עריכת הדף "האמונות והדעות/הקדמה" (פסקה)

== ב ==

ואחר מה שפתחנו בו מתהלת אלהינו ושבחו במאמר קצר, אני מקדים לספר הזה אשר כוונתי לחברו, הודעת סבת נפילת הספקות לבני אדם בדרושיהם ואופני הסרתם, עד שתשלם הגעתם אל הדרוש ושלוט קצתם על קצתם, עד אשר קיימו אותו אמתית כפי מחשבתם וסברתם. ובאלהים אעזר לגלותם מעלי עד אשר ישלם לי מה שאגיע בו אל עבודתו, כאשר שאל אותו חסידו באמרו {{ממ|[[תנ"ך/תהילים/קיט#יח|תהילים קיט יח]]}} גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך. ורצוני לשום את זה עם דברי הספר כלו מאמר קרוב ולא רחוק, מהדברים הקלים ולא הקשים, משרשי הראיות והטעם ולא מסעפותם, לבעבור יקרב דרכו ויקל טרחו ויישר למודו ויגיע בו מבקשו אל הצדק והאמת, כמו שאמר החכם על החכמה כשהיא קרובה {{ממ|[[תנ"ך/משלי/ב#ט|משלי ב ט]]}} אז תבין צדק ומשפט ומישרים כל מעגל טוב:

ואודיע תחלה סבת נפילת הספקות לבני אדם. ואומר כי המושכלות מפני שהיו יסודותם מושמים על המוחשים, והיו הדברים המושגים בחוש נופלים בהם הספקות בא' משני סבות; וזה אם מפני קוצר ידיעת הדורש בדרושו, או מפני שהוא מקל על עצמו ומניח העיון וההשתכלות. כאדם שמבקש את ראובן, ונסתפק לו בא' מב' דברים, אם בעבור שאין יודע אותו, ואפשר שיהיה לפניו ולא יכירנו או שיהיה זולתו ויחשוב שהוא הוא, או מפני שהוא מקל על עצמו ומבקש אותו בקלות ורפיון לב. ובעבור זה לא יתברר לו ג"כ הדברים המושכלים, יפול בהם הספק לאחד משתי סבות האל. אם מפני שמבקש המדע השכלי אינו יודע אופני הראיות, ומשים הראיה לא ראיה ומשים ג"כ מה שאיננה ראיה ראיה. או שהוא יודע דרך העיון, אך הוא מקל על עצמו וממהר לגזור על הידוע קודם השלמת מלאכת העיון בו. וכ"ש אם יתקבצו באדם ב' הדברים יחד, ר"ל שלא יהיה בקי במלאכת העיון ועם זה איננו ממתין עד שישלים מה שהוא נודע ממנה כמשפט, ויהיה רחוק מבקשתו אז בענין יאוש. ואמר החכם בראשונים מן הנזכרים {{ממ|[[תנ"ך/נחמיה/י#כט|נחמיה י כט]]}} יודע מבין, ובאחרונים מהם {{ממ|[[תנ"ך/תהילים/פב#ה|תהילים פב ה]]}} לא ידעו ולא יבינו. וכל שכן אם יצטרף אל שני הדברים האלה דבר שלישי, והוא שיהיה המבקש לא ידע מה יבקש, כי אז יהיה יותר רחוק מן הדבר, עד שיקרה לו האמת או ימצאהו ולא ירגיש בו. והוא כמי שאינו בקי במלאכת המשקל ולא דמות המאזנים והאבנים, ולא כמה זווים יש לו אצל המחוייב לו אפילו היה המחוייב לו פורעו משלם, לא היה מתברר לו שפרעו מה שהיה חייב לו, ואם יקח ממנו פחות ממה שהוא חייב לו, הוא חושב שהונה אותו. וכמו שיהיה זה הענין בשנים התובע אחד מהם את חברו, כן ענין הדורש לשקול לעצמו ואיננו יודע כלי השקילה ולא הכמות השקולה. ומשלו עוד במי שהוא מקבל ממון לעצמו או לזולתו ברצוי עצמו, והוא אינו בקי במלאכת הרצוי, ויקח פעמים רבות המעות הרעות ויניח הטובות. וכן אם יהיה בקי במלאכה אם לא יסתכל בטוב. וכבר דמה הכתוב רצוי דברי הצדק ברצוי הממון באמרו {{ממ|[[תנ"ך/משלי/י#כ|משלי י כ]]}} כסף נבחר לשון צדיק לב רשעים כמעט. ושם אשר ידיעתם במלאכת הרצוי מעטה או סבלם מעט רשעים, מפני שהם חומסים האמת, כאשר אמר {{ממ|[[תנ"ך/משלי/י#כ|משלי שם]]}} לב רשעים כמעט. ושם המרצים צדיקים בעבור סבלם וידיעתם, בהקדמתו כסף נבחר לשון צדיק. ואין החכמים משובחים והספקות מסתלקות מעליהם, כי אם בסבלם עול ידיעת תכלית חלקי המלאכה אחר ידיעתם אותה, כמו שאמר החכם {{ממ|[[תנ"ך/איוב/לב#יא|איוב לב יא]]}} הן הוחלתי לדבריכם אזין עד תבונותיכם עד תחקרון מלין. ואמר [דוד] הצדיק האחר {{ממ|[[תנ"ך/תהילים/קיט#מג|תהילים קיט מג]]}} ואל תצל מפי דבר אמת עד מאד:

ואשר הביאני אל הדבר הזה הוא מה שראיתי רבים מבני אדם באמונתם ודעותם, מהם מי שהגיע אל האמת והוא יודע אותה ושמח בה, וכן אמר הנביא {{ממ|[[תנ"ך/ירמיה/טו#טז|ירמיה טו טז]]}} נמצאו דבריך ואוכלם ויהי דברך לי לששון ולשמחת לבבי. ומהם מי שהגיע אל האמת והוא מסתפק בה ואיננה מתאמתת אצלו ולא מחזיק בה, וכן אמר הכתוב {{ממ|[[תנ"ך/הושע/ח#יב|הושע ח יב]]}} אכתוב לו רובי תורתי כמו זר נחשבו. ומהם מי שלא מתאמת אצלו ומחזיק בה, והוא אומר השקר וחושב שהוא אמת, והוא מחזיק בשוא ומניח השוא, ועליו נאמר {{ממ|[[תנ"ך/איוב/טו#לא|איוב טו לא]]}} אל יאמן בשו נתעה כי שוא תהיה תמורתו. ומהם מי שמנהיג את עצמו בדעת מן הדעות זמן, ואחר כך מאסו בעבור דבר שראה בו, והעתיק ממנו אל דעת אחרת אחר זמן, ומאסו בעבור דבר שהיה מגונה בעיניו בו, ואח"כ העתיק ממנו אל דעת א' אחר זמן, ועזבו בעבור ענין שהפסיד אותו בעיניו, וזה בהתהפכות כל ימיו. ומשלו במי שרוצה ללכת אל עיר ולא ידע הדרך אליה, והוא הולך פרסה ואח"כ נבוך בדרך וישוב וילך בדרך אחרת פרסה, ויהיה נבוך בה וישוב, וכן בשלישית וברביעית. וכן אמר הכתוב {{ממ|[[תנ"ך/קהלת/י#טו|קהלת י טו]]}} עמל הכסיל תיגענו כי לא ידע ללכת אל עיר:

וכאשר עמדתי על השרשים האלה ורוע סעפותם, כאב לבי על מיני מן המדברים והתעוררה נפשי לעמנו בני ישראל, ממה שראיתי בזמני מרבים מן המדברים המאמינים, אמונתם בלתי זכה ודעותם אינם ברורים, והרבה מהמכחישים מתגדלים בהפסד ומתפארים על אנשי האמת והם התועים. וראיתי בני אדם כאלו טבעו בימי הספקות, וכבר כסו אותם מימי השבושים, ואין צולל שיעלה אותם ממעמקיהם ולא שוחה שיחזיק בידם וימשם. והיה אצלי ממה שלמדני אלהי מה שאוכל לסמוך אותם בו, וביכלתי ממה שחננני מה שאשימהו להם למסעד. וראיתי כי הועילם בו חובה עלי והישירם אליו מן הדין עלי, וכמו שאמר הנביא {{ממ|[[תנ"ך/ישעיה/נ#ד|ישעיה נ ד]]}} יי אלהים נתן לי לשון למודים לדעת לעות את יעף דבר. וגם מה שאני מתודה בקצור חכמתי שאיננה תמימה, ובחסר ידיעתי שאיננה שלימה, ואינני חכם מכל בני דורי, אך כפי יכלתי והשגת שכלי, וכמו שאמר הנביא {{ממ|[[תנ"ך/דניאל/ב#ל|דניאל ב ל]]}} ואנא לא בחכמה דאיתי בי מכל חייא וגומ'. ועם זה אינני מתיאש שיצליחני אלהי ויצילני ויחנני במה שידע מכוונתי ומצפוני במה שבקשתי לא כפי פעלי ויכלתי, וכמו שאמר חסידו {{ממ|דה"י א' כ"ט י"ז}} ידעתי אלהי כי אתה בוחן לבב ומישרים תרצה:

ואני משביע באלהים בורא הכל, כל חכם לב שיעיין בספר הזה, ויראה בו שום טעות שיתקנה, או מלה מסופקת שישיבנה אל הישרה, ואל יעכבהו מזה ענין שאין הספר שלו, או שאני הקדמתיו לגלות מה שלא נזדמן לו. כי לחכמים המלה על החכמה, והם מוציאים לה חנינה, כחנינת אנשי הקרבה. וכאשר אמר {{ממ|[[תנ"ך/משלי/ז#ד|משלי ז ד]]}} אמור לחכמה אחותי את. אעפ"י שהכסילים חומלים על סכלותם ואינם מניחים אותה, כמו שאמר {{ממ|[[תנ"ך/איוב/כ#יג|איוב כ יג]]}} יחמול עליה ולא יעזבנה:

ואחרי כן אשביע על כל מבקש חכמה שמעיין בו, בשם הבורא יתברך, שיכוין את לבו בעת שיקראהו ויכוין בו כוונתו ויעזוב התואנה והערבוב, עד שתשלם לו הטובה ותתום לו התועלת באומץ מי שלמדנו מה שמועיל לנו, כאמרו {{ממ|[[תנ"ך/ישעיה/מח#יז|ישעיה מח יז]]}} אני י"י אלהיך מלמדך להועיל וגו'. וכאשר ינהג החכם והתלמיד בספר המנהג הזה יוסיף בו המאמין אמונה, ויסתלק הספק מעל המסתפק, וישוב המאמין בקבלה להאמין בעיון ובהבנה, ויעמוד הטוען בשקר ויתייסר המתעקש המתאנה, וישמחו הצדיקים הישרים, כאמרו {{ממ|[[תנ"ך/תהילים/קז#מב|תהילים קז מב]]}} יראו ישרים וישמחו וכל עולה קפצה פיה מי חכם וישמר אלה ויתבוננו חסדי י"י. ובזה ייטבו מצפוני בני אדם ותוך תפלתם כאשר יהיה עמם בלבם, גוער בם על התעות ומעיר אותם על הנכונה, וכאשר אמר החסיד {{ממ|[[תנ"ך/תהילים/קיט#יא|תהילים קיט יא]]}} בלבי צפנתי אמרתך למען לא אחטא לך. ותתקיים אמונתם בעסקיהם ותמעט קנאת קצתם בקצתם על עניני העולם, ויבאו כלם לפני אנשי החכמה ולא יטו אל דבר אחר, ותהיה להם תשועה טובה ורחמים, כאמרו {{ממ|[[תנ"ך/ישעיה/מה#כב|ישעיה מה כב]]}} פנו אלי והושעו כל אפסי ארץ כי אני אל ואין עוד. כל זה יהיה עם הסתלקות הספקות והסרת השבושים, ותתפשט הידיעה באלהים ובתורתו כהתפשט המים בחלקי הים, כמו שאמר {{ממ|[[תנ"ך/חבקוק/ב#יד|חבקוק ב יד]]}} כי תמלא הארץ לדעת את כבוד י"י כמים יכסו על ים: