עריכת הדף "הר המוריה/מעילה/ד" (פסקה)

== ב ==

'''אבר ''' 

''' אחד וכו'.''' תמורה י"א ב' ערכין ה' א' ועיין לעיל פ"ה מהל' ערכין הי"ד ועיי"ש במרן ולח"מ מש"כ בזה. ואולי י"ל דרבינו מפרש דהאיבעיא הוי אליבא דרבנן דס"ל תמכור לצורכי עולות ודמיו חולין וה"ק היכא פשטה קדושה בכולה דצריך להקריבה עולה היינו דוקא דהקדישה קדושת הגוף או אם הקדישה לקדושת דמים חל עלה קדושת הגוף וכדאיתא בהל' ערכין פ"ו ה"ח אבל הכא דלא הקדיש רק חד אבר לדמים ואי נימא שיקריבו כולה עולה א"כ הוו שני מיגו חדא דמיגו דחל בה קדושת דמים חל עלה קדושת הגוף וחדא מדחל אחד אבר ממילא פשטה נמי בכולה ולא תועיל בה פדיון רק צריך להקריבה כולה זה הוי בעיא ולא איפשיטא ולכן פסק מספיקא דתקרב כולה ולא תפדה אבל אה"נ דתמכר לצרכי עולה והמעות חולין לבד מאותו אבר כן י"ל לכאורה וכן יש לדייק מדברי מרן שכתב דבפט"ו מהל' מעשה הקרבנות ביאר היאך תקרב עכ"ל והיינו ע"כ כוונתו למש"כ דאילו למש"כ הוא בפ"ה מהל' ערכין א"כ מאי שייטיה להא דהל' מעשה הקרבנות דשם מיירי בהקדיש אחד לגופו משא"כ הכא דיש ספק אולי פשטה קדושה בכולה וצריך להקריבה ואינו רשאי למוכרה כלל רק צריך להקריבה לעצמו ודוק היטב ועיין בפ"ה מהלכות ערכין הלכה ט"ו. ובזה יש ליישב נמי הא דעולת העוף דפט"ו מהל' מעה"ק ה"ב על דרך זה דהאיבעיא היה אם מחויב למוכרה לצרכי עולות ומיושב מה שקיהה בזה שם מרן והלח"מ יעו"ש מש"כ שם.

''' לפיכך''' 

''' תקרב ולא יפדה''' כצ"ל. וכ"ה בפ"ה מהל' ערכין שם וכ"כ מרן כאן.

''' אין''' 

''' מועלין וכו'.''' עיין בהשגת הראב"ד שכתב וז"ל א"א למה אין מועלין בפדיונו אטו קדושת דמים מי לית ביה מעילה ואולי יאמר משום דאינו ראוי לפדיון שמא אינו רשאי לפדותו כשהוא תם עכ"ל וכוונתו למש"כ מרן בשם ר"י קורקוס יעו"ש היטב והבן אמנם מש"כ מרן די"ל כיון דאמר לדמיו ולמזבח אפ"ל שדבריו סותרים את דבריו יעו"ש לא יכולתי להולמו דהא המקדיש זכר לדמיו קדוש קדושת הגוף ועיין לעיל פט"ו מהל' מעשה הקרבנות הל' ה' וז' יעו"ש גם מש"כ דאין מועלים בדמים היתרים על אותו אבר לכאורה צע"ק דאטו ציירי וחתימי אותן מעות דשל אותו אבר ועל כל המעות שנהנה י"ל דהם של אותו אבר. והנה זה יש ליישב על פי מש"כ לקמן בפ"ז ה"ו יעו"ש היטב והבן.

''' אמנם''' לפי מש"כ למעלה בד"ה אבר אחד ניחא דהא התם בתמורה ובערכין משמע דאי לאו קרא הו"א דהאומר אבר זה יהיה עולה ה"ז כולה חולין דהכי איתא שם יכול תצא לחולין וכו' וא"כ בכה"ג דהאומר דמי אבר זה למזבח כיון דלא איפשיטא הבעיא י"ל דכולה חולין לכן אין מועלין בפדיונה (ואף דאיתא בערכין דהאומר ראש פרה זו הקדש אין להקדש אלא ראשה הא ראשה מיהא אית לה התם שאני דהוי אבר שהנשמה תלויה בו משא"כ הכא) אבל יש לעיין א"כ הו"ל למימר דאם נהנה מהקרבן עצמו לא מעל דשמא הוא חולין ויש ליישב דמ"מ כיון דעומד להקריב מספק א"כ על כרחך הוא קדוש למזבח ומועלין בה משא"כ בדמיו וצ"ע בזה.