופר ובחצוצרות. ודו"ק.

'''מכבר ''' פירשתי, דביום שמחתכם הוי עת חנוכת המזבח, וזה בחזקי' הוי חינוך, לכן היו מחצרים בחצוצרות, ולכן הי' בשמחה. ומזה נראה דלמד יחזקיה לסמוך על שעירי חטאת, דאמר ירושלמי הוריות, דהוי הוראת שעה, וגם לר"ש דסבר שעירי עכו"ם טעונין סמיכה מוכרח לאמר, דהי' הוראת שעה דדוקא בשעיר שנכנס דמו לפנים אמר דטעון סמיכה, יעוין מנחות צ"ב, אבל הנך שעירי חטאת דחזקיה היו דמם על מזבח החיצון, ולא בעי סמיכה בצבור, רק חזקי' למד מדכתיב וישחטהו ויחטאהו כראשון בשמיני למלואים, הרי דהיה מלואים ודמו על מזבח החיצון, וסבר חזקי', דהשעיר היה מכפר על עו"ג שעבדו בימי משה, וכן הי' רציחת כהן ונביא במקדש בימי יואש, שהרגו את זכרי' הנביא, וכן היה בשמיני למלואים, שאז הי' מלואים וכפר על העגל שעבדו לו וגם כפר על רציחת חור, וכמו שדרשו ויבן מזבח מזבוח זה חור, לכן כמו שכתוב אצלו כראשון, היינו, שכמו חטאת אהרן הי' קרבן יחיד והי' טעון סמיכה, כן הי' חטאת הצבור טעון סמיכה, ולכן בשעירי חטאת שהיו מלואים היו על מזבח החיצון וכפר על עו"ג ורציחה, הי' בו סמיכה אף שהי' קרבן צבור. ודו"ק.

'''ולכן ''' בחנוכה, דהי' מלואים בימי חשמונאים, שבנו מזבח חדש, ששקצום מלכי יון את אבני מזבח, כמפורש עו"ג נ"ב, כתב רמב"ם דהיו ימי שמחה וקבעום לשמחה. ודו"ק.

'''וביום ''' שמחתכם כו' ובר"ח. איזהו חדש שיש לו שני ראשים זו תשרי כו'. סוכה דף נ"ה. לדעתי רמז לנו התורה, מה שעפ"י החשבון הנמסר לנו מסיני מולד זקן נדחה, אינו נדחה רק מפני תשרי, אבל חדש שבט, ולפעמים כסלו יכולים להיות גם מולד זקן, כמו שהי' שנת תרנ"א ותרס"ב ג"כ. וכן רבינו בפ' ז' דייק רק על חודש תשרי כל הד' דחיות, יעו"ש, משום דבתשרי שנה קרא, שיהא אחד לחדש בחדוש הלבנה, ולא יהא מולד זקן, שאז אינה נראית הלבנה החדשה ביום, כמו"ש בתוס' רה"ש דף י"ח ודו"ק. וזה דתנא קרא לעכב ודו"ק, היינו ובר"ח ובחדש השביעי באחד לחדש, וכל מקום דתנא קרא לעכב, שיהיו מן החדש, היינו בלבנה החדשה, וכמו דאמרו בכ"מ בגמ'. והבן. אמנם אם המולד ביום שאחר ראש החדש, אז בכל חדשי השנה נדחה, כמו שהביאו המעברים. לכן כתוב זאת עולת חדש בחדשו לחדשי השנה, שעולת המוספים קריבה על מוקדה כל הלילה, והוא בלבנה החדשה בכל חדשי השנה. וליכא מידי דלא רמיזא באורייתא. ברוך נותן התורה.

'''ובזה ''' אתי שפיר מה דרבינו הק' פ"ג דרה"ש פתח פרקא בראוהו ב"ד כו' ולא הספיקו לאמר מקודש כו' אצל שופר, להורות, דבראש השנה מדבר, דמשמיענו אע"ג, דעפ"י החשבון כשמקדשין מעברין על מולד זקן בראש תשרי, אמנם זה כשהן מקדשין עפ"י הראי' אז גם מקדשין החודש אף במולד זקן. ודו"ק.

'''והיו ''' לכם לזכרון לפני אלקיכם כו', בספרי למה נאמר כו' שומע אני קרבן שתקעו עליהם יהיו כשרים כו' לא יהיו כשרים ת"ל והיו לכם לזכרון לזכרון נתנו ולא להכשר קרבן. ויתכן לדעתי, דדריש זה מהא דכתיב אלקיכם ולא שם המיוחד, כדתנן בתו"כ ומייתי לה בסוף מנחות שבקרבן לא נאמר לא שם אחד מכל השמות שאינן נמחקין, רק שם הויה, משום שלא ליתן פ"פ למינים, פירוש, כי השמות המה מתיחסים גם אל זולתו, כמו אלקים על דיין, וכולם על כחות אלקותו המתגלים ע"י פעולותיו והשגחתו, ומפני כי העו"ג המה עובדים לכחות מיוחדים לפי טעותם, שיש על כל כח מיוחד שר אחד ולו הם זובחים, לכן לא נאמר שום תואר על השם בקרבנות, תואר מכחותיו המתגלים בעולם, שלא לטעות שאל כח מיוחד אנו זובחים, וכיון שכאן כתיב אלקיכם ע"כ אינו ממכשירי קרבן, וגוף הקרא אתי לזכרונות, כדמפרש לקמן. ודו"ק.