עריכת הדף "דרישה/חושן משפט/נה" (פסקה)

== ב ==

ודוקא שפירש כו' כן הוא מסקנא בפרק ד' דנדרים גבי ההוא דאתפיס זכוותיה כו' דשם כ' הרא"ש ז"ל רי"א יתן דס"ל אסמכתא קניא ויגבה כל חובו מבנ"ח אבל ממשעבדי לא שכבר נמחל שיעבוד חצי חוב כו' ואפי' חצי חוב שלא פרע אינה גובה בשטר זה ממשעבדי דחיישינן שמא יגבה בו חצי האחר שנפרע כדאמרינן בשטר מוקדם דאפי' מזמן ב' לא דילמא אתא למיגבי מזמן ראשון ומבני חרי גבי ביה (אפי' כולו) דקני ליה מסירה א"נ גבי ממשעבדי כל החוב דכך התנה מתחלה שאם לא אתן לו לזמן פלוני שיהיה המעות שנתן לו מתנה וישאר השטר כבתחלה והאי פירושא ניחא טפי דבקנין אותיות בעי כתיבה ומסירה עכ"ל. וכוונתו במ"ש דבקנין אותיות בעינן כתיבה ומסירה נראה דה"ק (דלא אוקימתא) [דלאוקימתא] קמייתא אפי' מבני חרי לא הו"ל למיגבי כולה ואף במסירה ביד שליש דהא בעינן כתיבה ומסירה להקנאת שטר חבירו (ומשום דמילי במילי לא ממסרן כמש"ר בסס"ו) וה"ה לזה המלוה כיון שכבר פרע לו החצי לא נתחייב ליה כולו במסירת זה השטר דכבר נפרע החצי אם לא שכתב לו ג"כ קני לך איהו והיינו דוקא בשטר כזה דכבר עבר יום ההלואה אבל בשטר שנפרע ביום ההלואה הנכתב בשטר ובו ביום חוזר ולוה ומחזירו לידו בעדי מסירה סגי לדעת המרדכי וכמ"ש בסמ"ח ואפשר דגם הרא"ש מודה בזה דא"צ כתיבה ומסירה דהו"ל כאילו כתבו לו בו ביום מחדש כיון שההלואה היא על מלוה ולוה זה וק"ל. והנה רבינו נמשך אחר דברי הרא"ש האחרונים דתפס הרא"ש לעיקר ומש"ה לא כתב אלא אוקימתא בתרא דאיירי דוקא באומר לשליש אם לא אתן המותר לזמן פלוני יהיו המעות שנתתי מתנה ואז יחזיר לו השטר וממילא יהיה בתקפו אפי' לגבות בו ממשעבדי ואף דהרא"ש כתב האי דינא לר"י דס"ל אסמכתא קניא ס"ל לרבי' פשוט דה"ה לר' יהודה באסמכתא בב"ד חשוב וק"ל. והא דהשמיט רבי' ריש דברי הרא"ש הנ"ל דאף אם לא אמר לו שיהיה במתנה אם החזיר לו שטר שנפרע מקצתו בכתיבה ומסירה דגבי בו מבני חרי משום דאין כאן מקומו דאיירי בשלישות: וכתב הרי"ף דדוקא בכה"ג דאתפיס כו' בפרק ד' נדרים גרסינן ההוא גברא דאתפיס זכוותיה בב"ד ואמר אי לא אתי מכאן עד ל' יום ליבטלו זכוותיה איתניס ולא אתא אמר ר"ה בטלה זכוותיה א"ל רבא והא אונס דאורייתא הוא כו' עד ולר"ה מכדי אסמכתא הוא ואסמכתא לא קניא שאני הכא דאתפיס זכוותיה והא תנן מי שפרע מקצת חובו וכו' (וכנ"ל) ואמר ר"נ אין הלכה כר' יוסי שאני הכא דאמר ליבטלו זכוותיה והלכתא אסמכתא קניא והוא דלא אניס והוא דקנו מיניה בב"ד חשוב עכ"ל הגמרא וז"ל הרא"ש שם והלכתא כו' יש מפרשים דקאי אההוא דאתפיס כו' אבל אסמכתא דעלמא לא קניא ודייקי מדקבעי ליה תלמודא הכא דאי קאי אשאר אסמכתא הו"ל לרב אשי לסדרו ולמכתב בפרק ג"פ אפלוגתא דר"י ור' יהודה אלא ודאי ל"מ אלא בהך דהכא דהוה מחילה (כלומר שמחל והוציא הממון מתחת ידו והתפיסו ביד ב"ד ואומר ליבטלו כו' שנתן הכח לב"ד לאפקועי ממונא ותיכף זכו בו ב"ד בעד חבירו) ולאו ראיה היא דמשום דאיירי לעיל באונס כתביה ר"א הכא דבעינן למימר והוא דלא אניס ולשון דקאמר והלכתא אסמכתא קניא פי' כל אסמכתא כמו הלכתא בכפות פ"ק דב"מ (דף י"א) דלא מיירי תחלה בכפות ה"נ לא קאי דוקא אאסמכתא דאיירי בה עכ"ל לעניינינו ובזה דעת הרמ"ה והרא"ש מבוארת דהרמ"ה ס"ל כיון דקבעי הסדרן להך הלכתא הכא ש"מ דאדלעיל קאי ומש"ה בעינן תרווייהו ביד ב"ד וגם שיאמר ליבטלו זכוותיה וכשינויא דגמרא דהא לא הדר ביה מההיא תירוצא והרא"ש ס"ל דכי אתינן אל המסקנא דיש חילוק בין קנו מיניה בב"ד חשוב תו לא צריכים להני שינויי אלא הכא איירי בדקנו מיניה בב"ד חשוב וההיא דמשליש שטר בלא קנו מיניה בב"ד חשוב והרי"ף דמצריך התפסה ולא כתב דהתפסה צריכה להיות ביד ב"ד ושיאמר ליבטלו זכוותיה אזיל בשיטת הגאון וכמ"ש הרי"ף בהדיא בשמו בפרק ג"פ ז"ל וקאמר גאון דהאי דינא ליתא אלא במתפיס זכוותיה לחוד וה"מ עכ"ל הרי שלא הזכיר גם הגאון אלא סתם התפסת (דבריו) [זכוותיה] (ופי' דאם לא התפיס הזכיות ל"מ) (משוי) [תנאי] [בזה] ונראה דטעמייהו הוא דס"ל דלדינא לא שני לן בין התפיס ליד ב"ד בין התפסה ביד סתם שליש דאי ס"ד דשני לן א"כ אמאי לא קמשני תלמודא הכא אקושיא דאקשי ליה מג"פ והול"ל שאני הכא שהתפיס ביד ב"ד אלא לאו ש"מ דאין חילוק רק שהתפיס הממון ביד אחר וטעמא לאו משום מחילה דליבעי ליה זה ב"ד כמו שסבר הרמ"ה אלא טעם ההתפסה כדי שלא נצטרך אח"כ להוציאה מידו הוא וס"ל ג"כ דע"כ לא קאמר תלמודא שאני הכא דאמר ליבטלו זכוותיה אלא מכח קושיא דהיה ק"ל ההיא דמשליש שטרות כו' ולבתר דמסקינן והוא דקנו מיניה בב"ד חשוב תו לא צריכינן לההוא שינויא כמ"ש לשיטת דברי הרא"ש ואפשר דס"ל להרי"ף דבההיא דג"פ לא היה קנין כלל בהתפסה דשליש סגי מיהו י"ל דגם הוא ס"ל דקנין בפני אחרים דלא בקיאין בדיני אסמכתא כלא קנו מידו דמי ודוק כנ"ל והב"י כ' ז"ל ומדברי רבי' נראה דמשמע ליה דלהרי"ף במתפיס זכותיה ואפי' שלא בב"ד סגי אפי' לא אמר ליבטלו זכוותיה וכ"כ הרא"ש בתשובה כלל ע"ב ז"ל רב אלפס כ' בשם גאון דלא בעינן ב"ד חשוב ולא כתב לא טעם ולא ראיה עכ"ל ואינו נ"ל כן אלא דעת הרי"ף שוה לדעת הרמ"ה דכיון דס"ל להרי"ף דלא קאי מסקנא דאסמכתא קניא אלא אההוא דר"ה ה"ה דקאי לכל הנך מילי דאיתאמרו על ההוא מימרא עכ"ל ודבריו תמוהין לי מאד חדא מ"ש וכ"כ הרא"ש בתשובה כו' הא ממ"ש בתשובה מוכח להדיא דס"ל דמה שחילק הרי"ף בין אתפיס זכוותיה ללא אתפיס היינו לומר דלא בעינן ב"ד חשוב כ"א בהתפיס דהיינו היכא שכפוהו ב"ד לכך אבל בשאר אסמכתות לא בעינן ב"ד חשוב כלל וכן פירשו הרשב"א ורמב"ן לדברי רי"ף אלו וכ"כ ר"ן וריב"ש וכמ"ש ב"י עצמו לקמן סר"י ודוק שם בתשובה שמוכח כן (ולקמן בסר"ז בדרישה העתקתי ל' התשובה ומ"מ אין להקשות מזה על רבינו דרבינו תפס ל' הרא"ש בפסקיו עיקר וממ"ש בפסקיו משמע להדיא שפי' הרי"ף כמ"ש רבי' וכמ"ש לקמן סר"ז) וע"ק עמ"ש שדעת הרי"ף כדעת הרמ"ה והר"י לפום קושטא דפירושם שפירשו בדברי הרי"ף דדוקא בהתפסה דבע"כ צריך ב"ד חשוב אבל אי לא התפיס א"צ ב"ד חשוב כלל וכמו שהוכיח ב"י עצמו לקמן סר"ס שכן ס"ל להרי"ף וכמ"ש בסמוך א"א להשוותו עם הרמ"ה דהא להרמ"ה בכל אסמכתא בעולם צריך קנין ב"ד חשוב והתפסה ביד ב"ד ואמירת ליבטלו זכוותיה דהא ס"ל דהלכתא אדלעיל קאי מיהו בקושיא ראשונה יש ליישב ולומר שכוונת ב"י דגם מתשובת הרא"ש מוכח דס"ל להרי"ף שלא כהרמ"ה שהרי להרי"ף בלא התפיס א"צ כלום ולהרמ"ה לעולם בעינן ב"ד חשוב והתפסה ודוק עיין עוד לקמן בסר"ז בדרישה ובהגד"מ סעיף י"ט כי שם הארכתי:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
[[קטגוריה:דרישה: חושן משפט]]