עריכת הדף "מנחת חינוך/יד" (פסקה)

== ב ==

'''ונוהגת וכו'. ''' ע"ל מצוה י"ג והנה להראב"ד דלאו זה הוא משום שלא למנויו נמי נוהג בכל החייבים במצות חוץ מחרש שוטה וקטן כמו בכל הלאוין אך להאכיל קטן בידים דבכל הלאוין רוב שיטת הראשונים דאסור להאכילם בידים מן התורה מכל מקום כאן כבר הבאתי דהת"ו פסחים פ"ח ד"ה שמעת דבמקום מצוה לא שייך זה ואפילו אם אין מצוה כגון אם קטן אכל פסח אין כאן חינוך גם הבאתי ד' הר"ן נדרים ל"ו דלמ"ד שה לבית אבות לאו דאורייתא דמה"ת הקטנים א"צ למנות על הפסח ומכל מקום אוכלים אף על פי שלא נתמנו ול"ש לא תאכילום דאין פסח נאכל אלא למנויו ה"מ בראוי להמנות אבל קטנים דלאו בני הכי לית לן בה אם כן מותר להאכיל לקטנים דאין איסור שלא למנויו אלא בראוי להמנות וקטנים א"ר להמנות אם כן ח"ש נמי ועי' לעיל. ואינו מבואר בראב"ד אי לוקין על לאו זה אך דהוא פשוט מן התורה לא ילקה ככל הלאוין שבתורה ודעת הכסף משנה בדעת הר"מ דשלא למנויו א"ע אלא בעשה ע"ש. ונראה דהנמנה על שני פסחים כאחד דמבואר בר"מ פ"ג מהש"ס דאינו אוכל משום א' מהם דאין נמנין על שני פסחים כאחד אם עבר ואכל עובר בלאו הזה כיון דאין נמנין על שני פסחים ה"ל כאילו לא נמנה על שום א' והו"ל נאכל שלא למנויו ואם נמנה על שני פסחים איזה שירצה דג"כ אינו אוכל מטעם אין ברירה אין לוקין דבדאורייתא א"ב מחמת ספק והדברים עתיקים. אבל בנמנה בפ"א על שניהם כאחד נראה דה"ל שניהם שלא למנויו ולוקין ע' פסחים פ"ח ע"ב ותוד"ה והתניא ובאתי לעורר. וח"ע וחב"ח דאינו אוכל משל רבו ולא משל עצמו דאין חלקו נמנה על של רבו וגם אין חלק רבו נמנה על שלו בודאי אם אכל אחד לוקין דחציה אחת עבר בלאו ויבוארו עוד אי"ה דיני ח"ע וחב"ח. ונראה גם כן דכל הדינים המבוארים במצות הקודמות נוהג ג"כ כאן דאפילו בנפסל בפסח עובר ג"כ בלאו הזה דשלא למנויו. ועוד דינים שכתבנו בלאוין לענין תשובה ולענין כדר"א נוהג ג"כ כאן וא"צ לכפול הדברים דלאו הזה ככל הלאוין שבתורה ופשוט. אחר כתבי כל הנ"ל מצאתי בצל"ח בסוגי' דמאי תיקן כ' כדברינו הנ"ל דדעת הר"מ גם כן דהעכו"ם בעצמו מצווה ע"ז והא דלא חשיב לי' בסנהדרין כיון דאינו תמידי כמ"ש וגם כ' שם דאף בנפסל מכל מקום עובר בלאו הזה וה"ר משבירת עצם דשם דרשינן בו ולא בפסול אבל כאן לא דרשינן כן ע"ש וכמש"ל והנאני מאוד. אך מ"ש הצל"ח דמ"ש הר"מ המאכיל עובר הוא מחמת לאו דלפ"ע אינו נוח לי.

'''ולפמש"ל ''' דאם העכו"ם בעצמו מצווה הוא מוזהר בכ"ש דשיעורין לישראל נאמרו ולא לב"נ אם כן ה"ה דמוזהר אפילו שלכד"א לדעת הריב"ל ומהרש"ל בשבועות הובאו במ"ל פ"ה מהלכות שבועות לר"ש דסובר כ"ש למלקות ה"ה גם כן שלכד"א ועיין בשער המלך ולקמן בחיבורינו ב"ה במצות ב"נ על כל פנים לדעתם מוזהר גם כן שלכד"א. ובהיותי בזה ראיתי להזכיר כאן הגם שעיקר מקומו לקמן מכל מקום כתבתיו כאן דלפ"מ דקיימא לן כר"א דכ"מ שנאמר ל"ת אה"נ במשמע אם כן אמ"ה דב"נ מוזהר עליו וכן לאו זה דמוזהר כמ"ש אם כן אסור בהנאה גם כן לב"נ אף דבפסחים מבואר דאמ"ה מותר בהנאה דאתקש לדם במשנה תורה מכל מקום אצל ב"נ ל"ש ההיקש די"ג מדות ל"ש אצלם. אך באמת מותר להם מחמת מי איכא מידי דלישראל שרי וכו' וכיון דלישראל מותר בהנאה שרי גם לב"נ ע' סנהדרין. אך לדעת הר"מ פ"ט מהלכות מלכים דמפרכסת מותר לישראל ואסור לב"נ עיין שם בכ"מ אם כן אפשר דאמ"ה אבה"נ לב"נ ועי' באחרונים שמשמעות הלשון לא תאכל וכו' משמע לר"א אה"נ ואפילו אם נאמר כסברא זו דמי איכא מידי ואמ"ה מותבה"נ לב"נ כיון דלישראל מותר, על כל פנים במצוה זו שלא מצינו היתר הנאה ועיקר אזהרה על הב"נ דישראל מצווה לאכול אם כן אסור ג"כ בהנאה וכיון דמוזהר על הנאה אפשר ג"כ דעונשין אותו על הנאה לדעת הרב המגיד פי"ד מהמ"א דלכך אין לוקין על הנאה דהוי שלכד"א ע"ש ובמ"ל פ"ה מה' יסוה"ת או דהוי כדין ח"ש אם כן כיון דב"נ מוזהר על ח"ש ושלכד"א כמש"ל אם כן נענש על הנאה ג"כ וגם שיטות הרבה דלוקין תמיד על הנאה רק על כל פנים הנאה מכזית כיון דאפקי' רחמנא בלשון אכילה עצל"ח סוגי' דחזקי' ור"א בפיסקא והרי אמ"ה אם כן כיון דבב"נ אכילה ג"כ כ"ש אם כן עונשין אותן על הנאה כ"ש ואזהרתן וכו' אך לפ"מ שהביאו האחרונים עמ"ל כיון דאין הנאה מפורש בקרא ע"כ אין לוקין אם כן אפשר דג"כ אין ב"נ מוזהר וצ"ע וע"ל דיני ב"נ באריכות וע"ל כתבתי לד' המכילתא עובר העכו"ם בכמה לאוין מחמת לאו דב"נ ג"כ ומחמת ערל ולפ"ד אפשר על לאו דערל כיון דנוכל לומר לישראל אזהר רחמנא אם כן מן התורה נימא דלעכו"ם ג"כ אזהר כמו כל הלאוין שבתורה דרק לישראל נאמרו אף שנוכל לו' דלב"נ ג"כ וש"ה דהתורה אזהר לנכרי לחוד אבל בכ"מ מן התורה שיהא עובר וגם על הלאו דב"נ מן התורה שיהא מוזהר אפשר דהתורה הזהירה דוקא לישראל ונ"מ לענין מלקות כמש"ל אבל לב"נ למה נאמר דהוא בכלל וצריך עיון גדול :


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{שולי הגליון}}
[[קטגוריה:מנחת חינוך]]