עריכת הדף "ילקוט שמעוני/ב/ל" (פסקה)

===פרק כ - רמז ל===

<big>'''וידבר ה' אל יהושע לאמר דבר אל בני ישראל תנו לכם את ערי המקלט אשר דברתי אליכם ביד משה'''</big> {{ממ|[[תנ"ך/יהושע/כ#ב|יהושע כ, ב]]}}.<br> 
'''{{ממ|[[בבלי/מכות/יא/א|מכות יא.]]}}'''<br>
אמר ר' אחא בר חנינא מפני מה נאמר פרשת רוצחנים בלשון עז, מפני שהם של תורה. למימרא דכל דבור ודבור לשון קשה הוא, כמה דכתיב דבר האיש אדוני הארץ אתנו קשות (בראשית מב, ל). והכתיב אז נדברו יראי ה' (מלאכי ג, טז). וכן הוא אומר ידבר עמים תחתינו (תהלים מז, ד). דבר לחוד, ידבר לחוד. פליגי בה רבי יהודה ורבנן, חד אמר מפני ששיהום, וחד אמר מפני שהם של תורה:

<big>'''לנוס שמה רוצח מכה נפש בשגגה'''</big> {{ממ|[[תנ"ך/יהושע/כ#ג|יהושע כ, ג]]}}.<br> 
'''{{ממ|[[בבלי/מכות/ז/ב|מכות ז:]]}}'''<br>
תנן התם אלו הם הגולין: ההורג את הנפש בשגגה, היה מעגל במעגלה ונפלה עליו והרגתו כו', היה יורד בסולם ונפל עליו והרגו הרי זה גולה. אבל היה מושך במעגלה כו', היה דולה בחבית ונפסק החבל ונפל עליו והרגו הרי זה אינו גולה. זה הכלל כל שהוא בדרך הורדתו גולה, שלא בדרך הורדתו אינו גולה. נשמט הברזל מקתו והרג, רבי אומר אינו גולה וחכמים אומרים גולה. מן העץ המתבקע, רבי אומר גולה, וחכמים אומרים אינו גולה:

'''{{ממ|[[בבלי/מכות/ח/א|מכות ח.]]}}'''<br>
הזורק את האבן לרשות הרבים והרג הרי זה גולה. רבי אליעזר בן יעקב אומר אם משיצאה את האבן מידו הוציא הלז את ראשו וקבלה הרי זה פטור, זרק את האבן לחצרו והרג, אם יש רשות לניזק ליכנס לשם גולה ואם לאו אינו גולה, שנאמר ואשר יבא את רעהו ביער. מה יער שיש רשות לניזק ולמזיק ליכנס לשם כו', יצא חצר של בעל הבית שאין רשות לניזק ולמזיק ליכנס לשם. אבא שאול אומר מה חטיבת עצים רשות אף כל רשות, יצא האב המכה את בנו והרב המכה את תלמידו ושליח בית דין:

'''{{ממ|[[בבלי/מכות/ט/ב|מכות ט:]]}}'''<br>
רבי יוסי ברבי יהודה אומר: בתחלה אחד שוגג ואחד מזיד מקדימין לערי מקלט ובית דין שולחין ומביאין אותו משם, מי שנתחייב מיתה הרגוהו ושלא נתחייב מיתה פטרוהו, מי שנתחייב גלות מחזירין אותו למקומו, שנאמר והשיבו אותו העדה אל עיר מקלטו. ומוסרין לו שני תלמידי חכמים שמא יהרגנו בדרך וידברו אליו. רבי מאיר אומר הוא מדבר על פי עצמו, שנאמר וזה דבר הרוצח:

'''{{ממ|[[בבלי/מכות/יב/ב|מכות יב:]]}}'''<br>
רוצח שגלה לעיר מקלט ורצו אנשי העיר לכבדו, יאמר רוצח אני, ואם יאמרו אף על פי כן יקבל מהם, שנאמר וזה דבר הרוצח:

<big>'''ויקדישו את קדש בגליל בהר נפתלי'''</big> {{ממ|[[תנ"ך/יהושע/כ#ז|יהושע כ, ז]]}}.<br> 
'''{{ממ|[[בבלי/מכות/ט/ב|מכות ט:]]}}'''<br>
תנו רבנן שלש ערים הבדיל משה בעבר הירדן, וכנגדן הבדיל יהושע בארץ כנען. ומכוונות היו כמין שתי שורות שבכרם. חברון ביהודה כנגד בצר במדבר. שכם בהר אפרים כנגד רמות בגלעד. קדש בהר נפתלי כנגד גולן בבשן. ושלשת שיהיו משולשות שיהא מדרום לחברון, כמחברון לשכם ומחברון לשכם כמשכם לקדש, ומשכם לקדש כמקדש לצפון. בעבר הירדן תלת בארץ ישראל תלת. אמר אביי בגלעד שכיחי רוצחים, דכתיב גלעד קרית פועלי און עקובה מדם (הושע ו, ח). אמר ר' אלעזר שהיו עוקבים להרוג נפשות, ומאי שנא מהאי גיסא ומהאי גיסא דמרחקי, ומאי שנא מציעאי דמקרבי, אמר אביי בשכם נמי שכיחי רוצחים, דכתיב וכחכי איש גדודים חבר כהנים דרך ירצחו שכמה (הושע ו, ט). מאי חבר כהנים. א"ר אלעזר שהיו מתחברין להרוג נפשות, ככהנים הללו שמתחברין לחלק תרומה בבית הגרנות. ותו ליכא והכתיב ועליהם תתנו ארבעים ושתים עיר (במדבר לה, ו). אמר אביי הללו קולטות בין לדעת ובין שלא לדעת, והללו לדעת קולטות שלא לדעת אינן קולטות. וקדש עיר מקלט הואי, והכתיב וערי מבצר הצדים צר וחמת רקת וכנרת, וקדש ואדרעי ועין חצור (יהושע יט, לה-לז). ותניא ערים הללו אין עושין אותם לא עיירות קטנות ולא כרכים גדולות אלא עיירות בינוניות, ואין מושיבין אותם אלא במקום אוכלוסין, נתמעטו אוכלוסין מוסיפין עליהם, נתמעטו דיוריהן מביאין להם כהנים לוים וישראלים, ואין מוכרין להם כלי זיין וכלי מצודה דברי רבי נחמיה, וחכמים מתירין, ושוין שאין פורשין לתוכן מצודות, ואין מפשילין לתוכן חבלים כדי שלא יהיו רגלי גואל הדם מצויים שם. א"ר יצחק מאי קראה, ונס אל אחת מן הערים האל וחי (דברים ד, מב). עביד ליה מידי דתהוי ליה חיותא. א"ר יוסף תרתי קדש הויין. ומעבר לירדן יריחו מזרחה נתנו את בצר במדבר במישור למטה ראובן, א"ל הקב"ה למשה הזריח שמש לרוצחין. א"ר תנחום בר חנילאי מפני מה זכה ראובן להמנות בהצלה תחלה, מפני שפתח בהצלה תחלה, שנאמר וישמע ראובן ויצילהו מידם (בראשית לז, כא):

{{שולי הגליון}}

{{ניווט כללי תחתון}}