עריכת הדף "מאמר יהונתן/נרצה/פירוש על חד גדיא" (פסקה)

== דזבין אבא בתרי זוזי. חד גדיא חד גדיא==

'''כי''' זה המדה של חסד שם א"ל ירש אברהם אבא. באומרם ויקרא שם אברהם בשם ה' אל עליון. ודע כי בסנהדרי גדולה למעלה הנקראים אלהי"ם. יש ש"י מחנות של מדת הדין. וכל מחנה ומחנה גומר הדבר שהוא ממונה עליו בין טוב ובין רע. ומושכין להם כל מיני עושר וטובה  שמונעים עפ"י הדין מן הרשעים. וכל אוצרותיהם מליאים כל טוב ונקראים כולן י"ש. ומזומנים וגנוזים אלו האוצרות לצדיקים לעתיד לבא. וע"ז נאמר להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא. ובעת אשר הש"י מחנות יוצאים מב"ד הגדול לשוטט בעולם לגמור הדין בחוטאים. מהם שוללים מהם פוצעים מהם בוזזים מהם עוקרים מהם מנגעים מהם מביאים כמה מיני ומיני חולאים והכל באמת ואמונה. ולא מוסיפים ולא גורעים על מה שנגזר בב"ד הגדול הנקרא אלהים אמת. עיין בסוף ספר שערי אורה.

'''ודע''' כי למעלה מאלו המחנות יושב מדת הרחמים הגמורה. אין בה תערובת דין כלל. וכולה רחמים וחסד וחנינה וחמלה מבלי דין כלל. והמדה הזאת הוא מדתו של אברהם ונקראת א"ל. והוא המעשר של המחנות הנקראים י"ש. והנה אברהם השתדל והתאמץ כל ימיו אחר מדה זאת. וזה סוד ברוך אברם לא"ל עליון. ולכך אמר מלכי צדק מלך שלם לאברהם. כאשר ראה כי במדה הזאת נלחם אברהם בחמשת מלכים. וברוך א"ל עליון אשר מגן צריך בידי: (צרייך) בגימ' ש"ך ש"י מחנות עם המעשר. ורמז לו כי צריך לנתינות המעשר מכל אשר לו. והודות לה' על שנלחם בעדו במדת א"ל. שהוא המעשר ש"י מחנות. ולכך כתיב ויתן לו מעשר מכל. וזהו סוד ויטע אשל כו'. ויקרא שם בשם ה' א"ל עולם:

'''ועתה''' תבין במה זכה אברהם אבא למדה הזאת מדת החסד. והוא כי קודם חטא אדה"ר הי' במעלתו למעלה מן הטבע והמזל. כמאמר הפסוק ואני אמרתי אלקים אתם ובני עליון כלכם והיינו קודם החטא. אכן בסיבת החטא כאדם תמותון וכאחד השרים תפולו. כי כבר זכרנו כי הטבע מנוהו עפ"י ע' שרים. וקודם החטא הי' ישראל למעלה מהם ואין שר ומזל לישראל. ואף דכתיב בדניאל מיכאל שרכם היינו לבינונים הנקראים יעקב. אבל לצדיקים הנקראים ישראל אין להם שר ומזל. וקודם החטא אדם הראשון הי' כתנות אור בא' כמ"ד בתורותו של ר"י. והיינו בבחי' א' אחדות הגמורה בלי פירוד כלל. אך בחטאים נתהוו עו"ר בע' שרים. כי אז נברא לבוש לחיצונים ולקליפות. כי זולת זה הי' הכל בבחינת פנימיות. ואז נפלו לעומקא דתהם רבא אחרית ים. רפ"ח ניצוצין הרמוזים בפסוק ורוח אלקם מרחפת על פני המים. וזהו הסוד שאמרו חכז"ל שאיבריו נושרת ממנו כיוונו לניצוצות הנ"ל. ודע כי האברים הנ"ל נלקחו מן כל העולמות דהיינו מכל האקלימים. ולכך נקראו חלתן של עולם. ובעת החטא נתפרד החבילה וחזרו הניצוצות הקדושות למקורם. וזהו הסוד טלטולי ישראל וגירושי אומתינו מדחי לדחי ומפינה לפינה. כי אין אנחנו זוכים לגאולה שלימה אם לא כי מקודם יחזרו כל הניצוצות למקום קדושתם. להוציא יקר מזולל ולהתאסף כל חלק הניצוצות הנ"ל. וכאשר יגמרו במקום ההוא אז יתגמרו. כי מה לנו לעשות עוד פה בארץ ציה וצלמות והבן מאד:

'''וזהו''' הסוד גלות מצרים היותם שמה רובי ניצוצות. ולכך ציוה יוסף לשום ארונו בנהר נילוס לשאוב החלקים הניצוצות הנ"ל מן המים הזכים ובהירים יותר לקבל הקדושה. וזה טעם של משה שלא עסק בביזה. אפס הלך לשפת הנהר להוציא ארונו של יוסף באמצעות הניצוצות. וכסדר נשירתן כך הוא סדר התיקון. כי במצרים היה תיקון הראש ולכך אמרו ניתנה ראש ונשובה מצרימה והבין זה הסוד הנפלא:

'''ועתה''' בגלותינו האחרון הוא תיקון העקב. וזהו הסוד אשר חרפו עקבות משיחך ואמרו חכז"ל בעקובא דמשיחא חוצפא יסגא. דכאשר ישלמו אלו העקבי"ם יבא המלך המשיח. וזה סוד הפסוק ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזתים. וראה בני מה הסתעף מעוצם המרי דאדה"ר ומה הגיע אלינו בהתחלפות א' לע'. והתמיד הדבר בלי תיקון עד כי ממזרח האיר צדק בחיר ה' אברהם אוהבו. כי קודם ביאת אברהם היה הכל תחת ממשלת ע' שרים והנהגתם וכאשר ראוי{{הערה|אולי צ"ל ראו}} אצטגניני נמרוד כי בלידתו יהיה למעלה מן הטבע. גזר אומר להשליך אותו לכבשן האש. וכאשר שהיה למעלה מן הטבע לא שלט בו האש הטבעיים. ובברית בין הבתרים הראה לו הקב"ה כי זרעו יהיה נתונים תחת המזל כמ"ש ויהי השמש לבא זכר השמש היותו גדול לככבי הנבוכה. והנה אימה חשיכה גדולה נופלת עליו. ואז ייעד לו השם עוז מבטחו ואמר לו ידוע תדע כו' דן אנוכי דייקא ולא ע"י שר ומלאך. וזאת הי' יעוד שלם והבטחה אמתיות מאתו ית"ש. ובמראה השנית הבטיחו על לדת יצחק בנו. במה שהיה בין במאה שנה ושרה בת תשעים דבר נגדיים לטבע. בזה הראה לו השם ית"ש כי כל הנהגות לו ולזרעו אחריו הכל יהיה למעלה מן המזל והטבע. וזכה לזה מפאת הטלטול מכנען לגרר ולמצרים. בהוצאות הקדושה בחפירות הבארות כנודע הסוד ליודעי החן. וזהו אמרו דזבין אבא בתרי זוז"י והיינו ע"י שני טלטולים אשר הזיז אברהם אבינו את א"ע להוציא הקדושה כנ"ל. זכו בניו להיות נקראים גדי"א באלף. המורה כי המה למעלה מהמזל והטבע. וזהו חד גדיא חד גדיא:

'''וגם''' בזה תשכי במאמר חכז"ל ששאל עשו מה טיבו של עדשים. אמר ליה יעקב שמת אותו זקן אמר ליה אף באותו זקן פגע מדת הדין אם כן לית דין ולית דיין. והכוונה כי כל הטבע מנהיגת עפ"י מהלך הגלגל. ולזה גזרו הרופאים וביחוד (גאלינו"ס ואביקראטו"ס) כי המיתה דבר טבעיי הוא ומחמת הטבע אדם מוכרח למות. כאשר אפסו יתמו כוחות חום הטבעיים וליחות השרשי. ויתקשו הוורידים קטנים אשר אין בהם מוצית דם הזך שהוא משכן רוח החיוני עד יהיה כאבן דומם מבלי תנועה אז יפסוק רוח החיוני אולם לולי החטא היה האדם למעלה מן הטבע ולכן אמרו על המיתה גלגל חוזר בעולם. ואינו דומה לגלגל היורד ועולה משא"כ המיתה יורד בירידה ואינו עולה אך המובן על גלגלי הטבעיים. וזהו הטעם שמברכין בעדשי"ם שהוא ע' שדי"ם אתווין דדין כאתווין דדין להורות ע"י הנהג' הגלגל האדם מוכרח למות ובכל ימי קיימו של אברהם אבינו הי' ההנהגה למעלה מן הטבע ומן המזל כאמרם הוציאו למעלה מן כיפת הרקיע (וא"ל) צא ממזל שלך. וזהו המרגליות טובה התלוי' בצווארו של אברהם אבינו לרפאות את החולה. והיינו ע"י תפלתו בסוד ויגזור אומר ויקום. ואם אם א' הי' בתכלית החולי מעותד ועלול למות. מ"מ אם התפלל הסיר את המות המר הזה. וביום מיתתו תלאו הקב"ה בגלגל החמה הרצון מסר הנהגה לגלגלי הטבע שומרי החומות ע"י שרים הנ"ל. וזכר השמש היות בכל הארץ יצא קוום. או בהיותו הממוצע בין שצ"מ חנכ"ל. והנה עשו דידע כי הכל למעלה מן הטבע דלא ידע ממיתת זקינו. שאל מה טיבו של עדשי"ם ע' שדי"ם הלא אין נתונים תחתיהם. והשיבו יעקב שמת אותו זקן ואוכלין עדשים לרמוז הנ"ל. ואמר א"כ לית דין ולית דיין כי מקרה אחד לעובד ולאינו עובד. ואין זה מקומו כאן בחיבורינו:

'''ולזה''' הטעם אכל אדם הראשון קודם החטא דשאי"ם באל"ף ולא עדשי"ם בע'. כי לא היה ע' שדים מנהיגי הנהגות הטבע. אבל בחטא נעשה מן דשאי"ם עדשי"ם ומן אד"ם דמ"ע. ונתחלק לב' חלקים חלק טוב וחלק רע. כמ"ש הנחש והייתם כאלהים. יודעי טוב ורע: והדבר תלוי עד יעקב ועשו. יעקב לקח חלק טוב ועשו לקח חלק רע. וזה שכתוב ביעקב ויעקב איש חל"ק הוא רע"ו אותיות עו"ר מלבוש החיצונים כתנות עו"ר בע' היפך מה שהיה מקדם כתנות או"ר בא' ובמות אדם בסיבת החטא נחלק התקיימותו ונפרד החיבור של השני חלקים. חלק טוב למעלה למשים וחלק רע למטה באדמה. וזהו טעם הקריעה שאנו קורעים המלבוש הטוב מן הרע וז"ש לקרעי' שניים: ואף שהחלק הטוב הוא הא' הנ"ל נפרד והולך למעלה. מ"מ נתחלק ומדבק החצי מן החלק טוב לחלק הרע. בסוד השארת הנפש וקראוהו הזהר הבלי דרגמא. כי בלתי זאת אין לחלק רע שום תקוה ותוחלת היותו כולו רע. אך החלק הטוב שהוא הא' נתחלק כזה       והוא שני פעמים י"ו והוא ל"ב. וזה קרעו לבבכם ואל בגדיכם ולכך צריך לקרוע עד שיתגלה כל לבו. וכמו כן זולת החטא הי' כ"א משיג השגה שלימה סודות נעלמים. בסוד פרי בלי קליפה. אך בחטא נעשה ע' פנים לתורה ויתמיד עד עלמא דתקונא. אשר אז מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים. ובזה תבין מעלת האות א'. הנוספת במלת גדי"א ותשכיל בכל דברינו זה. ותדע המאמר חד גדיא חד גדיא דזבין אבא בתרי זוזי חד גדיא חד גדיא: