עריכת הדף "
דבר אברהם/א/כו
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
==ב== [ב] '''והיה''' נראה לי לכאורה לומר ביישוב דברי הרמב"ם והשו"ע מילתא חדתא, דהא דהעראה הויא כביאה דרשינן לה ביבמות ר"פ הבא על יבמתו מקראי, הא אי לאו קרא הו"א דאין ביאה אלא אם גמר ביאתו במירוק כמבואר התם והוא משום דדרך ביאה היא בהעראה וגמר, והלכך י"ל דכשם שהעראה בלא גמר לא הויא ביאה אי לאו דגלי קרא ה"נ גמר ביאה לחוד בלא העראה לא הוי ביאה לפי שאין דרך ביאה אלא בהעראה וגמר ביחד, וע"ז ליכא גילויא דקרא, ואלו היה אפשר לגמר ביאה להיות בלא העראה היה פטור. וכיון שכן אין גמר ביאה לחוד פוסלה לעשותה חללה שהרי ביאתו בזונה היתה רק גמר ביאה אבל ההעראה היתה שלא בפסולי כהונה שעדיין לא היתה זונה ונמצא שבזונה עשה רק גמר ביאה וזו אין עליה תורת ביאה, ולהכי בעינן שיבוא עליה ביאה שניה שתהא גם העראה בזונה. והא דאמרינן בקידושין {{ממ|[[בבלי/קידושין/י/א|דף י' ע"א]]}} תחלת ביאה קונה או סוף ביאה קונה נ"מ לכהן גדול דקא קני בתולה בביאה עיי"ש בפירש"י, לאו לעבור בעשה אגמר ביאה ראשונה קא אמרינן דההיא גמר ביאה לחוד בלא העראה הוי שההעראה היתה עדיין בבתולה ורק גמר ביאה נעשה בבעולה. אלא דביאה שניה תיאסר עליו בעשה שהרי כינסה כשהיא בעולה. ועיין במל"מ {{ממ|[[משנה למלך/איסורי ביאה/יז#טו|פי"ז מהלכות אי"ב הט"ו]]}} ובשעה"מ {{ממ|[[שער המלך/אישות/ג#ה|פ"ג מהלכות אישות הל' ה']]}}: '''ולכאורה''' היה מקום לבע"ד לערער ע"ז ע"ד פלפולא. דבקידושין {{ממ|[[בבלי/קידושין/י/א|דף י']]}} מסקינן דסוף ביאה קונה והקשו התוס' מיבמות {{ממ|[[בבלי/יבמות/נה/א|דף נ"ה]]}} דהעראה קונה, ותירצו בשם ר"נ גאון דהתם איירי בביאה שלאחר נישואין והכא מיירי בביאה שקודם נשואין, וכ"כ הרי"ף ר"פ הבא על יבמתו. ולפי"ז לדידהו אפילו במפרש להדיא שרוצה לקנות בהעראה אינו קונה עד גמר ביאה. ומ"מ נראה פשוט דאפילו לדעת הרמב"ם (פי"א מהלכות אישות הי"ד) דאפילו באינה מזומנת לזנות לוקה משום לא תהיה קדשה מ"מ הכא אינו לוקה על ההעראה שהיתה שלא בקידושין משום דכיון שמקדשה אח"כ בגמר ביאה אין איסור זחם כלל על ההעראה, והוא פשוט מצד הסברא, ועוד דאל"כ יקשה הא דאמר רחמנא ובעלה שאשה נקנית תחלת קניינה בביאה ולדידהו היינו בגמר ביאה היכי משכחת לה והרי ילקה תמיד משום לא תהיה קדשה אם יסברו כהרמב"ם, אע"כ כמ"ש דבכה"ג אינו לוקה. (אח"ז מצאתי בחי' הרי"מ להלכות קידושין (סי' כ"ו סעי' ד') שכ' על הא דחכמים אסרו לקדש בביאה דאי לא תהיה קדשה הוא העראה בל"ז אסור כיון דסוף ביאה קונה ועובר על לא תהיה קדשה בהעראה, וסוף דבריו חסר, אבל פשוט הוא כמו שכתבנו). ואפילו לדעת הראשונים והרמב"ם (פ"ג מהלכות אישות הל' ה') מכללם דהא דסוף ביאה קונה הוא רק משום דדעתו של אדם אגמר ביאה אבל במפרש שרוצה לקנות בהעראה קונה בה, דלפי"ז לא מוכח מידי מקרא דובעלה דיש לפרשו ממקדש להדיא בהעראה אבל במכוין לקנות בגמר אה"נ דההעראה הויא זנות, מ"מ יש להכריח קצת גם לדידהו דבמקדש אח"כ בגמר לא הויא ההעראה זנות דאל"כ אמאי אמרינן באמת דדעתו של אדם אגמר ביאה אדרבא נימא חזקה אין אדם עושה בעילתו ר"ל העראתו בעילת זנות ומסתמא בהעראה הוא מתכוין לקידושין, וגדולה חזו כתב המרדכי בפ' האומר מובא בשו"ע אה"ע (סי' ל"ג סעי' א') דפנוי הבא על הפנויה לפני עדים חוששין שמא כיון לשם קדושין דחזקה אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות. וא"כ לפי דברינו דגמר לחוד אינו ביאה האיך ילקה לעולם משום לא תהיה קדשה והרי על ההעראה א"א לחייבו דהוי התראת ספק שמא יאמר בגמר לשם קידושין ועל גמר נמי יפטר מטעם הנ"ל לפי שאינה ביאה, ומוכרח דלא כמ"ש אלא דגמר לחוד נמי הוי ביאה וחייבין עליה. אבל כ"ז אינו דמלבד דפתיכא ביה פלפולא יתירתא ואית ליה פירכי טובא כמבואר למעיין הנה מעיקרא ליתא לקושיא כלל, דסברתנו זו דעל גמר ביאה לחוד פטור שייך לומר רק כשהיה אפשר להיות גמר בלא העראה כלל או בלא העראת איסור דע"ז שפיר נימא כיון שהיא ביאה כזאת שאין בה העראה כלל או בלא העראה איסור לאו שמה ביאה או לאו שמה ביאת איסור, דכל ביאת איסור שבתורה עם העראה היא, משא"כ הכא בבא על הפנויה שיש גם העראה עם הגמר שפיר יתחייב בשביל הגמר, שהרי גם ההעראה באמת ביאת איסור היתה אלא שהיו לו טצדקי לתקן את האיסור במה שיקדשה בגמר ביאה אבל כשלא תיקן שפיר חייב על הגמר, שהרי הוברר דהעראה נמי של איסור היתה ושפיר נקראת ביאה שיש עמה העראה של איסור, והמלקות הן באמת על הגמר דהעראה היתה בהתראת ספק. אבל בנ"ד בביאה ראשונה דאחותו שפיר שייך לומר כדברינו שהתורה אמרה הבועל פסולי כהונה נעשות חללות וזה לא בעל כלל איסורי כהונה שהרי ההעראה היתה שלא בזונה, הוי כהערה בכותל וגמר בזונה דע"ז שייך לומר כסברתנו דעל גמר לחוד אינו חייב דלאו ביאה היא):
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף