עריכת הדף "מזרחי/ויקרא/יב" (פסקה)

== ד ==

'''תשב אין תשב אלא לשון עכבה כמו ותשבו בקדש וישב באלוני ממרא. ''' ופירושו ושלשים יום ושלשת ימים תתעכב ותמשך בדמים טהורים אצל בעלה שאע"פ שרואה דם בלי הפסק היא טהורה לבעלה ופירוש בכל קדש לא תגע אבל בכל קודש לא תגע אבל הרמב"ן ז"ל חשב שפירוש עכבה של רש"י ז"ל הוא שתתעכב כמנהג הראשון שהיתה עומדת בו בשבעה הימים הראשונים ופירוש בכל קדש לא תגע שבכל קדש לא תגע וגומר אף על פי שהיא בדמי טוהר לבעלה ומפני זה טען ואמר ואם כן נאמר תמתין עוד שיהיה פירושו ושלשים יום ושלשת ימים תתעכב עוד כמו בשבעה הימים הראשונים שבכל קדש לא תגע כו' ואם כן מה טעם לכתוב אחר זה עד מלאת ימי טהרה הרי כבר אמר ושלשים יום ושלשת ימים תתעכב עוד שבכל קדש לא תגע ואל המקדש לא תבא כמו בשמנה הימים הראשונים אבל לפי מה שפירשנו אנחנו דברי רש"י ז"ל אין מזה טענה על דבריו כלל כי בראשונה אמר שזמן טהרתה לבעלה אף על פי שרואה בהן דם הן שלשים ושלשה ימים ואחר כך אמר אבל בכל קדש לא תגע כו' עד מלאת ימי טהרה שפירושו מתחלת הלידה עד מלאת ימי טהרה גם אין צורך להוסיף מלת עוד: 

'''בדמי טהרה אף על פי שרואה דם טהורה היא. ''' דאם לא כן בדמי למה לי: 

'''לא תגע אזהרה לאוכל כו' כמו ששנויה ביבמות. ''' דתניא בפרק הערל בכל קדש לא תגע אזהרה לאוכל אתה אומר לאוכל או אינו אלא לנוגע ת"ל בכל קדש לא תגע ואל המקדש לא תבא מקיש קדש למקדש מה מקדש דבר שיש בו נטילת נשמה אף קדש דבר שיש בו נטילת נשמה ובנגיעה נטילת נשמה ליכא והאי דאפקיה בלשון נגיעה לומר לך נגיעה כאכילה ופרש"י נטילת נשמה טמא הבא למקדש בכרת שנא' ונכרתה כי את מקדש ה' טמא אף קדש דבר שיש בו נטילת נשמה דהיינו אכילה דגבי קדש בכרת וגבי תרומה במיתה דכתיב ומתו בו כי יחללוהו נגיעה כאכילה האסור לאכול אסור ליגע: 

'''בכל קדש לרבות את התרומה. ''' בפרק אלו הן הלוקין ובפרק הערל פי' שלא לאכול תרומה עד מלאת ימי טהרה שהיא טבולת יום ארוך דמשעה שטבלה לסוף ז' דזכר ושבועים דנקבה עד אור הבאת קרבנותיה ליום מחר נקראת טבולת יום דומיא דכל מחוסרי כפרה הנקראי' טבולי יום משעת טבילתן עד הערב שמש דליל הבאת קרבנותיו למחר ואם תאמר הך דרשא דבכל קדש לא תגע לרבות את האוכל לא אתיא לא כר"ל ולא כרבי יוחנן דבפרק אלו הן הלוקין נחלקו רבי יוחנן ור"ל רבי יוחנן דריש ליה לטמא הנוגע בתרומה אבל שמא האוכל תרומה מפיק ליה מקרא דאיש איש מזרע אהרן שבפרשת אמור ור"ל דריש ליה לטמא האוכל קדשים אבל טמא האוכל תרומה מודה ליה לר' יוחנן דמקרא דאיש איש מזרע אהרן נפקא ואם כן הך דרשא דלרבו' האוכל את התרומה לא כרבי יוחנן ולא כר"ל כבר תרצו התוספות דהאי דרשא אתיא אליבא דמאן דמוקי קרא דאיש איש מזרע אהרן בזב בעל ג' ראיו' ועד אשר יטהר עד דמייתי כפרה ולקדשים וא"כ אזהרה לאוכל תרומה לא נפקא אלא מהכא אבל לבי מגמגם בזה דאם כן הא דבעי תלמודא ותלתא קראי בתרומה למה לי ומצריך להו לא אתיא לא אליבא דמאן דמוקי קרא דעד אשר יטהר בזב בעל שלש ראיות ולא למאן דמוקי ליה בבעל שתי ראיות דלמאן דמוקי ליה בבעל שלש ראיות קראי דאוכל תרומה אינן כי אם תרתי קרא דובא השמש וטהר וקרא דבכל קדש לא תגע ולמאן דמוקי נמי קרא דעד אשר יטהר בבעל שני ראיות קראי דאוכל תרומה אינן כי אם תרתי קרא דעד אשר יטהר וקרא דובא השמש וטהר אבל קרא דבכל קדש לא תגע לר' יוחנן היא אזהרה לטמא הנוגע בתרומה ולריש לקיש היא אזהרה לאוכל קדשים אבל אזהרת אוכל תרומה מפקי לה מקרא דאיש איש מזרע אהרן ועוד אפילו למאן דמוקי קרא דעד אשר יטהר בבעל ג' ראיות למה לא ידרשו קרא דבכל קדש לא תגע כדדריש רבי יוחנן או כר"ל אי משום דקרא דעד אשר יטהר דריש ליה לזב בעל ג' ראיות ועד אשר יטהר עד דמייתי כפרה ולקדשים ושוב אין להוציא ממנו אזהרה לאוכל תרומה תיפוק ליה מקרא דובא השמש וטהר ואם תאמר היכי מצו לפרושי קרא דבכל קדש לא תגע באזהרת אוכל תרומה קודם הערב שמש והתניא בת"כ ומייתי לה בפרק הערל דבר אל בני ישראל אין לי אלא בנות ישראל מניין לרבות את הגיורת ואת השפחה בין משוחררת בין שאינה משוחררת תלמוד לומר אשה כי תזריע דס"ל למכתב כי תזריע וילדה זכר ופשיטא דאשה היא מת"ל אשה לרבויי אפילו גיורת ושפתה ואס"ד אזהרה לאוכל תרומה היא גיורת ושפחה בנות מיכל תרומה נינהו נהי דבנות מגע תרומה נינהו האי לא תגע באוכל תרומה מוקמינן לה כבר תרצו בגמ' קרא מילי מילי קחשיב פי' תחלה אמר דין טומאת היולדת וכתב אשה לרבויי גיורת ושפחה בטומאת לידה ואחר כך התחיל דין אחר שכל אשה יולדת שהיא אוכלת בתרומה בין מכח אביה בין מכח בעלה לא תאכל תרומה עד שיעריב השמש של מחר יום כפרתה והה"נ איכא לשנויי משכחת לה אליבא דר' שמעון דשרי בפרק הבא על יבמתו גיורת פחותה מבת שלש שנים לכהן אלא דניחא להו לתרוצי אליבא דכ"ע: