עריכת הדף "מעשה רקח/ערכין וחרמין/א" (פסקה)

== ג ==

'''וכמה הוא הערך וכו'.''' פלוגתא דר' מאיר וחכמים בערכין דף ה' ופסק כחכמים דס"ל אדם מוציא דבריו לבטלה ולכך במעריך פחות מבן חדש לא אמר כלום והקשה הפרי חדש בשם הרב ברכת הזבח ז"ל דרבינו פסק כר"מ בפ"ו הל' כ' גבי מקדיש עצמו שלא הקדיש אלא דמיו ובגיטין דף ט"ל מוכח דאתיא כר"מ וכו' ונדחק בתירוצו עיין עליו והמל"מ בפ"ו הניחה בצ"ע ובס' צרור החיים ז"ל תירץ דרבינו פסק כרב יוסף דפליג עליה דרבא וכו' עיין עליו ולתירוץ זה קשה דרב יוסף לא אמר כן אלא לדברי רבא בשם רב במקדיש עבדו אבל במקדיש עצמו לא קאמר ואדרבה כאן חילקו רבנן בין מקדיש עבדו למקדיש עצמו שהרי אמרו אלא איהו לדמי קאי.

'''ויותר ''' נראה לומר דטעמו של רבינו משום דבעיקר מחלוקת ר"מ ורבנן חזינן לרב דאייתי דברי ר"מ כדאיתא בסוגיין דערכין אלא דבאיזה מקומות משמע דס"ל כחכמים וכמ"ש התוס' ז"ל ד"ה הא מני וכו' והשתא אם נאמר כפשט הסוגיא דחכמים ס"ל במקדיש עבדו שיתן דמיו ובמקדיש עצמו ולא כלום הו"ל ג' מחלוקות וזו לא שמענו ותו איכא למידק דכי קאמר תלמודא הא מני ר"מ היא אמאי לא דחי ליה דרב תנא הוא ופליג כדדחי לעיל אמתני' דמקדיש נכסיו וכו' אלא ודאי דהך דקאמר הא מני ר"מ היא לרווחא דמלתא קאמר ליה ודרך שקלא וטריא לא לפי האמת דלפי האמת גם כרבנן אתיא ומאי דקאמר אלא איהו לדמי קאי הכוונה לענין מכר וכמ"ש רש"י ז"ל אמנם לענין דמים בעלמא ליתן שיוויו הה"נ דהא הקדש בכדי לא פקע וזה הקדיש עצמו ואף דלענין ערכין אינו כן התם משום דהוי פרט מיוחד משא"כ מקדיש לגבוה להדיא דאמדינן דעתיה דודאי לשם שמים נתכוון ואמטו להכי פסק רבינו התם שיתן את דמיו מכ"ש דקרוב לשמוע דלכ"ע הוא ונכון: