עריכת הדף "מעשה רקח/גזלה ואבדה/יח" (פסקה)

== ב ==

'''וכן אם מצא שטר וכו'.''' רבינו הצריך (בזמנו) [שזמנו בו ביום], קיום, והחייב מודה, והשיג עליו הרשב"א ז"ל דכיון דחייב מודה למה צריך הנפק דהיינו קיום, ולרב כהנא דרבינו פסק כוותיה [ד]פליג ארב אסי וסבירא ליה דבחייב מודה לא קאמר רבי יוחנן דצריך הנפק כלל, וכמו שכתב הרב המגיד ז"ל עיין עליו, הנה ידוע דהתוס' ז"ל הקשו כן אדרב כהנא ותירצו דהנפק דקאמר רבי יוחנן לדיוקא אתא דאי אין כתוב בו ביום אפילו כתוב בו הנפק דודאי לוה לא יחזיר דחיישינן לקנוניא או לפשיטי דספרא ע"כ, ומבואר הדבר דרבינו אינו מפרש כן שהרי סיים דאם אינו מקויים לא יחזיר וכו', דמשמע אפילו כתוב בו ביום, ולדברי התוס' עיקר הקפידה היא בכתוב בו ביום, אכן בספר אסיפת זקנים ז"ל מצאתי שהביא הר"ן משם התוס' ז"ל דלרבותא נקט הנפק, דלא מיבעיא היכא דאין כתוב בו הנפק דפשיטא דיחזיר וכו', אלא אפילו כתוב בו הנפק עיי"ש, וגם זה אינו דעת רבינו כמבואר, ויותר נראה לומר דרב כהנא לא פליג אמאי דקאמר רב אסי שם דף י"ג [ע"א], דאע"ג דשטר דלאו הקנאה כי ליכא מלוה בהדיה לא כתבינן, מתניתין כיון דנפל אתרע ליה וחיישינן דילמא אקרי וכתוב ע"כ, הכי נמי יש לומר כיון דנפל אתרע ליה ויש לחוש לכל הרעותות דומיא דדילמא אקרי וכתיב שאמרו בגמרא, וכעין זה מצאתי להדרישה ופרישה חו"מ סי' ס"ה עיי"ש, וכן נראה מדברי התוס' שם דף י"ח [ע"ב] ד"ה חיישינן וכו', ומה שסיים רבינו דאם אינו מקויים לא יחזיר הכוונה דלא מיבעיא אם [זה אינו] בו ביום, אי נמי שאין החייב מודה דפשיטא דלא יחזיר כדין משנתינו שהוא [כמו שכתבתי] לעיל, אלא אפילו שזמנו בו ביום והחייב מודה אם אינו מקויים לא יחזיר [מכיון שנפל] הרי אתרע חזקתיה כאמור.