עריכת הדף "דבר אברהם/א/כד" (פסקה)

===א===

[א] '''ומאי''' דפשיטא להו להאחרונים ז"ל שהבאנו בסי' הקודם דיש לדון במילה גם משום חיוב קוצר לענ"ד אינו נכון, דנראה שדעת רוב הראשונים ז"ל שאין קוצר אלא דגידולי קרקע ממש כמו שיבואר בעז"ה. והנה שני ספיקות לנו בדבר זה: א) אם ענין הקוצר הוא דוקא בגידולי קרקע או אפילו שנא בג"ק, ב) את"ל דאין קוצר אלא בג"ק בעלי חיים מהו כגידולי קרקע דמיין או לא:

'''והנה''' ראש המדברים מפורש בענין זה הוא רבנו הרמב"ן ז"ל. דאמרינן בשבת {{ממ|[[בבלי/שבת/קז/ב|דף ק"ז ע"ב]]}} אמר מר בר המדורי אמר שמואל הושיט ידו למעי בהמה ודלדל עובר שבמעיה חייב מ"ט אמר רבא בר המדורי אסברה לי לאו אמר רב ששת האי מאן דתלש כשותא מהיזמי והיגי מיחייב משום עוקר דבר מגידולו ה"נ מיחייב משום עוקר דבר מגידולו, וכתב הרשב"א וז"ל הא דאמרינן במושיט ידו למעי בהמה ודלדל עובר שבמעיה דחייב משום עוקר דבר מגידולו הקשה הרמב"ן ז"ל דהא תולש כנף מן העוף וכן גוזז כשהן חיין לא מחייבינן תרתי חדא משום עוקר דבר מגידולו וחדא משום תולש או גוזז וכן הנוטל שערו או שפמו וצפרניו דאלמא ליכא משום עוקדמ"ג אלא בג"ק כמו שאין דישה אלא בג"ק וה"נ משמע בבכורות גבי תולש צמר מבכור דתולש לאו היינו גוזז וכנגדו ביו"ט מותר דלות ביה משום עוקדמ"ג, ולפיכך פירש הוא ז"ל דדלדל את העובר משום נוטל נשמה הוא חייב כו' וכן נראה מדברי הרמב"ם ב[[רמב"ם/שבת/יא#|פי"א מהלכותיו]], ומה שאמרו בירושלמי בפ' כלל גדול רבנן דקסרין אמרין ההוא דצד נונא וכל דבר שהוא מבדילו מחיותו חייב משום קוצר לא אתי בשיטתא דגמ' דילן עכ"ל. הרי לנו מבואר להדיא דאין קוצר אלא בג"ק ממש ולא בבע"ח. וכ"כ להדיא גם הר"ן בחי' לשבת {{ממ|[[ר"ן/שבת/צד/ב|דף צ"ד ע"ב]]}}. ואפילו להני רבוותא דלא מפרשי דלדל עובר שבמעיה משום נטילת נשמה כהרמב"ן ז"ל מ"מ לאו משום קוצר מחייבי לה אלא משום גוזז כמבואר בתוס' בכורות {{ממ|[[תוספות/בכורות/כה/א#ואמר|דף כ"ה ע"א]] ד"ה ואמר ר"ל}} ובע"ז {{ממ|[[תוספות/כו/א#סבר|דף כ"ו ע"א]] ד"ה סבר}}, הרי דנדו מלפרש דיש כאן מלאכת קוצר ומזה משמע קצת דבעיקרא דדינא ס"ל כהרמב"ן דאין קוצר אלא בג"ק ולכה"פ אין ראיה דפליגי. וממה שכתב רש"י ז"ל בשבת {{ממ|[[רש"י/שבת/צה/א#|דף צ"ה ע"א]]}} בהא דאמרינן דחולב חייב משום מפרק וז"ל מפרק כו' והוי תולדת דש ואית דאמרי תולדה דקוצר ולא היא דלאו מחובר הוא אלא פקיד ועקיר עכ"ל, אין להוכיח מזה דיש קוצר אפילו שלא בג"ק ולכה"פ בבע"ח דדוקא משום דלאו מחובר הוא דקאמר דלא הוי קוצר הא אלו הוה מחובר הוה ניחא ליה דחייב משום קוצר, די"ל דבאמת ס"ל דאין קוצר אלא בג"ק ממש ולא בבע"ח אלא דחדא מתרי דיחויי נקט ולא אזיל וחשיב כרוכלא. אך בחי' הר"ן לשבת שם (דף צ"ד) הביא בשם י"מ דנוטל צפרניו חייב משום קוצר ודחי נה מטעם הנ"ל שאין קוצר אלא בג"ק. ומזה חזינן דשיטת הי"מ דיש קוצר בבע"ח, אבל לא ידענו מרא דשיטת הי"מ מאן הוא אם היא דעת אחד מרבותינו הראשונים ז"ל או דעת תלמיד דחויה. באופן שלפי מיעוט ידיעתי לא מצאתי לע"ע בין רבותינו הראשונים ז"ל למי שיאמר מפורש דיש קוצר שלא בג"ק או בבע"ח ולהרמב"ן והר"ן ז"ל מצאנו להיפוך: