עריכת הדף "העמק שאלה/צד" (פסקה)

== ב ==

{{העמקש|ב}} '''ודלא שרי למיעבד ביו"ט.''' לכאורה נראין דברי רבינו כדעת הרמב"ן ורשב"א ז"ל דביו"ט ראשון אסור לישראל להוציאו וכדומה כמו בשבת ולא כש"ע סי' תקכ"ו ס"א. וע' בדברי הר"ן שבת פרק תולין וביצה פ"א ורמב"ן בחי' שבת הנקרא אוצר נחמד שם. ועיקר טעם המתירין משום מתוך ולצורך מצוה שרי וממילא לא קשה עלייהו משנה דאין בין יו"ט לשבת כו' שהביא רבינו. שהרי באמת אוקי הש"ס שבת דף קכ"ד מתניתין דלא כבית הלל דס"ל מתוך. אלא שהרמב"ן ז"ל הקשה מהא דאין שורפין קדשים ביו"ט. ולא אמרי' מתוך אע"ג שהוא מצוה ותו דבכתובות פ"א אי' שאין אומרין מתוך אלא בהנאת כל נפש והרי אין כאן הנאת נפש. ובפ' כל הכלים ד' קנ"ד האריך עוד רמב"ן ז"ל לבאר גדרי מתוך. והקשה לפי דבריו מהא דריש פסחי' דלמ"ד מתוך מותר לשרוף חמץ ביו"ט. ואמאי הא אינה אלא מצוה. ויישב שהתם הוא צורך היום קצת. וע' תו' ריש פסחי' דף ה' ב'. ובאמת זה הישוב אינו אלא לדעת התוס' ורמב"ן דלא אמרינן מתוך בהוצאה והבערה אלא בצורך היום קצת. אבל לדעת רש"י ביצה ד' י"ב א' ודעת הרמב"ם פ"א מה' יו"ט דבהוצאה והבערה שרי משום מתוך לגמרי וע' מש"כ באורך בישוב דעת הרי"ף ורמב"ם בפ' בשלח שאילתא נ' אות א'. וא"כ הדק"ל מאי טעמא אין שורפין קדשים ביו"ט. ותו קשה לשיטת הריב"א בפסחים שם דלמ"ד הבערה ללאו יצאת אינה אסורה ביו"ט כלל. וא"כ למ"ד הבערה ללאו יצאת אמאי אין שורפין קדשים ביו"ט. ויותר קשה לשיטת רש"י שבת ד' קכ"ו ב' דתרומה טמאה בחול מריצה לפני כלבו. ומכ"מ ביו"ט אסור משום מלאכה. וביאר דבריו בביצה דף כ"ב ב'. דרחמנא אחשבה להבערתו הילכך מלאכה היא. א"כ קשה טובא היאך הוכיח רבא דלר"ע אין בעור חמץ אלא שריפה. נימא דאפי' השבתתו בכל דבר ג"כ אסור ביו"ט משום דרחמנא אחשבה לבעוריה. וכבר הוו טובא בקושיא זו גאוני בתראי. ולענ"ד נראה ליישב כל הני קושיו'. דהא ודאי לכ"ע איסור שריפת קדשי' בי"ט הוא מקרא מלא ולא תותירו ממנו עד בקר וגו' ליתן לו בוקר שני לשריפתו. ובריי' זו תני ג"כ במכילת' ואין בה ספק. ולא נחלקו אמוראי אלא במילה שלא בזמנה כמפורש בדברי רבא בשבת ד' כ"ד. ואביי ג"כ מודה בש"ק דנ"ל מדתני דבי חזקיה. אלא דס"ל דאפי' היה דולק מבע"י אסור כמבואר להלן בשם הרשב"א. וא"כ א"א למילף מינה דעשה דמילה שלא בזמנה אינו דוחה יו"ט דבשריפת קדשים ע"כ גזה"כ הוא. מש"ה הביא מקרא אחר. הא מיהא בש"ק לכ"ע אסור מדרשה דקרא. מש"ה אפי' הבערה ללאו יצאת אסור. והיא הנותנת לאסור כל הבערה שבעולם בקדשי'. שהרי הדין נותן דאע"ג דאין עשה דוחה ל"ת דיו"ט. שריפת קדשים שרי משום מתוך והשתא דאסר' רחמנא דאחשבה למלאכה. אם כן ה"ה כל הבערה. ולא הובא בגמרא הא דהני אמוראי לעען מילה לכאן. אלא ללמדנו דכמו דשאר מ"ע אינו דוחה יו"ט. א"כ ה"נ בשריפת קדשים השתא דבפירוש אסרה רחמנא. מהמא סברא זו דרחמנא אחשבה למלאכה זו דש"ק. דלא לדחי יו"ט. ולא נימא דחידוש הוא ולא אפשר ללמוד תרומה מקדשי המקדש. מש"ה הביא הא דאביי ורבא ור"א דכל מ"ע אינו דוחה יו"ט. וא"כ יש מקום לומר דהא דאין שורפין קדשים ביו"ט הוא משום דרחמנא אחשבה למלאכה ודומה שריפת קדשים לשאר מ"ע. וא"כ גם תרומה מיקרי קודש ובאותה חשיבות היא דמיקרי מלאכה ואסור ביו"ט וכמש"כ רש"י בד' כ"ה א' בד"ה ואין עשה כו' ואע"ג דהדלקת נר ביו"ט כו' גם זו לא יצא מן הכלל עכ"ל. והוי כמו מוקצה דס"ד דהש"ס פסחי' ד' מ"ז ב' דמדכתיב והכינו למדנו דאסור טלטול מוקצה וס"ל להגמ' דממיל' הוי בלאו משום לא תעשה כל מלאכה כמבוא' שם. הכי נמי אחר דכתיב והנותר ממנו עד בוקר ליתן בוקר שני לשריפתו. אמרינן דרחמנא אחשביה למיקרי מלאכה וה"ה תרומה. משא"כ אי נימא דחידוש הוא וגזה"כ. אין תרומה בכלל החידוש וכמו שיבואר: 

ומקור סברא זו מבואר בירו' שבת פרק ב' עה"מ ולא בשמן שריפה אמר רב חסדא זאת אומרת שאסור להצית את האור [פירוש מבע"י] במדורת קדשים והיא דלוקה והולכת בשבת. [פי' מדתנן שאין מדליקין בש"ש בע"ש וס"ד שמחמת איסור שריפת קדשים מה"ת הוא] והא תנינן ומאחיזין את האור במדורת בה"מ ובגבילין כדי שתאחז האור ברובו. [אלמא שאין בזה איסור. ואמאי אסור בכריפת קדשים כה"ג] א"ר יוסה בשבת כתיב לא תעשה כל מלאכה נעשית היא מאליה ברם הכא התורה אמרה אין שורפין קדשים ביו"ט ואצ"ל בשבת. [פירוש לא משום מלאכה אסור. דא"כ ודאי לא מיקרי מלאכה שהרי נעשית מאליה ביו"ט. אלא גזה"כ שאין קדשים נשרפין ביו"ט ואפי' מבעיר מבע"י] מה חמית לומר כן. [דאסרה רחמנא שיהיה קדשים נשרפין ביו"ט] לא תותירו ממנו עד בקר והנותר ממנו עד בוקר באש תשרופו. אחר שני בקרים. א' בוקרו של ט"ו וא' בוקרו של י"ו. וכתיב והנותר מבשר הזבח ביום השלישי באש ישרף [הרי שא"צ להמתין על שריפת נותר לעבור צורה שהוא מעל"ע. אלא אחר היתר אכילה שורפין ואמאי בעינן בפסח שני בקרים. הא אינו נאכל אלא לילה ראשונה. אלא משום שאין שורפין קדשים ביום טוב]. מהו להצית את האור במדורת חמץ [מבע"י שיהא דולק ביו"ט]. מאן דיליף לה [דמצות חמץ בשריפה דוקא] מנותר [הוא ר' יהודה]. אסור [כמו נותר דגזרת הכתו' הוא בלא טעם מלאכה]. מאן דלא יליף לה [הא דחמץ בשריפה] מנותר. [הוא רבי בירו' פסחים פ"ב דיליף מדכתיב תשביתו ואין השבתה מן העולם אלא שריפה. וע' מש"כ באורך להלן סי' ק' אות ב' דזהו דעת ר"ע ג"כ] מותר. דכיון דלא מנותר ילפינן. א"כ אינו אסור אלא משום מלאכה. ומבע"י מותר] רב אחא בשם ר"ח זאת אומרת [ממתני' יש להוכיח להיפך]. שמותר להצית את האור במדורת קדשים והיא דלוקה והולכת בשבת. [והא דאסור להדליק ביו"ט עצמה הוא דרחמנא אחשבה להבערתה ואסור משום מלאכה]. והא תנינן [עד שלא ביאר ההוכחה. מיישב פי' המשנה] אין מדליקין בש"ש [כצ"ל. והיינו מתני' שאסור להדליק בשבת והיינו מבע"י]. ומשני יו"ט שחל להיות בע"ש [וכשיטת ש"ס דילן. וביו"ט ודאי אסור תרומה כמו קדשים דרחמנא אחשביה למהוי מלאכה]. מעתה [מסיק ההוכחה דמותר להדליק מבע"י] אין מדליקין בש"ש בלילה ע"ש שאין שורפין את הקדשים בלילה [בשלמא אי מותר להדליק מבע"י והא דאסור להדליק ביום טוב היינו דרחמנא אחשבה לש"ק מלאכה ומש"ה שפיר נ"ל תרומה מינה. שגם היא קדשים. משא"כ הא דאסור לשרוף נותר בלילה אינו אלא גזה"כ לא אפשר למילף תרומה מינה. אבל אי נימא שגם מבע"י אסור בקדשים וא"כ לא משום מלאכה קאתי עלה אלא גזה"כ. ומכ"מ ילפינן תרומה מינה. וכדתנן ולא בשמן שריפה. א"כ ה"נ אין מדליקין שמן שריפה בלילה כמו קדשים] א"ר יוחנן [דחי לראיה זו. שאפי' אי נימא דקדשים אסור מבע"י ומגזרת הכתוב. ג"כ אפשר למילף תרומה מינה. והא דשרי להדליק שמן שריפה בלילה ולא נ"ל מקדשים. היינו משום] ירדו לה בשיטת ר' ישמעאל כמה דר"י אמר תינוק שעבר זמנו נימול בין ביום בין בלילה. כך עבר זמנה [אפי' קדשים. וה"ה תרומה] נשרפת בין ביום בין בלילה. ומקשה ומה אית לך שמן שריפה שעבר זמנה. [פי' הא אין לה זמן לשריפתה. ואם כן לעולם זמנה. ואזדא ישוב ר' יוחנן]. ר"י בן פזי אומר מכיון שנטמאה כמי שעבר זמנה. [דעיקר מצותה אכילה. והוי כעבר זמנה]. תני ר' יוסי מנין לכל הנימולים שלא יהיו נימולים אלא ביום ת"ל וביום. [וא"כ אזדא ישוב ר' יוחנן]. א"ל ר' יוחנן ויש כאן זו כל מחויבי טבילות טובלין כדרכן ביום חוץ מנדה ויולדת שאין טובלות אלא בלילה. נדה שעבר זמנה טובלת בין ביום בין בלילה. [הרי דעבר זמנה אינו כמו בזמנה ה"נ במילה ושריפת קדשים. ולא כהברייתא דתני ר' יוסי] דרשה רחב"א בציראי [אגב מייתי לדינא למעשה. דמכ"מ אסור לטבול ביום מדרבנן.] נדה שעבר זמנה כו' עד מעוברת זמן היתה. נדה שנאנסה וטבלה [מייתי לה להחזיק דבריו של ר"י דלכאורה אין מקום לדמות טבילת נדה שאין לה מצוה רק טהרה כפי שרוצה להטהר לבעלה ולטהרות. מש"ה בלילה ראשונה עדיין לא הגיע זמן לטבול וליטהר משא"כ אחר זמן. אבל במילה ושר"ק שמצוה היא. מש"ה אפי' לא קיים המצוה בזמנה בדינו עומד. מש"ה מייתי דר' יוחנן שפיר קאמר דס"ל דגם טבילת נדה מצוה היא. שהרי ס"ל דנאנסה וטבלה שאינה טהורה. והוא באמת דעת ר' יוחנן בחולין ד' ל' ויליף לה מקרא]. שמי בשם רב כו' וכן חמיין רבנן מקדמין. [פירוש גם מזה ראיה דטבילת נדה מצוה מדאנו רואין שרבנן מקדימין. מזהירין את הנשים לטבול בזמנה אלמא שהוא מצוה ולא טהרה לבד. ודחי ראיה זו] לעיבורה [הא שמזהירין להקדים היינו משום עיבורה. כדי שתתעבר תחלה. ומייתי עוד] ר"ל בשם ר"מ מצוה להקדים כדי לזרז במצות. [רק כדי לזרז ולא משום מצוה זמנית]. נמצא לפי דקיי"ל כרב בנדה שנאנסה וטבלה טהורה אזיל דבריו של ר"י. ומש"ה קיי"ל דמילה שלב"ז מצותה ביום. ולא קשה מנדה כלל. ומעתה נשאר הוכחת ר"א בשם ר"ח דמותר להדליק מבע"י קדשים. ואינו אסור אלא משחשיכה משום מלאכה. ומש"ה נ"ל תרומה מקדשים. משא"כ בלילה דגזה"כ הוא. אין למדין תרומה מנותר. ואפי' פסולי קדשים עצמן רק שאינו נותר רשאין לשרוף בלילה. כמש"כ הרמב"ם ז"ל והבאתי לעיל שאי' י' אות ח' בס"ד. ועפ"י מש"כ בבאור הירו' מיושב ק' התו' מנחות דמ"ו ב' ד"ה לפי. כן הקשו אמאי לא מותיב אביי לשרפינהו בלילה דמנותר לא יליף. מסיק צורת הקרבתו. וניחא דאביי לטעמי' דס"ל כהירו' דאסור להדליק מבע"י והוא דלוקה והולכת ביו"ט וכמש"כ הרשב"א בחי' שבת פ"ב ד' כ"ג ב' לבאר הא דא"ל אביי לרבה אלא מעתה ביו"ט לשתרי. ובזה בארתי לעיל ג"כ הא דאביי לא ניחא ליה למילף דאין עשה דוחה ל"ת דיו"ט מהא דתני חזקיה שאין שורפין קדשים ביו"ט וכדאיתא שם דף כ"ד ובפ' ר"א דמילה. והיינו משום דשם הוא גזרת הכתו' שהרי אפי' מבע"י אסור. ומעתה כשם שאין שורפין כל פס"ק ביו"ט דגמרינן מנותר ה"נ אין שורפים כל פס"ק בלילה ומש"ה לא מקשה מהא דלישרפינהו בלילה אלא בסוף דהוי מצותו בכך]: 

נחזור לענין דלא אמרינן אחשבה רחמנא אלא אחר שבפי' אסרה תורה. ומזה נ"ל שאר ביעורי תרומה אפי' אכילת כלב. אבל חמץ שאינו מפורש בקרא תלי' בעיקר הדין. וה"ה לענין מצוה דצרכי המת. ואזיל ק' הרמב"ן ז"ל ונשאר דעת המתירים ז"ל במקומה. מיהו לפי מה שביארנו שיטת הרי"ף ורמב"ם בפ' בשלח בס"ד. לא שרי משום מתוך אלא הוצאה והבערה. אבל לבשל מים וכדומה לא אמרינן מתוך ע"ש. ומעתה נחזור לדעת רבינו דבאמת נראה שאין להכריע מדבריו ז"ל כדעת הרמב"ן וסיעתו ז"ל. דודאי לא קאי על הוצאה דשרי מטעם מתוך. דבהא ליכא ראיה מהא דתנן אין בין יו"ט לשבת כו' כמש"כ לעיל. אלא קאי על איסור טלטול דמיירי בי' ובהא כ"ע מודי דאסור ביו"ט כמו בשבת ולא שריא אלא ע"י ככר או תינוק דשרי בשבת ג"כ. וע"ז הביא שפיר משנה זו דפ' משילין כל שחייבין עליו משום שבות כו' אין בין יו"ט לשבת אלא א"נ בלבד. ואיסור מוקצה לא שרי' אפי' בא"נ עצמו. וכבר ערער ע"ז הרדב"ז סי' תק"ז. והורה למעשה שלא לחלל ע"י ישראל איסור מוקצה. אבל מנהגינו שלא כרדב"ז וכמש"כ המ"א שם סק"ג. ומכ"מ נראה במת סמוך לחשיכה באופן שע"כ יהיה קבורתו בלילה של יום טוב שני. אין לחלל יו"ט א' ע"י ישראל בהגבהת המת כנהוג: