עריכת הדף "העמק דבר/במדבר/א" (פסקה)

== ב ==

'''שאו את ראש וגו׳.''' ובסמוך כתיב עוד הפעם תפקדו אותם לצבאותם. וכן בלוים כתיב אך את מטה לוי לא תפקוד ואת ראשם לא תשא. הרי שני דברים המה. והיינו משום שהיו יודעים כי כך הוא הסך הכולל שנדרש להיות בישראל בהליכתם במדבר. אבל היו נצרכים לדעת כמה בכל שבט ובכל שבט כמה ראשים היינו שרי אלפים ושרי מאות וראשי משפחות ונצטוו כאן לשאת את הראשים כמה יש תחתיו עד שיצטרפו כל ראשי המשפחות ואנשיהם לנשיא השבט והי׳ לגדוד אחד לפי השבט. ובמקרא ג׳ כתיב תפקדו אותם. האנשים שמבן עשרים שנה והן יוצאי צבא:

'''למשפחתם לבית אבותם.''' סמוך לראש כל עדת ב״י. שהי׳ הצווי שלא יהי׳ ראש משבט אחד על בני שבט אחר. והיינו דכתיב למשפחותם לב״א לפני מבן עשרים שנה וגו׳ דשם מיירי במנין היוצאים לצבא. ובזה הפסוק מיירי במנין הראשים. משא״כ במנין דפ׳ פינחס דכתיב שאו את ראש כל עדת ב״י מבן עשרים שנה ומעלה לבית אבותם. סמיך אזהרה דב״א להא דמבן עשרים שנה ומעלה ולא להא דאת ראש ב״י היינו משום דשם נמנו לתכלית חלוקת הארץ והי׳ באמת כמה ראשים משבט אחד על בני שבט אחר כמו יאיר בן מנשה שהוא משבט יהודה והי׳ ראש על שבט מנשה. וקבל עמהם נחלה בעה״י. וכן הי׳ עוד הרבה. ורק הנמנים בכלל היו לבית אבותם. אבל בהלוך המדבר שנמנו לתכלית כבוד השכינה ההולכת בראשם. הי׳ המצוה שיהיו הראשים דווקא איש על שבטו:

'''במספר שמות כל זכר לגלגלותם.''' פרש״י בקע לגלגלת. והוא פלא דמחצית השקל הי׳ במנין הראשון לאדנים. ושוב לא היו נצרכים. וגם לתרה״ל א״א. חדא דבזה היו משתתפים גם הלוים. ותו דתרה״ל זמנו בר״ח ניסן ולא באייר שאחריו. ותו דתרה״ל לא הי׳ נוהג במדבר אלא בפעם ראשונה כמש״כ בפ׳ תשא. אלא לשון המקרא כמשמעו במספר שמות. כל א׳ הושיט שמו ושם שבטו. ואח״כ מנו הפתקות אבל הי׳ מצורף לכל פתקא האדם בעצמו. הוא בעצמו הביא פתקא שלו והיינו לגולגלותם אצל הגלגולת. ולא שיושיט א׳ כמה פתקות של חבריו. דבזה הי׳ מקום לחוש אולי יניח א׳ כמה שמות בשקר. מש״ה הי׳ הצווי שכל א׳ יושיט את שמו סמוך לגולגלתו. ומנו את הפתקות והוי כמו אצבעות דמס׳ יומא רפ״ב. וע׳ להלן גבי לוים ובכורי ישראל שנוים בלשון ויבואר שם טעם השנוי: