עריכת הדף "
דבר אברהם/ב/לד
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
==ב== ב) '''{{עוגן1|אמנם}}''' גם לשיטת הסוברים דחוששין בשור לעינוי הדין יש לתרץ קושיית הערוך לנר. דהנה לכאורה קשה טובא למה אין מענין דינו של שור, דבטעם דעינוי הדק באדם כתב הרמ"ה בחי' לסנהדרין {{ממ|[[יד רמ"ה/סנהדרין/לה/א|דף ל"ה]]}} שהוא משום ואהבת לרעך כמוך וזה לא שייך כלל בשור, ואטו בעינן גם בשור בית הסקילה גבוה שתי קומות משום ברור לו מיתה יפה מצד ואהבת לרעך כמוך כמבואר בסנהדרין {{ממ|[[בבלי/סנהדרין/מה/א|מ"ה.]]}}. ואין לדחוק ולומר דמ"מ כיון דבבעלים אין מענין את הדין לאיזה טעם שיהי' ה"נ אין מענין דין השור מגזיה"כ דכמיתת בעלים כו' ואע"פ דלא שייך בי' ה"ט, דז"א דכיון דעיקר טעמא הוא משום ואהבת לרעך כמוך נמצא שאין זה כלל דין מיוחד במיתה אלא מ"ע כללית היא בפ"ע של ואהבץ לרעך המוטלת על ב"ד ואין זה שייך כלל לענין מיתת הבעלים אלא דמצות האהבה שעל ב"ד מצאה לה מקום גם במיתה, וכיון דעל השור לא שייך מצות ואהבת כו' ממילא מותר לענות את דינו. דהא רק כמיתת הבעלים כו' אמרינן ולא כאהבת הבעלים ועוד דבבעלים גופייהו כשלא הי' להם צער הי' מותר לענות את דינם לפ"ד הרמ"ה וא"כ שור דלית לי' צער שוה בזה לבעלים ומותר לענות דינו. לכן נ"ל לומר דבאיסור עינוי הדין איכא גם טעמא אחרינא, משום מצות ובערת הרע מקרבך, דכיון דנתחייב מיתה אסור לאשהויי מצות ובערת הרע מקרבך דהא ביני וביני נמצא הרע בקרבך ואינו מתבער מן העולם. [אח"ז ראיתי את ידי"נ הגאון הגדול מהורא"ב קאמאי נ"י האב"ד ור"מ דק"ק מיר ואמר נמי הכי והאריך בזה בדברי התוס' יבמות {{ממ|[[תוספות/יבמות/ה/ב#כולה|דף ה':]] ד"ה כולה}}]. והא דאיצטריך הרמ"ה לטעמא דואהבת לרעך כמוך הוא משום דקאי על הא דאמרינן התם לפיכך אין דנין לא בערב שבת ולא בערב יו"ט מ"ט משום דלא אפשר היכי ליעבד כו' וליגמרי' לדיני' בשבתא וליקטלי' בחד בשבתא נמצא מענה את דינו, והלכך משהין את הגמ"ד פד חד בשבתא, והתם לא סגי בטעמא דובערת הרע מקרבך. דאי משום הא שפיר הי' מותר לגמור את דינו בשבתא וליקטלי' בחד בשבתא דהא השתא נמי דאתה מונע עינוי הדין, אין הרע ממהר להתבער דלא קטלינן לי' אלא בחד בשבתא, ואדרבא אם יגמרו דינו בשבתא או במעלי שבחא ימהרו להרגו בחד בשבתא בבקר והשתא צריכין תחלה לגמור דינו בבקר ולהרגו אח"כ, ולכן הוצרך לטעם דואהבת לרעך כמוך. והשתא דבעינן הדין יש שני טעמים חדא דואהבת כו' ועוד משום ובערת הרע מקרבך י"ל דטעמא קמא לא שייך בשור אבל טעמא בתרא שייך גם בשור, דגם בשור אמרינן ובערת הרע מקרבך כמבואר בחולין {{ממ|[[בבלי/חולין/קלט/א|דף קל"ט ע"א]]}} בעוף שהרג את הנפש ועוד שם {{ממ|[[בבלי/חולין/קמ/א|ק"מ.]]}} וברש"י סנהדרין שם {{ממ|[[רש"י/סנהדרין/לו/ב|ל"ו ע"ב]]}} ובתוס' {{ממ|[[תוספות/סנהדרין/פ/א#|פ' ע"א]]}}, ולכן אסור לענות גם דינו של שור מה"ט בתרא. ובזה מדוקדק לי לשון ר"ת שכ' דאסור לענות דינו ומצוה לסוקלו. [הן אמנם שהמ"מ {{ממ|[[מגיד משנה/נזקי ממון/י#ז|פ"י מנזקי ממון ה"ז]]}} כתב דהרמב"ם סבר דקרא דובערת הרע מקרבך לא כתיב אלא באדם ולא בשור, אבל דבריו תמוהים טובא מחמת הסוגיות הנ"ל, ועיי' בחת"ס חאו"ח {{ממ|[[שו"ת חתם סופר/א/קפ|סי' ק"פ]]}} ועוד]. אלא דבזה תהא נ"מ בין שור לאדם בגוונא דכתיבנא דלא ימהר הרע להתבער מן העולם ביכו"כ אם מותר לגמור את דינו ולאשהויי מיתתו עד זמן שאפשר להמיתו, דזה נובע רק מחצות ואהבת כו' ואינו שייך אלא באדם ולא בשור. והשתא מיושב שפיר דבב"ק דמיירי כשנגמר כבר דינו ואפשר לסקלו שפיר אמרינן דלא מענינן את דינו משום ובערת הרע, ומ"מ שפיר קאמר דגומרין דינו של שור בלילה ולא צריכין להמתין עד מחר בכדי שלא יהא עינוי הדין כמו בבעלים, דהתם ע"י מה שנמפין עם הגמ"ד עד למחר לא ימהר הרע להתבער וליכא טעמא דובערת הרע ורק באדם אסור משום ואהבת לרעך כמוך ובשור לא שייך זה ולכן גומרין דינו גם בלילה, וכמיתת בעלים כו' לא שייך בזה משום שאינו דין במיתה אלא מצות אהבה כמ"ש: '''{{עוגן1|ולפ"ז}}''' יצא לן דבר חדש. דהנה מצות ובערת הרע מקרבך אינה באה דוקא אחר גמ"ד שכבר נתחייב מיתה, אלא כל שנתברר כבר אצל ב"ד חיובו וכי הוא רע אע"פ שעדיין לא גמרו דינו לומר פלוני חייב חל עליהם מצות ובערת, אלא דאחר גמ"ד שנודע חיובו לכל ישראל שהוא הרע חלה המצוה על כולם וקודם גמ"ד דרק בד יודעים שהוא רע חלה המצוה רק עליהם, כמבואר בסנהדרין {{ממ|[[בבלי/סנהדרין/עח/א|דף ע"ח ע"א]]}} טריפה שהרג בפני ב"ד חייב דכתיב ובערת הרע מקרבך, ואמרינן לעיל {{ממ|[[בבלי/סנהדרין/פו/ב|פ"ו:]]}} שאר בהמה וחיה שהמיתו כל הקודם להורגן זכה בהן לשמים והיינו מובערת הרע מקרבך כמ"ש הרמ"ה שם [או מדר"נ], הרי דגם קודם גמ"ד יש חיוב זה כל שנתברר כבר שהוא רע. ולפמ"ש כל שנתברר שהוא רע יש למהר לגמור דינו בכדי למהר לסוקלו. ונהי דבאדם דצריך הלנת דין אדרבא אין למהר וצריך להדר בזכותו כ"ז שלא נגמר דינו אבל בשור שאין בו דין הלנה צריך למהר בגמר דינו אחר שנתברר לב"ד חיובו ואסור להשהותו. ולפ"ז הא דאמרינן בב"ק קדמו ודנוהו ד"נ אין חוזרין ודנין אותו ד"מ דלא מענינן לדיני', לפמ"ש שהוא משום שמצוה למהר לבער את הרע אינו דוקא בשנגמר דינו למיתה אלא אפילו קודם גמ"ד ורק שנתברר כבר לב"ד חיובו ונודע להם שהוא הרע נמי אין דנין אותו ד"מ ולא משהין לי' תו אלא ממהרין לגמור דינו ולסוקלו משום ובערת הרע והוא דבר חדש:
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף