עריכת הדף "מזרחי/שמות/כא" (פסקה)

== ב ==

'''כי תקנה עבד עברי עבד שהוא עברי.''' במכילתא הא דפירש עבד עברי קודם כי תקנה ושנה גם לשון המכילתא שפירש אותו על הסדר הוא מפני שאי אפשר לפרש כי תקנה מב"ד שמכרוהו בגנבתו אלא אם יפורש עבד עברי עבד שהוא עברי שאז יחוייב שיהיה פי' כי תקנה או במוכר עצמו או במכרוהו בית דין וכיון שאי אפשר שיפורש במוכר עצמו שהרי כבר אמר וכי ימוך אחיך עכ"ל שהוא במכרוהו בית דין אבל אם היה פירוש עבד עברי עבדו של עברי והוא עבד כנעני שלקחתו מישראל יהיה פי' כי תקנה מהעברי שמכרו לך ולא מהב"ד שמכרוהו בגנבתו: 

'''או אינו אלא עבדו של עברי''' דמשקל פעל שוה בסמוך ובמוכרח ארץ חטה ארץ אשר אבניה ברזל ואפשר שיתפרש סמוך שפירושו עבד של עברי ומוכר' שפירושו עבד שהוא עברי: 

'''עבד כנעני שלקחתו מישראל.''' פי' דהיינו עבד כנעני שלקחתו מישראל דהשתא איכא נפקותא בין סמוך למוכרת שאם יהיה מוכרת יהיה הבדל בין עבד כנעני הלקוח מישראל לעבד כנעני הלקוח מן הכותי ששניהם בכלל והתנחלתם אותם לבניכם ואם הוא סמוך לא יהיה בכלל והתנחלתם אלא העבד כנעני הלקוח מן הכותי אבל הלקוח מישראל יוצא בו' וביובל וזהו שסיים ומה אני מקיים והתנחלתם אותם בלקוח מן הכותי אבל הלקוח מישראל יצא בו' כלומר והיינו נפקותא דאיכא בין סמוך למוכרת ומה שהוסיף עוד ועליו הוא אומר שש שנים יעבוד שלא היה צריך זה דפשיטא דעליו דעבד עברי קאי כל האמור שם נראה לי שרצה להשמיענו עוד נפקותא אחרת דדוקא עליו של זה שלא נמכר בעד שום חטא כתבה תורה עליו שיצא בו' וביובל אבל מי שגנב ומכרוהו ב"ד בגניבתו לא יצא עד שיעבוד כשעור גנבתו וכאילו אמר ועליו הוא אומר שש שנים יעבוד אבל מכרוהו ב"ד לא יצא בשש והיא היא עצמה הנפקותא של כי תקנה האמו' אחר זה או אינו אלא במוכר עצמו אבל מכרוהו ב"ד לא יצא בשש ואחר כך אמר ומה אני מקיים והתנחלתם אותם בלקוח מן הכותי אבל בלקוח מישראל יצא בשש והוא הנפקותא האחרת א"ק בשלמא הנפקותא הראשונה הסברא מוכחת עליה שהרי הישראלי שמכרוהו ב"ד בגנבתו גרע טפי מהעבד הכנעני הלקוח מישראל שהרי הישראלי שמכרוהו בית דין בגנבתו נמכר בעבור חטאו והעבד כנעני שמכרו אדוניו העברי לא מכרו בעבור חטאו והוא כישראל מאחר שכבר קבל עול המצות והטבילוהו לשם עבדות וחייב בכל המצות שהאשה חייבת בה דכה"ג אמרינן בפ"ק דקדושין גבי יליף שכיר שכיר סד"א מוכר עצמו הוא דלא עביד אסורא אבל מכרוהו ב"ד דעבד אסורא אימא נקנסיה קמ"ל אלא הנפקותא השנית מאי זה כח ומאי זו סברא היא יוצאת והלא אין הפרש בין לקוח מן הכותי ללקוח מישראל דמה שייכות יש למוכר בדין שעבודו של עבד עד שיתחלף דינו בחלוף המוכרים הלקוח מזה ומזה שם עבד כנעני יש לו וראוי שיהיה דינו של זה כדינו של זה וי"ל משום דסתם עבד הלקוח מישראל אינו אלא אחר שקבל עול המצות ומל וטבל לשם עבדות שחייב בכל המצות שהאשה חייבת בם דאם לא כן לא היה מוכרו אלא לכותים וכיון שכן אין ראוי שיהיה דינו כדין העבד הלקוח מן הכותי שהוא כותי גמור שאע"פ שהלקוח מן הכותי גם כן אי אפשר לקיימו בידו בלא מילה וטבילה אלא עד י"ב חודש ואם לא רצה למול ולטבול מוכרו לכותי מלבד אם התנה הכותי מתחלה כדאיתא בפ' החולץ מ"ע כיון שבשעה שלקחו מן הכותי ובא ברשותו עדיין כותי גמור הוא וחל עליו דין דוהתנחלת' תו לא פקע ואם תאמר היכי תסק אדעתין לפרושי קרא דעבד עברי בעבד כנעני הלקוח מישראל והא טעמא דרצועת אזן משום דשמע בסיני לא תגנוב והלך וגנב הוא כדאיתא במכילתא בשם רבן יוחנן בן זכאי או משום דשמע כי לי בני ישראל עבדים ולא עבדים לעבדים והלך זה וקנה אדון לעצמו דאיתא בפ"ק דקדושין בשם רבן יוחנן בן זכאי והא לא שייך בעבד כנעני יש לומר דהאי טעמא אינה אלא לפי המסקנא דפירשו דעבד עברי בעבד שהוא עברי קמיירי אבל לפי הקס"ד ה"א גזרת הכתוב היא שתהיה הרציעה באוזן ולא בשאר האברים. וא"ת היכי משכחת לה שיהא לקוח מן הכותי ויהא גופו קנוי לישראל עד שיהיה בכלל והתנחלתם והכתיב מהם תקנו עבד ואמה ודרז"ל בפ' השולח אתם קונים מהם ולא הם מהם ולא הם מכם ומוקי לה התם בגופו שאין גופו קנוי לכותי שיהא צריך ממנו גט שחרור להתירו בבת ישראל וכיון דכותי לא קני ליה אלא למעשה ידיו מאי דקני הוא דקא מקני ליה לישראל גופו דלא קני ליה היכי מצי לאקנוי ליה לישראל י"ל אע"ג דלא מקני ליה לישראל אלא למעשה ידיו מכל מקום כחו של ישראל אלים טפי וקני ליה כדאיתא בפרק החולץ מהם תקנו אתם קונין מהם ולא הם קונין מכם ולא הם קונין זה מזה ולא הם קונין מכם למאי אלימא למעשה ידיו אטו כותי לא קני לישראל למעשה ידיו אלא לאו לגופיה וקאמר רחמנא אתם קונין מהם אפילו גופיה וכן כתב הרמב"ם ז"ל בהלכות עבדים כותי שקנה כותי לעבדות לא קנה גופו ואין לו בו אלא מעשה ידיו אעפ"י כן אם מכרו לישראל הרי גופו קנוי לישראל וכן כתב הטור מהו עבד כנעני מי שלקח אחד מכל הכנענים ל"ש אם לקחו מישראל או מכותי או שמוכר את עצמו או שלקחו בשביה או גנבו וכבשו להיות לו לעבד אלא שאותו שלוקח מכותי אין גופו קנוי לו אלא למעשה ידיו עד שיטבילנו לשם עבדות ובאינך כלהו הגוף קנוי לו מיד: 

'''ת"ל כי ימכר לך אחיך העברי לא אמרתי אלא באחיך.''' אינו רוצה לומר מדהוה ליה למכתב כי ימכר לך העברי וכתב אחיך העברי למועיטא לומר לא אמרתי אלא באחיך דאכתי היכי נפיק מינה דפירוש עבד עברי עבד שהוא עברי דילמא עבדו של עברי הוא שפירושו עבד כנעני הלקוח מישראל ומיעויטא דאחיך אינו אלא למעוטי הענקה ופירושו לא אמרתי שיצא בו' ושיעניקנו בצאתו ממנו אלא באחיך אבל בעבד כנעני הלקוח מישראל נהי דיוצא בו' אינו בהענקה אלא ה"פ לא אמרתי שיהיה עבד עברי דהכא אלא באחיך דילפינן עבד עברי ג"ש נאמר כאן עברי ונאמר להלן כי ימכר לך אחיך העברי שאין ת"ל העברי שכבר נאמר אחיך אלא למופנה לג"ש מה להלן אחיך אף כאן אחיך וכן שנינו בהדיא במכילתא וא"ת כיון דהעברי דהתם לא אתא אלא ללמד על עבד עברי דהכא שאינו רוצה לומר עבדו של עברי אלא עבד שהוא עברי לא לכתוב רחמנא לא עבד דהכא ולא עברי דהתם אלא כי תקנה עברי דכה"ג פריך בפ"ק דפסחים לא לכתוב רחמנא לא וי"ו ולא ה"א י"ל דאצטריך עבד כדי להתי' לקרותו עבד דלא תימא אל תקראנו עבד לשם בזיון ת"ל עבד התורה קראו עבד על כרחו כמו ששנינו במכילתא וכיון דכתיב ביה עבד להתיר לקרותו עבד הוכרח לכתוב התם העברי יתירה לג"ש ללמד על עבד עברי דהכא   דמיירי באחיך וליכא לאקשויי אי הכי לכתוב כי תקנה עברי עבד ולשתוק מהעברי דהתם דאין זה מנהג הגמרא דלשתוק אמרי' לכתוב לא אמרי': 

'''או אינו אלא במוכר עצמו מפני דוחקו אבל מכרוהו ב"ד לא יצא בשש.''' אבל במכילתא אינו כתוב שם אבל מכרוהו בית דין לא יצא בשש ואפשר לפרש שהנפקותא שבפירוש כי תקנה אם הוא במוכר עצמו או במכרוהו ב"ד היא במוכר עצמו שלא יצא בו' ובריתא זו אתיא כת"ק דרבי אלעזר דאמר המוכר עצמו נמכר לשש ויתר על שש והכי פירוש' כי תקנה מיד ב"ד שמכרוהו בגנבתו וחזר ונשנה כי ימכר לך אחיך שהוא במכרוהו ב"ד מפני שני דברים שנתחדש בו הקשה דאשה לאיש ומענקה כדכתב רש"י שם אבל מוכר עצמו נמכר לשש ויתר על שש או אינו אלא במוכר עצמו מפני דוחקו שאף הוא יוצא בו' כמו במכרוהו ב"ד כשהוא אומר כי ימוך אחיך ונמכר לך הרי מוכר עצמו אמור ואין שם שום חדוש בפרשה לומר שחזרה ונשנית בעבורו וא"כ מה ת"ל כי תקנה במכרוהו ב"ד על גנבתו אבל לרש"י שפי' הנפקותא במכרוהו ב"ד שלא יצא בשש קשיא קרא דכי ימכר לך אחיך שהוא במכרוהו בית דין כדאית' בת"כ ובספרי ובפ"ק דקדושין וכדפרש"י שם עצמו וליכא למימר שזהו ע"פ המסקנא אבל לפי הקס"ד הוה מוקמינן ליה לכי ימכר במוכר עצמו מכמה טעמי חדא דלישנא דכי ימכר על ידי אחרים משמע כדפירש רש"י עצמו בפרק קמא דקדושין גבי אשכחן אמה העברי' הואיל ומיקדשא בכסף כו' אמר קרא כי ימכר לך אחיך כו' אשכחן מכרוהו ב"ד כו' ולא במוכר עצמו ועוד דאם כן השתא נמי נימא הכי לכן נראה לי דהאי לישנא באבל מכרוהו בית דין לא יצא בשש שאינו כתוב במכילתא וכתוב בספרי רש"י ולישנא דועליו הוא אומר שש שנים יעבוד שבבריתא הקודמת שאינו כתוב במכילתא וכתב בספרי רש"י לא גרסינן להו א"ק דילמא לעולם אימא לך כי תקנה במוכר עצמו אמור וכי ימוך נמי במוכר עצמו אמור אלא שנשנה מפני לא תעבוד בו עבודת עבד שנתחדש בו ללמד שלא יוליך כליו אחריו לבית המרחץ ולא ינעול לו מנעלו וכיוצ' בו שלא במשנה תורה בלבד אמרו שנשנת בעבור דבר שנתחדש בה אלא אף בכל התורה כלה שהרי פרשת גוזל ונשבע על שקר האמורה בפרשת ויקרא חזרת ונשנת בפרשת נשא בשביל שני דברים שנתחדשו בה האחד שאינו חייב חומש ואשם עד שיודה בדבר והשני שפירש על גזל הגר שנתן לכהנים כדתניא בספרי והביאם רש"י בפירושו וליכא למימר הרי מוכר עצמו אמור שכבר כתוב שם ולא היה צריך לחזור ולכתבו כאן שכבר פירשנו שהבריתא הזאת אתיא כת"ק דרבי אלעזר דס"ל דהמוכר עצמו נמכר לשש ויתר על שש וא"כ חזר וכתבו כאן ללמד שגם הוא יוצא בשש אבל לפי הנוסחאות שבידנו שכתוב בהן אבל מכרוהו בית דין לא יצא בשש דאתיא אליבא דר' אלעזר דאמור זה וזה אינו נמכר אלא לשש ואין הנפקותא אלא למכרוהו בית דין שלא יצא בשש אתיא שפיר הא דהרי מוכר עצמו אמור שלא היה צריך לחזור ולכתבו כאן שבשיל ללמד שהוא יוצא בשש דהא אית ליה לר' אלעזר ג"ש דשכיר שכיר ללמד שהוא יוצא בשש ומיעועא דועבדך מוקי לה למעוטי יורש וא"ת היכי הוה מצינן לאוקומי במוכר עצמו מפני דוחקו והא כתיב והגישו אדניו אל האלהים ותניא במכילתא והביאו גם רש"י ז"ל והגישו אצל הדיינים שצריך לימלך במוכריו שמכרוהו לו י"ל דרשא בעלמא הוא לפי המסקנא ולא ילפותא גמורה תדע דהא במוכר עצמו פליגי ביה ת"ק ור' אלעזר לת"ק אינו נרצה ולרבי אלעזר נרצה ועד כאן לא קמיפלגי אלא דת"ק ס"ל דמעטיה רחמנא מקרא דאת אזנו שלו ולא של מוכר עצמו ורבי אלעזר ס"ל דההוא מיבעי ליה לאזנו ולא אזנה לומר לך שהעבד הוא נרצה ולא האמה אבל בלאו מיעוטא כ"ע מודו דמוכר עצמו נרצה אעפ"י דכתב ביה והגישו אל האלהים שצריך להמלך בב"ד שמכרוהו לו בעד גנבתו ש"מ דדרש' בעלמא הוא ולא ילפותא גמורה: 

'''לחפשי לחירות.''' כאילו אמר לחופש בלא יו"ד והיו"ד נוסף כיו"ד בני אתונו כי לא יתכן לפרשו ביו"ד כי אז יהיה פירושו שיצא לבן חורין ואין יציאתו לבן חורין אלא לחירות ואם נפרש אותו שיצא בן חורין צריך להיות הלמ"ד נוסף כלמ"ד לאבשלום כאילו אמר ובשביע' יצא חפשי חנם כמו וכי תשלחנו חפשי מעמך והרב בחר שיהיה היו"ד נוסף יותר ממה שיהיה הלמ"ד נוסף מפני שמלת יצא מורה שיצא מעניין לעניין או ממקו' למקום ופירושו פה שיצא מעניין העבדות לעניין החירות: