עריכת הדף "מנחת חינוך/א" (פסקה)

== ב ==

'''וכמה בנים וכו'. ''' מבואר בגמ' ור"מ וש"ע דצריך שיהיו לו זכר ונקבה ולא יהי' הבן סריס ולא הנקבה איילונית דצריכין להיות ראויין להוליד ואם יש לו טומטום ובן או בת לא אמרינן כיון דטומטום ספק הוא כמבואר בגמ' ור"מ פ"א מה' אישות ולשיטת הרמב"ם דספיקא דאורייתא מן התורה לקולא אם כן אפשר דיש לו זכר ונקבה וקיים המצוה ז"א כי הטומטום אינו ראוי להוליד ואפילו לבעול א"ר כי נטמטם וע' תוס' יבמות (דף ע"ב) ד"ה מבחוץ דאפילו כשביציו מבחוץ והוא ודאי זכר מכל מקום אינו ראוי לביאה כלל אם כן לא קיים כלל בודאי ולא מספק. ואם הוליד אנדרוגינוס ובן או בת ואנדרוגינוס היינו שיש לו זכרות ונקבות כמבואר פ"א שם ודעת הר"מ ג"כ בכל מקום דהוא ספק מכל מקום לדעת הר"מ פ"ז מה' יבום דאנדרוגינוס א"ר להוליד וכ"ה דעת הרי"ף שם אם כן בודאי לא קיים המצוה דא"ר להוליד ואפילו לדעת הר"י והרא"ש יבמות פ"ב ופ"ג בסוגיא דאנדרוגינוס שם דפסקו דאנדרוגינוס הוי זכר ודאי מכל מקום א"ר להוליד כמבואר בב"י ובטור אה"ע סי' קע"ב והשיג על הטור שכתב לדעת הר"י והרא"ש הוי אנדרוגינוס ודאי זכר וחולץ או מייבם אלא אפילו לדעתם פטורה מן החליצה ומן היבום דא"ר להוליד ע"ש. אבל מדברי התוס' שם ד"ה תנן מבואר דאנדרוגינוס יכול להוליד מן אשה. ועיין בנוב"י מהדו"ת סי' א' שעמד בנו בחקירה זו ומביא דה"ת הנ"ל. ועי"ש שמביא בשם ספר אחד שמפלפל בזה אם כן אם יכול להוליד לשיטה זו שהוא ודאי זכר דינו כבן גמור ולשיטה שהוא ספק [אף דגם אליבייהו ראוי להוליד ואינו תלוי זב"ז לאמר כיון דראוי להוליד הוא ודאי זכר ע"ש בסוגיא שהיא עמוקה] אם כן אם הוליד אנדרוגינוס ובת יצא מספק דלמא אנדרוגינוס זכר הוא יש לו בן ובת. אבל אם הוליד אנדרוגינוס ובן נראה מצד הסברא דאנדרוגינוס מתורת בת לא יצא כלל נהי דהיא בת מכל מקום א"ר להוליד כאשה מאיש אך הוא מילד אשה כזכר וגזירת הכתוב דבן ובת הראוים להוליד כדרך הארץ בעי' וכיון דאנדרוגינוס אינו מוליד מאיש כשאר נקבות נראה דלא יצא ובודאי ולא מתורת ספק. ומכל מקום צ"ע דאפשר כיון דמוליד לא איכפת לן באיזה ענין. אם כן אינו חייב בפו"ר רק מספק וצ"ע.

'''ולדעת ''' הראב"ד פ"ב מה' שופר דאנדרוגינוס לאו ספק הוא אלא חצי זכר וחצי נקבה כמו ח"ע וחב"ח ע"ש אם נאמר דיכול להוליד ג"כ מכל מקום זה ודאי אין סברא דנימא דבאנדרוגינוס לבד יצא י"ח דהו"ל בן ובת דהגזירת הכתוב הוא שיהיו לו שני גופים שראוים להוליד וזהו רק גוף אחד אך אם הוליד אנדרוגינוס ובת אפשר דיצא דהאנדרוגינוס הוא זכר ודאי ג"כ וראוי להוליד ודאי יצא י"ח אך אם יש לו בן ואנדרוגינוס אף דהאנדרוגינוס הוא ג"כ ודאי בת מכל מקום א"ר להוליד כבת רק כבן ואפשר הקפידה התורה שיהיו ראוי להוליד כדרך הארץ וכמש"ל ואם ילד טומטום ונקרע ונמצא זכר לדעת הר"מ פ"ו דחולץ או מייבם דלאו סריס הוא אם כן ודאי נחשב כבן ולדעת הרא"ש דהוא ספק סריס עיין בטואה"ע סימן קע"ב וב"י שם אם כן הו"ל ספק. וטומטום שנקרע ונמצאת נקיבה אינו מבואר אם תוכל להוליד ואפשר דהו"ל ספק וצ"ע שם לענין יבום ובאתי רק לעורר. ויש עוד שיטה אחרת דאנדרוגינוס הוא ברי' בפ"ע לא איש ולא אשה והוא מין בפ"ע ועתו"ס ביבמות דחו שיטה זו ועיין בכורות (דף מ"ב) ודעת הר"מ בהלכות בכורות דאנדרוגינוס נגזז ונעבד ועיין בלחם משנה פ"ד מה"א מפלפל בזה דדברי הרמב"ם סתרי אהדדי דבכמה מקומות פסק דהוי ספק ע"ש באורך ועיין רמב"ן פ"ו מהלכות בכורות ומהרי"ט אלגאזי הנדפס מחדש דדעתו כשיטה זו דהוא מין בפ"ע וע"ש במהריט"א באורך דיש מין בפ"ע שמולידים מאשה ויולדים מאיש וזהו ודאי מין בפ"ע ובודאי לא יצא ידי חובת פרי' ורבי' דלא הוי איש ולא אשה אף על גב דיכול להוליד מכל מקום כיון דהוא מין בפני עצמו אינו יוצא והנה להאריך בעניני אנדרוגינוס יעברו יחלופו מלא רוחב ים התלמוד ואין כאן מקומו:

'''והנה ''' אם הוליד בן ואחר כך נעשה פצוע דכה וכרות שפכה דא"ר להוליד או הבת שנתקלקלו חדרי בטנה וא"ר להוליד ודאי א"י י"ח כמו במתו הבנים ומ"ל אם נולדו כך מן הבטן או נתקלקלו אחר כך כנ"ל פשוט. ומבואר בש"ע היה הבן קטן קיים המצוה ונראה דאם הגיע לי"ג שנים ולא הביא ב"ש דיצא מכלל הרוב דחזקה דרבא והו"ל ספק שמא נשרו אם כן חייב מספק בפרי' ורבי' שמא ימצא הבן סריס וז"פ. ואם הוליד בן או בת מכל מקום אפילו חרש ושוטה קיים המצוה דהם בני מצות דאסור להאכילם בידים דבר איסור וראויים להוליד ע"כ יוצא י"ח כמבואר בב"י ובש"ע סימן א' וגם אם הוליד ממזר קיים המצוה ונראה מדברי הגהות רמ"א בשם הרשב"א דסתם הדבר דלאו דוקא אם הי' לו ממזר בהיתר כגון גר שמותר לישא ממזרת כמבואר בגמרא ואה"ע סי' ד' והוליד ממנה ממזר אלא אפילו נולד באיסור כגון שבא על הממזרת או על ח"כ והוליד מכל מקום קיים המצוה כי בנו הוא לכל דבר כמבואר ביבמות פ' כיצד והובא גם כן בב"י בשם הירושלמי על המשנה דפ' כיצד מי שיש לו בן וכו' ובנו הוא לכ"ד אפילו לפו"ר וכתב הריטב"א פי' דאפילו בבן ממזר יצא ידי פו"ר עכ"ל הב"י והמשנה דבנו הוא לכ"ד הוא לענין לפטור את אשת אביו מן היבום ומיירי אפילו בבא על הערוה באיסור ע"ש בגמ' דמקשה על מה דחייב על מכתו והא אינו עושה מעשה עמך ע"ש בגמ' והכי פסקינן דבנו הוא לכ"ד וה"ה לפו"ר. אך הרי"ף והר"מ והרא"ש לא הזכירו מהירוש' הזה דאפילו בנו ממזר קיים פו"ר. וזה זמן כביר הקשיתי דלמה יצא י"ח והלא הוי מהב"ע ולדעת הרבה ראשונים מהב"ע מן התורה אינו יוצא ולדעת התוס' סוכה ט' על כל פנים מדרבנן א"י והדברים עתיקין וישבתי עפ"י סברת האחרונים וע' שעה"מ ה' לולב דמהב"ע לא הוי אלא אם בשעת מצוה עושה ג"כ עבירה דבאתרוג הגזול בשעת הנטילה עובר על והשיב את הגזילה זהו מהב"ע אבל אם בשעת המצוה ליכא עבירה כלל כגון בהוציא מצה מרה"י לר"ה דבשעת קיום המצוה ליכא עבירה כלל ל"ה מהב"ע אם כן ה"נ נהי דהמצוה של הבנים באה ע"י עבירה דביאת איסור מכל מקום המ"ע היינו הבנים והבעילה הוא רק הכשר מצוה דא"א בל"ז והראי' דאם לא הוליד וכן אם מתו הבנים לא קיים המצוה וכיון דעיקר קיום המצוה הם הבנים ובעת הזאת ליכא עבירה כלל דעבירה כבר נעשית בשעת הבעילה דמי להוציא מצה מרה"י לרה"ר דל"ה מהב"ע והדברים ארוכים בדיני מהב"ע ואין כאן מקומו. אח"ז נדפס ספר מהרי"ט אלגאזי ומצאתי שהעיר בזה בשם הרדב"ז יעו"ש פ"ח דבכורות דף פ"ט שמביא הירושלמי דמצה וקריעה ולא נחית למ"ש וע"ש בשער המלך שחילוק זה ג"כ אינו ברור בעיניו והמהריט"א שם דעתו דע"כ השמיטו הרי"ף והר"מ הירושלמי הזה משום דבאמת אינו יוצא משום מהב"ע והירושל' מיירי באונס דאין עביר' כלל והם השמיטו דבר זה דהוא מלתא דלא שכיח ובלאו הכי צריך עיון גדול איך יוצא י"ח בבן כזה שמרבה פסולים בישראל דאפילו בא על הגיורת הוי הוולד ממזר [ועי' לקמן סוף מצוה זו בדין פסולי קהל ממזר והדומה אי מחויבין במצות עשה דפו"ר] ואם ישא הממזר שפחה יהא הוולד עבד ובתר דידה אזלינן ולא יתייחס אחריו כלל ואינו בנו לשום דבר אם כן צ"ע מאוד איך יוצא י"ח בולד ממזר להרבות ממזרין בישראל:

'''ואם ''' היו שני בנים או שתי בנות לא קיים המצוה. ואם היו לו בן ובת ומתו והניחו בנים דעת הר"מ דלא יצא רק בהניחו בן ובת. אע"ג דברא לברתא וברתא לברא כיון דזכר ונקיבה הם יצא אבל אם הניחו שני זכרים או שני נקיבות לא יצא ודעת התוס' שם ביבמות דאפילו הניחו שני זכרים או שני נקבות יצא ודוקא שבאו משנים אבל אם הניח א' בן ובת והשני לא הניח כלל לא יצא. עי' בטובש"ע וב"ש ס"א סק"ט. ואם יש לו בן מעכו"ם או משפחה כנענית אף שנתגייר הבן או שנשתחרר לא יצא כי אינו בנו כלל כמבואר ביבמות במשנה שם דלכל דיני התורה אינו בנו כלל וז"פ ועי' סי' ד' כלל גדול דבישראל הבא על העכו"ם או שפחה הולד הולך אחריה דאין קדושין. ומבואר להדיא ביבמות וע' תוס' שם ד"ה הכל מודים ובחגיגה (דף ב' ע"ב) ד"ה לא תהו ע"ש כו' ואם יש לו בנים מחצי שפחה וחב"ח דהבנים ג"כ ח"ע וחב"ח דמצד חלק השפחות שבה הולד הולך בתר דידה והוי עבד או שפחה ומצד הב"ח הולד ב"ח והולך אחר אביו ע' קדושין ואה"ע סי' ד'. אך הבן או הבת הם ח"ע וחב"ח ולמשנה אחרונה בגיטין פרק השולח וכמה מקומות דכופין את רבו לשחררו אם כן בר אולידי הוא. אבל בבת חצי' שפחה וחב"ח דבאשה אין כופין דאינה מצווה כמבואר שם אם כן לאו בת אולידי היא כי לא תוכל להנשא לא לעבד ולא לב"ח ואפילו לממזר לא תוכל להנשא מצד חלק הב"ח שבה דלא הוי גיורת כי מצד חלק ב"ח הולכים אחר אביה והולד ישראל לכל דבר וכיון דאינה ראוי' להוליד א"י:

'''ונראה ''' דאף אם עברה ונבעלה באיסור מכל מקום אפשר דצריך להיות לו בנים שישאו בהיתר דלשבת יצרה. אבל אם יש לו בנים שלא יוכלו לישא כלל ודאי לא קיים המצוה וא"ד לממזר דאפשר לישא בהיתר כגון גיורת אבל זו אינה ראויה לממזר ג"כ מצד הב"ח אם כן אפשר דלא יצא בכה"ג. אך אפשר בדיעבד אם נשתחררה הבת אם כן יכולה להנשא י"ל דיוצא ואין לומר כיון דבשעת הלידה לא היתה ראויה דהרי זה פשוט מאד בטומטום ונקרע באופן דראוי להוליד לדעת הר"מ בודאי יצא אם כן ה"נ וא"כ יצא בבן ובת כאלו אך אפשר כיון דרק חציים מתייחסים אחריו אינו יוצא. שוב ראיתי שנתעורר בחקירה זו בפתיחה הכוללת בפרי מגדים או"ח ע"ש:

'''ולפי ''' מה שביארנו דהבא על חצי שפחה וחצי ב"ח הולד הוא ח"ע וחב"ח יש להקשות בהא דאמרי' פ' השולח דמ"ג ח"ע וחב"ח שקידש קידושיו קידושין או לא כיון דלא חזייה לכולי' וכו'. ובעי למפשט משור שהמית ח"ע וחב"ח דנותן חצי קנס לרבו וח"ק ליורשיו. ואי אמרת קדושין לאו קידושין יורשין מנ"ל. ועיין בתו' כיון דל"ה קידושין אין בנו מתייחס אחריו וכו' וצריך הש"ס לדחוק ולתרץ מאי יורשיו נפשי' הוה ליה לאוקמי בפשיטות שהמית השור חציו עבד וחציו בן חורין הנולד מחצי' שפחה וחציה בת חורין שבא עליה ישראל והולד הזה ח"ע וחב"ח מצד חלק אביו ואם האב יש לו עוד בנים הרי הם אחיו מצד חלק הבן חורין אם כן שפיר נותן חצי כופר ליורשי' אביו או לאחיו מצד האב נהי דלא משכחת לי' יורשין בניו או יו"ח הלא כל משפחות בית אביו נקראים יורשים ומה הקשה המקשן וי"ל דנראה שם דמאן דסובר ח"ע וחב"ח שקידש אין קידושיו קידושין גם אם קידש אחר ח"ש וחב"ח אינה מקודשת ע"ש בש"ס דכמה סוברים כן ואנן לא קי"ל הכי ע' בר"ן קידושין ואה"ע סי' מ"ד וי"ל דהש"ס רוצה לפשוט למ"ד דתלוי זב"ז אם כן אם קידושיו ל"ה קדושין אין הבן מתייחס אחריו כלל והולך בתר דידה ואין לו משפחת אב כלל ומקשה הש"ס שפיר ומש"ל דהבא על ח"ש וחב"ח הולד מחלק ב"ח אזיל בתר אביו היינו לדידן דתופסין קדושין בח"ש וחב"ח. ואי"ה בדיני עריות נאריך בזה:

'''ואם ''' אדם טרפה חייב בפו"ר זה תלוי אי טרפה מוליד ודאי חייב דטרפה חייב בכל המצות ואי אינו מוליד פטור וכבר עמדו על מבוכה זו בפר"ח בס' מים חיים הביאו בשער המלך פי"א מהמ"א ובכרו"פ סי' נ"ז ואין כאן מקומו. ואם נכרי היו לו בנים בגיותו ונתגייר הוא והם קיים מצות פו"ר אע"ג דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי כיון דבנכריותו זרעו מיוחס אחריו קיים עיין גמ' וש"ע. ודעת כ"פ משמע דאפילו לא נתגיירו הבנים קיים פו"ר אך בר"מ וטור פסקו דוקא אם נתגיירו הבנים ג"כ. ונראה דוקא אם היה לו בנים בגיותו מן הנכריות כיון דזרעו מיוחס אחריו קיים בגירותו ג"כ אבל אם הי' לו בנים מישראלית כיון דאין הבנים הולכין אחריו דקיי"ל נכרי ועבד הבא על ב"י הולד ישראל לכ"ד אם כן בודאי לא היה הזרע מתייחס אחריו כלל ואף שנתגייר ל"ק המצוה רק אם היו מנכרית דבאומות הולכין אחר הזכר ואז מתייחס אחריו אם כן קיים בגירותו כנלע"ד פשוט. והנה לפי מה דקיימא לן הי' לו בנים ומתו ל"ק המצוה נראה בעליל דמצוה זו אינה כשאר מצות לולב ומצה ודומיהם דאין להם משך זמן רק תיכף שנעשה המצוה יצא אבל כאן אינו כן דהביאה לא הוי גוף המצוה רק הכשר מצוה ועיקר המצוה הוא לידת הבנים{{הערה|וכ"כ ב[[מנחת חינוך/שו|מצוה שו]], עיי"ש. וכ"כ גם בספר פרי יצחק {{ממ|[[פרי יצחק/א/מב|ח"א סוס"י מב]]}}: דפרו ורבו לא דמיא לשאר מצוות, דגבי פרו ורבו הביאה היא רק הכשר מצוה למצות פרו ורבו, אבל עיקר המצוה היא שיהיו לו בנים. ועי' הר צבי {{ממ|יבמות סב.}} שהתקשה מאד בדבריהם, וכן באגרות משה {{ממ|אבן העזר ח"ב סי' יח}} כתב שלא מסתבר לומר כהמנ"ח בזה, עיי"ש.}} ובכל רגע חל עליו החיוב ואם מתו לא קיים מכאן ולהבא וז"פ. ובזה מיושב ע"נ מה שהקשה בס' טורי אבן להגאון ש"א בר"ה בהא דמבואר שם כפאו ואכל מצה יצא דכפאו מאן אילימא כפאו שד התניא כשהוא שוטה הרי הוא שוטה לכ"ד וכו' ומבואר שם דע"כ לא יי"ח באכילת מצה כשהוא שוטה כיון דאז פטור מן המצות ואינו נפטר בזמן החיוב במה שעשה בזמן הפטור והקשה ע"ז בס' ט"א היאך מבואר כאן היה לו בנים בגיותו ונתגייר קיים המצוה הא בגיותו פטור מפ"ו דב"נ אינם מצויים [עיין לקמן בדברינו אי"ה] והיאך נפטר עתה בזמן החיוב לאחר שנתגייר יעו"ש שהאריך בזה. ולפמ"ש לק"מ דבשלמא מצה ולולב דיצא המצוה כשאכל מצה או נטל לולב ע"כ שפיר אי נטל או אכל בעת שהיה פטור אינו פוטרו לזמן החיוב אבל הכא דהמצוה היא בכל רגע והמצוה שיהי' לו בנים אם כן בגירותו בעת שחל עליו החיוב מקיים מצות פו"ר דהרי יש לו בנים ואין אנו צריכין לבא מחמת קיום המצוה דמתחלה דאף אם קיים המצוה מתחלה ל"מ בהיה לו בנים ומתו רק עיקר המצוה שיהיה לו בנים ויתייחסו אחריו והרי הוא מקיימה כעת ורק ההכשר מצוה נעשה בפטור דהיינו הבעילה וזה מצוה העיקריית רק הויות הבנים וכמו בעשה המצה בעודו גוי [וישראל עע"ג דמהני להרבה שיטות ע' בא"ח סי' ת"פ] אעפ"י דבלא העשייה לא הי' עושה ואוכל המצה והאכילה באה לו ע"י העשייה והעשייה היה בפטור מכל מקום בודאי יצא כי המצוה היא בחיוב וה"נ הבנים דהם עיקר המצוה הם בשעת החיוב ורק ההכשר מצוה דהיא הבעילה היה בפטור אבל עיקר המצוה הי' בזמן החיוב והראיה דאם מתו לא קיים המצוה דא"י כעת במה שיצא כבר ואין שום דמיון כלל לכפאו ואכל מצה וע' לקמן בדברינו במצות ספירת העומר. וע"פ הנ"ל איני מבין דברי התוס' ב"ב די"ג ד"ה כופין וחגיגה ד"ב ע"ב שהקשו דליתי עשה דפ"ו לדחות הל"ת דלא יהיה קדש ותי' דלא הוה בעידנא דהל"ת היא בשעת העראה והעשה היא בגמ"ב. ולפי הנ"ל הנה בגמ"ב ג"כ לא קיים העשה והגמ"ב אינו אלא הכשר מצוה דאי אפשר להוליד בל"ז אך לפי זה הוי ההעראה גם כן הכשר מצוה דאי אפשר בל"ז [וע' בטו"א שם שהשיג בזה על דה"ת] אך גם לסברת התוס' אינו מובן החילוק בין העראה לגמ"ב דאף בגמר עדיין לא קיים המצוה ולומר דכיון דבגמ"ב מוליד ורוב נשים מתעברות ויולדות ובכ"מ אזלינן בתר רובא והוי כאלו ילדה ז"א דהרי אפילו נתעברה לא קיים המצוה דבבן או בת לחוד לא קיים כלל ול"ש כלל דתלד תאומים זו"נ ודברי התוס' צ"ע כעת. ובהיותי בזה ראיתי דמה שתירצו התוס' בתי' הב' דאין עדל"ת דבדידה ליכא עשה והיאך תדחה היא הל"ת דבדידה ליכא עשה וכעין סברא זו מבואר בתוס' כתובות מ' גבי אנוסה דאם אינה ראויה לבא בקהל לא ישאנה ופריך הש"ס תיתי עשה דולו תהיה לאשה ותדחה הל"ת ומתרץ אי אמרה לא בעינא ליתא לעשה כלל ומפרש התוס' דכיון דבדידה ליכא עשה היאך תדחה הל"ת יעו"ש בתוס'. ולכאורה אין דמיון לשם דשם אם היא אינה רוצית מסתלקת העשה לגמרי ולמה תחטא אבל כאן אין העשה שלו מסתלקת דהוא חייב בעשה זו תמיד רק שא"י לקיים אפשר בכה"ג מצוה עליה שתחטא כדי לזכות לחבירה היכא דלא פשע כמבואר בראשונים אך סברת התוס' דבכ"ע כיון דבאחד ליכא עשה אף שחבירו יקיים עשה לא דחי כיון דאצלה אין עשה ומי יחלוק עליהם מסברא באין ראיה מהש"ס.

'''ומצאתי ''' בקונטרס תוספת יוה"כ למהר"מ בן חביב ביומא גבי גדולה תשובה שדוחה ל"ת שמביא סברא זו בשם אחרונים דכל היכי דשנים מוזהרין והעשה אינו אלא באחד לא דחי כיון דלגבי השני ליכא עשה ותמה עליהם מהש"ס כתובות הנ"ל דאמאי לא קאמר בפשיטות דלהכי לא דחי העשה לל"ת דבדידה ליכא עשה ולא ראה דברי התוס' שבאמת פירשו כן כוונת הגמ'. עוד תמה עליהם מחייבי לאוין דמתייבמין מן התורה דעשה דיבום דוחה הל"ת ע' יבמות כ"ב והיאך דחי הא בדידה ליכא עשה דמ"ע דיבום הוא רק אצל היבם א"ו כיון דהיבם יקיים המצוה דוחה הל"ת אף דבדידה ליכא עשה עכת"ד התוי"כ ואני תמה דדברי האחרונים הנ"ל מפורש בתוס' כאן בעבד דאין עשה דפו"ר דוחה לא יהיה קדש דבדידה ליכא עשה. ומה שהקשה התוי"כ מיבום דח"ל הנה באמת מבואר בספ"י בסוגיא דכתובות הנ"ל דמ"ע דיבום חל עליה ג"כ. אכן המעיין בר"ם פ"א מיבום שכתב מ"ע שייבם אדם וכו' ומ"ע מן התורה לחלוץ לה נראה דהמצוה רק עליו והרהמ"ח לקמן מצוה תקצ"ח ותקצ"ט מונה מצות יבום וחליצה ומסיים ונוהג בזכרים וכו' ואי חל עליה ג"כ הו"ל לסיים ונוהג בזו"נ כדרכו. נראה כדברי המהרמב"ח והנלפע"ד בישוב קושיתו מיבום דח"ל די"ל דהרי עיקר הל"ת שהאשה מוזהרת בפסולים מבואר בפ' יש מותרות דאתקש אשה לאיש וכ"מ שהוא מוזהר האשה ג"כ מוזהרת וביבום כיון דהאיש אינו מוזהר דאתי עשה ודחי ל"ת היא ג"כ אינה מוזהרת וכי היכי דהעשה ליתא גבי דידה ליתא ג"כ לל"ת ודי לבא מן הדין וכו' אף דאצל האיש הוא רק דרך דיחוי תיתי מהי תיתי כיון דהוא אינו מוזהר היא ג"כ אינה מוזהרת ומכל מקום גבי אנוסה דברי התוס' נכונים דבדידה ליכא עשה אף דהוא אינו מוזהר מכל מקום אי אמרה וכו' איסתלק העשה מכל וכל אבל גבי יבום דהעשה במק"ע למה לא יקיים כיון דהיא ג"כ לא תעביד איסורא ומש"ה א"ש מ"ש התוס' בעבד דאין עדל"ת דבדידה ליכא עשה דע"כ כוונת התוס' בקושיתם דתיתי עשה דפ"ו לדחות הל"ת דלא יהי' קדש היינו דישא בת חורין ויוצא מצד חלק ב"ח שלו המצוה אבל כשישא שפחה הולד הולך אחריה ולא יקיים המצוה כמבואר לעיל והנה התוס' ס"ל דעבד ושפחה הם בלאו דקדש וקדשה כדעת הת"א על פסוק לא תהיה קדשה מבנות ישראל לא תסב אתתא בת ישראל לגבר עבד ולא יהי' קדש לא יסב גבר ישראל וכו' על כל פנים לאו דבת ישראל שלא תקח עבד מפורש הלאו בתורה ולא משום דאתקש אשה לאיש ומתרצים התוס' שפיר דבדידה ליכא עשה ולאו איכא וא"ל כל היכא דהוא מוזהר וכו' דהרי הכא הלאו מפורש על האשה לחודה משא"כ בשאר כל הלאוין שבתורה הלאו נכתב בלשון זכר ואתקש אשה לאיש ושפיר כתבו התוס' דכיון דבדידה ליכא עשה לא אתי עשה ודל"ת וע' תוס' ב"ב וגיטין כתבו דתיתי עשה דפ"ו וכו' ובחגיגה נרשם בחצי עיגולין עשה דלשבת והעיקר כמ"ש בב"ב וגיטין דהאיך יוכל עשה דד"ק לדחות ל"ת דד"ת וז"פ ואי"ה בדיני יבום יבואר ג"כ דין האשה אם מחויבת במצות עשה דיבום.

'''נחזור ''' לענינינו בנכרי ונתגייר ובניו עמו כיון דלא עשה בפטור רק ההכשר מצוה ועיקר המצוה נעשית בעת החיוב קיים מ"ע אך נראה דאם נתגייר ובניו קטנים כדין גר קטן דמטבילין אותו ע"ד ב"ד כ"ז שהבנים קטנים לא יבטל ממצות פו"ר דלמא ימחו כשיגדלו ונעשו גוים למפרע עיין ר"מ פ"י מה' מלכים מש"ס דכתובות וז"פ ובנתגיירה מעוברת א"י למחות (תפארת למשה יו"ד סי' רס"ח) והטבילה תהי' ע"י ב"ד ואם א"י שהיא מעוברת עיין דגול מרבבה שם. ואם הנכרי היה לו בנים בגיותו משפחה כנענית שטבלה לשם שפחות שג"כ הולד כמותה עיין ר"מ פט"ו מה' אבל ה"ו ואח"ז נתגייר לא יי"ח כי אין הזרע מתייחס אחריו וז"פ. והנה בעבד שהיו לו בנים בעבדותו ונשתחרר הוא והם מבואר גמ' ושו"ע דלא יי"ח דאין הזרע יתייחס אחריו כלל ונראה דהא דתלינן ביחוס זרע אחריו היינו דוקא בעבד ועכו"ם דלכשנתגיירו ונשתחררו אין הבנים בנים שלהם לשום ענין מדיני התורה דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי כמבואר בר"מ פט"ו לענין עריות וביבמות וסנהדרין ע"כ לענין פ"ו ג"כ לא נחשבו בנים רק בעכו"ם הגם דלא נחשבו בניו כיון דמתייחסים אחריו קיים המ"ע אבל במקום דהם בניו אף דאינם מתייחסים אחריו זה אינו מזיק כלל וקיים פ"ו [ויבואר לקמן אי"ה דין זה המ"ל] וראי' מיבמות דפליגי ת"ק סובר אשה אינה מצווה על פ"ו וריב"ב סובר דמצווה ולת"ק נפקא לן מקרא וקשה ל"ל קרא תפ"ל דהבנים אינם מתייחסים אחר האשה אלא אחר האיש ע' קדושין פ' האומר והיאך סובר ריב"ב דהאשה ג"כ מצווה הא אין הבנים מתייחסים אחריה א"ו כיון דהם בניה לנחלה ולעריות הם בנים ממש ואלו היתה מצווה בודאי יצאה אבל בנתגיירו דהבנים אין להם שום קרבות מן התורה דגר שנתגייר כקטן שנולד ויכול לישא אמו ומותר בכל העריות מן התורה שהוא מחמת שאר ע"כ לא יצא אך בנתייחסו אחריו אף שאינם בנים בזה פליגי ר"י ורשב"ל והלכה כר"י דיצא אבל במקום שהבנים נחשבים כבניו ודאי לא איכפת לן אם לא נתייחסו אחריו כן נראה לפי עניית דעתי וע' לקמן: