עריכת הדף "דרישה/יורה דעה/ד" (פסקה)

== ב ==

שחט סתם ואח"כ חישב כו' ב"י הביא ל' ?ר' ירוחם וז"ל כתב ר"י אם שחטה ואח"כ חישב כלומר שזרק דמה לע"ז אסור והבהמה מותרת בהנאה דלא אמרינן סופו מוכיח על תחילתו כך פשוט ומוכח בפ"ב דחולין וכן בתוספתא בפי' ואם שחטה ואח"כ זרק דמה עכ"ל רבי' ירוחם וכתב עליו הב"י וז"ל ויש לתמוה עליו דסתם חישב עליהם משמע דמחשבה בלבד מיירי אע"ג שלא זרק ומהתוספתא אין כאן הכרע דאיכא למימר דכי היכי דלא אמרו בה לא איסור ולא היתר בחישב אח"כ ה"ה בזרק אח"כ [ר"ל דהתוספתא רבותא קמ"ל דאפי' בזרק דמה גם כן היה ספק כי אף שבגמרא היה מעשה בחישב ס"ל דכמו בחישב לא אמרו כו' כן הדין גם כן בזרק] ועוד יש לתמוה עליו למה כתב שהבהמה מותרת בהנאה דפשטא דברייתא וגמרא משמע דאם איתא דהוה אמרו בה איסור הוו אסרי לה בהנאה משום זבחי מתים דהוכיח סופו על תחילתו והשתא דלא אמרו בה לא איסור ולא היתר מידי ספיקא דאיסור הנאה לא נפקא עכ"ל ב"י ואף ע"פ שלשון רש"י משמע קצת כדברי ב"י מ"מ נ"ל שאין מקום לתמיהתו דאי חישב שלא בשעת מעשה מחשבה כזאת אינה פוסלת למפרע שחיטה שאין המחשבה בלא מעשה כלום אלא משום דאיכא למיחש שמא אף בשעת שחיטה חשב ואותה המחשבה היתה בשעת מעשה זהו דוחק לומר דמחשבה שלא בשעת מעשה ניחוש למחשבה שבשעת מעשה דבשלמא אי עביד מעשה וזרק איכא למיחש דלמא אף בשעת שחיטה חשב הואיל וחזינן ביה שעושה מעשה לשם ע"ז מה שאין כן בחישב לחוד בלא מעשה וכן משמע להדיא לשון רבי יוחנן שאמר מחשבין מעבודה לעבודה ומ"ש ר' ירוחם שהוא מותר בהנאה נראה דדברים של טעם הן דאם איתא שאסור בהנאה למאי נ"מ קרי לה ספק זבחי מתים ולמאי נ"מ איתא בגמרא לא אמרו בה לא איסור ולא היתר אם לא להתיר בהנאה: