עריכת הדף "ישועות יעקב/אורח חיים/תלז" (פסקה)

==ב==
(ב) '''השוכר וכו'.''' בש"ס פסחים דף ד' שם חזקתו בדוק או אין חזקתו בדוק 
לפי הנראה דמטעם רובא קאתינן עלה ובאמת הוא רובא דתליא 
במעשה אלא דכשביטל דאינו רק דרבנן 
אף רובא דתליא במעשה מועיל אמנם בלא 
ביטל לכאורה לא הי' להועיל דהוי רובא 
דתליא במעשה וכבר הרגיש בדבר 
הפ"י ואמנם לי היה נראה בפשיטות דבאמת 
לפי מה דקיי"ל חזקה שליח עושה 
שילחותו כיון דחבירו סומך עליו ויכול 
לבא לידי מכשול וה"ה בכל דבר שחברו יכול 
לבא לידי מכשול וא"כ ה"ה בזה אף דליכא 
רובא דבודקין החמץ בי"ג מ"מ 
כיון דלא הגיד לחבירו שאין הבית בדוק 
מהראוי שיהיה מועיל ואמנם זה אינו 
דאי נימא דרוב אינן בודקין חמץ ואין 
חזקתו בדוק א"כ חברו דהיינו השוכר אינו 
רשאי לסמוך ע"ז שהמשכיר בדקו וצריך 
לבדקו א"כ ליכא מכשול ואין המשכיר 
מחויי' להודיעו לו אבל כיון דאמרינן חזקתי' 
בדוק ועכ"פ כשביטל השוכר א"צ לבדוק 
מטעם דחזקתו בדוק דרובא הוי עכ"פ 
ובדרבנן מועיל רובא דתלי' במעשה אף 
בלא ביטול מהני משום דהי' להודיע 
להשוכר פן יסמוך על רובא דבודקין וזה 
הוי כמו רוב מצויין אצל שחיטה מומחין 
שכתבו הקדמונים דלא חשיב רובא דתליא 
במעשה כיון שאנו סומכין דרוב המצוין 
אצל שחיטה מומחה הוא ואי לא 
היה מומחה לא היה מצוי אצל שחיטה וה"ה בזה מדלא הודיע 
לשוכר ע"כ בדק הבית והבן ולכאורה נראה לי דבאמת שיבדוק השוכר כדי שלא 
יעבור המשכיר בבל יראה פשיטא דאינו מחוייב לבדוק מה"ט כיון דביד המשכיר 
לבטל החמץ כעת או דבעת שיצא מן הבית מבטל החמץ כמבואר לעיל סי' תל"ו 
אלא דהא דצריך בדיקה או מטעם דהחצר קונה להשוכר שלא מדעתו ויעבור 
השוכר בבל יראה או מטעם דילמא אתי למיכל מני' והנה לענין דנימא דהחצר 
השוכר קונה להשוכר שלא מדעתו והיינו ע"כ כששכר הבית קודם זמן איסורו 
ובעת שלא לפנינו להיות שואל כענין אם צריך בדיקה כבר הגיע זמן איסורו 
באופן שאין בידו לבטל החמץ כעת ואמנם אם חזקתו בדוק פשיטא דאין חצר 
של השוכר זוכה כמש"ל דדבר שאינו רגיל להמצא אין דעת בעל החצר עליו 
ואינו זוכה לו כמבואר בש"ע ח"מ סיד' רס"ח והוא מהמרדכי ב"מ דף כ"ז גבי מצא 
בגל אבל אין חזקתו בדוק כיון שהבית מכניסין בו חמץ הוי דבר שרגיל להמצא 
וזכה לו חצרו להשוכר ולפי"ז נראה לי דבר חדש שיש נ"מ בין אם נימא דחזקתו בדוק 
או לא חזקתו בדוק אף אם נודע לנו אחר זמן איסורו דלא היה בדוק כגון שהמשכיר
בעיר ואומר שלא בדק מ"מ אין הבדיקה חיוב של תורה כיון דהמשכיר אינו עובר 
שבטלו קודם זמן איסורו בעת שיצא מן הבית והשוכר לא זכה בו כיון שאינו 
דבר שרגיל להמצא לא הי' דעת השוכר עליו ואין חצרו זוכה לו אף שנתברר 
כעת שלא נבדק אחז"א אינו זוכה בו השוכר דאיסורא לא ניחא לי [וגם אפשר 
דלא שייך וכו' בחמץ כלל כמו שיבואר במקום אחר] ודינו רק חיוב דרבנן אבל 
אי אין חזקתחו בדוק א"כ דעת השוכר עליו וקני לי חצרו וממילא מחוייב בבדיקה 
מן התורה ונ"מ אם נאמנת הקשה וקטן לומר אנו בדקנו וזה אני מפרש לשון 
הסוגיה שם לעולם אימא לך חזקתו בדוק והכא דמוחזק לן שלא בדק ואמרו אשה
ועבד אנן בדקנו מ"ד אינן נאמנים קמ"ל כיון דבדיקת חמץ דרבנן דמה"ת בביטול 
סגי שתמהו כולם אמאי פסיקא ליה דאפשר לבטל כעת אחז"א מאי איכא למימר 
וגם אמאי לא קאמר הש"ס בפשיטות דאף אי אין חזקתו בדוק נאמנים משום 
דהוא מילתא דרבנן וגם על המקשה קשה דילמא איירי שאמרו שבדקו המשכיר 
ונאמנים משום דהוא מילתא דרבנן אמנם לפמ"ש הא דקאמר הש"ס דאיירי 
דמוחזק לנו כעת שלא הי' בדוק כגון שנתברר כעת אלא דמ"מ כיון דהמשכיר בטלו 
אינו רק מילתא דרבנן ואמנם לזה קשה הא החצר זכה לו כעת להשוכר אמנם 
כיון דמסיק דחזקתו בדוק לא זכה השוכר  ע"י חצרו כיוון דעד רח"א היה בדעת 
השוכר דחזקתו בדוק הוי כדבר שאינו רגיל להמצ' ואחז"א שנתברר לנו שלא היה 
בדוק ג"כ אין חצרו זוכה והארכתי בזה בחידושי בפלפולים נחמדים מתוקים מדבש 
וכאן לא באתי רק להעיר כין המעיין בגוף הדין.