עריכת הדף "לחם משנה/נזירות/ד" (פסקה)

== ג ==

'''האומר הריני נזיר ונזיר כשיהיה לי בן וכו'.'''  משנה בפ"ב דנזיר {{ממ|דף י"ג:}} הריני נזיר ונזיר כשיהיה לי בן התחיל מונה את שלו ואח"כ {{ממ|נולד לו בן משלים את שלו ואח"כ}} מונה את של בנו הריני נזיר כשיהיה לי בן ונזיר התחיל מונה את שלו ואח"כ נולד לו בן מניח את שלו ומונה את של בנו ואח"כ משלים את שלו ע"כ. ופירשו התוס' ז"ל דברישא דמשלים את שלו מגלח ואח"כ משלים של בנו ומגלח אבל בסיפא ליכא אלא גילוח אחד לנזירות שלו ובנו דאי מגלח לנזירות בנו לא מייתרי ל' לגידול שיער לנזירות שלו דמתני' דסתם נזירות איירי דהיינו נזירות מועטת וא"כ כיון שהתחיל בנזירות ואח"כ פגע בנזירותו נזירות בנו ודאי דלא מייתרי ל'. ורש"י ז"ל פירש בשם המורה דרישא וסיפא איכא גילוח ברישא בין שלו לשל בנו ובסיפא בין של בנו להשלמת שלו ומתני' איירי בנזירות מרובה יותר משלשים יום דכשהשלים נזירות בנו עדיין נשאר לו שלשים יום להשלמת נזירותו לגידול שיער ולכך מגלח בין נזירות בנו לנזירותו. גם רש"י ז"ל כתב בתוך לשונו שם דומה לפירוש התוס' אע"פ שבדפוס בא בלשון רש"י ז"ל מעורב פירוש זה בפירוש זה מ"מ שני פירושים שונים הם כמ"ש. ורבינו ז"ל מפרש כפירוש המורה ז"ל ולכך כתב אמר הריני נזיר כשיהיה לי בן והריני נזיר כך וכך יום כלומר נזירות מרובה יותר משלשים אינו סותר אלא עד נזירות בנו. והר"א ז"ל בהשגות סובר דהימים הראשונים שנזר קודם נזירות בנו ג"כ סותר אע"פ שאינו סותר נזירות בנו אבל רבינו ז"ל סובר דכיון דהפסיק נזירות בנו בינתיים אע"ג דמה שעושה אח"כ הוא השלמת הנזירות הראשון אינו סותר מה שמנה קודם נזירות בנו. והתוס' ז"ל כתבו אבל ודאי נטמא בימי השלמה שלו אינו סותר אלא אותו שלו ולא של בנו ע"כ. ואין בדבריהם הכרח לפרש אחד מהב' פירושים דאפשר דמ"ש אותו שלו ר"ל אפילו מה שמנה קודם נזירות בנו וכדברי הר"א ז"ל. או אפשר לומר דמ"ש את שלו רוצה לומר מה שהשלים אחר נזירות בנו ולא ידעתי מאין הכריח הרב בעל כ"מ ז"ל מדברי התוס' ז"ל כדעת רבינו ז"ל: