עריכת הדף "ילקוט ספורים/דברים/האזינו/קכז/ג" (פסקה)

=לקט הקוצרים=
'''חברייא''': פרסיים רשעים ומבוזין ואינן מכירין כבודן של ישראל:

'''שגא''': כפף.

'''ונפל''': מרוב צער שהיו בני הישיבה מסורין בידם:

'''מקבלי שוחדא''': לבטל גזירתא:

'''תריץ ויתיב''': ושמח:

'''לשיולי ביה''': לבקר אותו:

'''חברא''': פרסאי:

'''שקלא לשרגא''': שיש לפרסיים יום איד שאין מדליקין אור באותו יום אלא בבית ע"ז שלהם:

'''אמר''': רבה בר בר חנה:

'''או בטולך''': או החביאנו בצילך או הגלנו בצל בני עשו שהם מכבדים אותנו:

'''הבין דרכה''': של תורה ולומדיה היכן היא ראויה להתישב:

'''גזירות''': שגוזרים גזרה שלא יעסקו בתורה ולא יקיימו מצות:

'''והגלה אותם לבבל''': בחורבן הבית:

'''מקמי דנייתו חברי לבבל''': בימי כשדים נ"נ ואויל מרודך ובלשאצר:

'''לבתר דאתו חברי''': משכבש כורש את המלכות ומלך בבבל:

'''ומסורבלין כדוב''': מלובשין בשר כדוב:

'''אין להם מנוחה כדוב''': שהדוב אין לו מנוחה כשהוא קשור הולך ובא תמיד סביבותיו:

'''דובא ניידא''': דוב נודד:

'''הראיני פרסיים''': לוי היה בעל משלים ודומיות, וקאמר ליה רבי משול לי פרסיים למה הן דומין:

'''כחיילות של בית דוד''': גבורים:

'''לשעירים''': מלובשים שחורים ודומים לשדים:

'''למלאכי השרת''': לבושים לבנים ועטופים כמלאכי השרת: